מריה שארפובה.
קחו 1.88 של גוף אלוהי ללא שום רבב או דמיון לשחר פאר. תוסיפו לו שיער בלונדיני שגולש על פני לוליטה ענוגות, עיניים חודרות ופרצוף שיכול להקפיא את הדם של מנחם בן בשיחה על דרוויניזם. תערבבו יחד עם עשרות מיליון דולרים בחשבון הבנק ושער בספורטס אילוסטרייטד ותקבלו אישה מושלמת. אה, והיא גם ממש טובה בטניס.
קרלה ברוני.
אנחנו אוהבים נשות נשיאים, ומה לעשות שלקרלה ברוני יש קצת יותר סקס אפיל מסוניה פרס. חוץ מזה, לאישה שישנה כל לילה ליד ניקולא סרקוזי מגיעה הערכה רבה, וזה בלי להזכיר שברזומה שלה רשומים גם אריק קלפטון, מיק ג'אגר, דונלד טראמפ, קווין קוסטנר וראש ממשלת צרפת לשעבר לורן פאביוס. אתה שם לב למוטיב החוזר? בדיוק בגלל זה אנחנו מעריכים את קרלה כל-כך: אישה שמצטלמת כל-כך יפה בעירום, שעשתה מיליוני דולר בשנה רק בזכות הגוף הזה, עשתה בחייה בחירות שמוכיחות שאפשר להיות כוסית על וגם - רגע. זה אותו דבר. נו טוב, עדיין מגיע לה.
שרה פיילין.
הבחירות לנשיאות ארצות הברית היו מלאות בהומור פוליטי מן המדרגה הראשונה בנוגע לשרה פיילין: תחת תעריהם החדים של אנשים כמו ג'ון סטוארט וטינה פיי, פיילין יצאה ממערכת הבחירות האלו מלאה בחתכים. הם עשו אותה הילבילי מטומטמת מקנדה, שבחיים לא קראה ספר או הייתה מעורבת במדיניות; אבל האמת היא ש-685 אלף התושבים של המצפה המרוחק של אמריקה, אלסקה, יודעים עליה עוד משהו: שהיא מדינאית ממושמעת ורצינית, שהיא חסרת פחד, שהיא הצליחה למצוא לעצמה מקום בצמרת הפוליטיקה האלסקנית, אולי הכי מועדון גברים שנשאר באמריקה. כיוון שאנחנו אוהבים בחורות במועדונים שלנו, ולא מעט בגלל שהיא הסבתא הכי כוסית באמריקה, פיילין היא בחורה שאנחנו מעריכים.
ציפי לבני.
קודם כל כי היתה במוסד; חוץ מזה, בגלל שבבחירות עמוסות ליברמנים, שנאה, ותחושה כללית שאפילו נבחרי הציבור שלנו כבר לא מאמינים לעצמם, לבני היתה הדוגמא השפויה האחראית, הרצינית, וכן - הכי גברית מכולם.
דיטה פון טיז.
פון טיז המציאה מחדש את הבורלסקה, ובלעדיה לא הייתם יודעים שהיה אי פעם סגנון של הופעות שמוזיקה נועזת ורמיזות מיניות בולטות היה קיים באירופה של אחרי מלחמת העולם הראשונה. וכיוון שגם היום אתם לא יודעים, נסכם שפון טיז עושה משהו על הבמה שגורם לנו להתרגש במושב שלנו, ונפנק אתכם בעוד תמונה שלה.
יונית לוי.
כתבנו כבר בהרחבה על יונית לוי, המגישה הראשונה של ערוץ 2, ולמה אנחנו מעדיפים אותה על פני כל הגאולות, המיקיות ואפילו החיימים שיש לחדשות הישראליות להציע. אז הנה עיקרי הדברים: כשיונית לוי מספרת לנו מה קרה היום, אנחנו באמת רוצים להקשיב. זה משהו בקול ובחן שלה, זה משהו בפנים האלו, וזה משהו שאי אפשר להפנות אליו את האצבע: כשהיא אומרת שילד אחד בנתניה קיבל קלקול קיבה בגלל שהוא אכל איזה חטיף שלא שמענו עליו אף פעם, פתאום ילדים, קילקול קיבה, ואפילו נתניה הם דברים שאנחנו מוכנים להפנות אליהם את הדעת.
אחותך.
