תחרות "גבר, תציע", בשיתוף StyleRiver והבורסה לתכשיטים, נכנסת לשבוע השני - ואתם ממשיכים לשלוח סיפורים רומנטיים שגורמים לנו לחשוב שאתם לא כאלה בבונים כמו שתפסנו מכם.
הסיפורים שלפניכם עולים לשלב הגמר ומצטרפים לחמשת הסיפורים של שבוע שעבר. בשבועיים הקרובים יתפרסמו פה עוד עשרה סיפורים טובים, ורק אז נשב לבחור את שלושת הסיפורים המנצחים מבין כל העשרים שראיתם. תזכורת: שלושת המקומות הראשונים יזכו בטבעות יהלום יקרות בשווי 1,200-2,800 שקלים.
עדיין לא מאוחר להשתתף! עיינו בנוהל ההשתתפות בתחרות ובתקנון, ושלחו לנו הסיפור והתמונה שלכם לכתובת men@mako.co.il.
הנה הסיפורים הטובים של השבוע. תרגישו חופשי לטקבק מהו הסיפור שהכי ריגש אתכם ולדעתכם יכול לזכות את שולחו בטבעת יהלום שווה. אנחנו מבטיחים להכניס את הטוקבקים שלכם למערכת השיקולים כאשר נבחר את הזוכים בתחרות.
ולאדיסלב ואליאנה
אני כותב לך, כי אני חושב שלא היה לי הזדמנות לומר לך, עד כמה אני אוהב אותך ועד כמה את חשובה לי.
לפעמים אני חושב שלא יכולתי לעבור את החיים בלעדייך ואת בלעדיי. הכרתי אותך אז כשהתגרשת מבעל אלים, היית במשקל 35 קילו וסירבת לאכול. מה לא ניסינו ומה לא עשינו כדי שתחזרי לעצמך ואכן עם עזרה של המשפחה ושלי התחלת לעשות צעדים בשיקום שלך, הדכאון לא הצליח להכניע אותך. הפכת לבחורה יפה וטובה כאחד, סיימת לימודי סיעוד והפכת לאחות. אפילו כתבת בלוג כדי להתמודד עם מה שעברת.
לא הספיקו לך הלימודים של ההסמכה והמשכת לתואר ראשון שגם אותו סיימת בהצלחה, התחלת לעבוד במחלקה אונקולוגית פנימית ואהבת את מה שאת עושה, ראיתי איך אנשים מסביבך אוהבים אותך ושמחתי.
לימים החלטנו להתחתן, אך לא היה לנו כסף, לכן לא עשינו אירוע, חיתנו אותנו בבית כנסת בטקס צנוע ,טבעות ב 100 שקלים, העיקר שיהיה. 20 איש משפחה קרובה. לא הצעתי לך אפילו, פשוט הבנו שאנחנו נהיה יחד, ועל זה אני מצטער, אבל מה אני יכול להציע לך כאשר אני עצמי סטודנט ורק את עובדת. אני רואה איך את חוזרת הביתה, בקושי מגיעה עד הספה ונשכבת באפיסת כוחות. אני רואה ויודע הכל.
לאחר החתונה רצינו ילדים, גם זה לא הצליח, שלוש שנים של טיפולי פוריות, גמרו אותך, עד שהצלחת להתמודד עם העבר שלך, התחלת להתמודד עם דבר שלא הכרת, זריקות, תרופות וסיבוכים רפואיים, ידיים של רופאים ואנשי מקצוע שהיו נוגעים בך ואת פחדת מזה יותר מכל. ראיתי גם את הסבל הזה בעיניים שלך, למרות שהראית שאת אופטימית ולא נתת לי לדאוג.
שלוש שנים שבסופם נכנסת להריון, ועכשיו עוד מעט, ממש מעט תהיה לנו בת, נשאר פחות מחודש. אני מקווה שזה יעודד אותך ויביא אהבה חדשה לחיים שלך, על כל מה שעברנו יחד. הרי אנו שבע שנים יחד, ובשנה השביעית האדמה נחה.
אני כותב את זה ומקווה שאולי עוד תהיה לי הזדמנות להציע לך להתחתן איתי כמו שאת ראויה, כי עדיין לא היתה לי הזדמנות לעשות זאת כמו שצריך. אוהב אותך, שלך תמיד, בעלך.
תהיי חזקה למענינו.
עידו ו-ורד
שלום שמי עידו, בן 25. הסיפור שלי ושל הנסיכה ורד מתחיל ביום אביב בחודש יוני 2005 אני הייתי חייל בצנחנים והיא מורה חיילת בחיל החינוך .
נשלחתי לבקר חייל נפקד בבאר שבע, והיא בדיוק הבריזה מהצבא ולקחה יום חופש והלכה לים בת"א. הגעתי לתחנה מרכזית החלטתי שחם נורא ואין לי כוח לנסוע לבאר שבע, אז אני אתקשר לחייל, אשאל לשלומו ואגיד לו שאם שאלו הייתי אצלו, וזה מה שעשיתי .
החלטתי שאני הולך לחנות כלי זמר בדיזנגוף כי אני מתופף, פתאום כמו בסרטים ראיתי חיילת על מדים, אין לי מושג למה ואיך החלטתי ללכת אחריה, בחיים לא היה לי אירוע דומה לזה. ממש הלכתי אחריה ואמרתי לעצמי אולי אני אנסה לדבר איתה איכשהו.
הגעתי לתחנה, שאלתי אותה איך מגיעים לדיזנגוף ועליתי במקרה על הקו שלה שאין לי מושג לאן הוא נסע. ישבתי מאחוריה וככה התחלנו לדבר שבסופו של דבר אמרתי לה אוקי את הולכת לים מתאים לי אני בא!
מאז אני והנסיכה שלי 6 שנים ביחד לא עוזבים אחד תשני, אני עברתי לתל אביב מהצפון והיא ממודיעין ועברנו לגור ביחד. אני לומד מוזיקה והיא מדעי המדינה בתל אביב, אני כל הזמן חושב איך אני אשיג לה טבעת, אני מנסה לחסוך כל הזמן אבל החיים פה יקרים מאוד .
אני חושב שמגיע לה טבעת כי היא אישה מדהימה, חכמה, יפה, מצחיקה, שלווה, נאמנה. ככה או ככה אני אשיג לה טבעת בסופו של דבר כי כזאת נסיכה לא מוצאים כל יום וכדאי לשמור עלייה בידים טובות.
מקווה שנהנתם מסיפורי הכל אמיתי, זה סיפור מהאגדות, להכיר בחורה ככה פתאום ביום שהייתי צריך להיות בבאר שבע.
יונתן ולירון
שלום שמי יונתן חזן ואני פה כדי לספר לכם למה מגיע לאהובה שלי טבעת...
נתחיל בשיר קטן שכתבתי בשביל תחרות זו:
"עלים נושרים מצמרות עצים,
נוגעות באדמה מצהיבות לאיטם,
ממתינות לסתיו, למחול הגשמים,
שיבואו הימים וייקחו אותם משם.
להקת ציפורים נודדות,
בסדר מופתי בשמיים מופיעות,
דואות על הלא נודע,
עפות ליבשות יותר חמות.
השמש שוקעת בין ההרים,
מפנה מקום ללבנה והכוכבים,
נערה בלבן שואלת בלי מילים,
עצובים הם החיים, קח אותי לחוף מבטחים..
ציור ציירתי ובו נערה בלבן,
כנפיים לה החסרתי, יש איסור ללבוש אותן כאן,
נטלתי צבעים, ולך צבעתי את החיים בגוונים,
הילה גם אוספתי, לא רק בדמיון,
ושם גם נתתי, שמך הוא לירון..."
לאהובה שלי קוראים לירון צרכי, וכן היא מלאך בעיני כל מי שמכיר אותה... הכרנו לפני כמעט שנתיים במקום עבודתה כמארחת, אחרי חודשים ארוכים של מבטים חטופים אחד בשני ורצה הגורל ושכחתי את המפתחות במקום עבודתה, והיא יצרה איתי קשר וכך התחילה אהבתנו.
באותה תקופה לירון טסה לארה"ב למשך חודשיים והקשר בינינו היה בשיחות טלפון תכופות והימים היו נראים כמו נצח בזמן שהמתנתי לחזרתה ארצה.
מה עושה אותה מיוחדת... מאיפה להתחיל? נתחיל בתכונה הכי בולטת אצל אהובתי והוא הטוב לב שלה... הלב שלה כל כך גדול שלפעמים כשאנחנו בחדר, תחת שמיכה, שאנו קוראים לזה "אוהל הקרנבל" שלנו, שומעים רק את הדפיקות החזקות שלו. ללירון יש חולשה לאנשים מבוגרים, יש פעמים שהיא מתקשרת אליי ומספרת שראתה אישה קשישה אם קניות והיא התמלאה עצב, אני כבר יודע שהיא כנראה ליוותה אותה עד לבית, הכינה לה כוס תה, ויצאה משם עם עיניים דומעות...
לירון היא החבר והחברה הכי טובים שלי... היא סטודנטית לחינוך מיוחד, ועובדת כמנהלת בחנות של רשת ביגוד לתינוקות, בין לבין היא תורמת בגדים, צדקה, עוזרת למשפחתה, וכל הזמן דואגת לי לכל צרכי ומעבר לכך. אני גם סטודנט להנדסת תעשייה וניהול ועובד בחברה במשמרות... מה שמשאיר לי מעט להראות את גודל ההערצה שלי אליה.
אם יש דרך שאוכל לתת ללירון משהו כדי שתדע כמה היא מיוחדת זה פשוט לתת לה את כל כולי... אז מקווה שהצלחתי להעביר על קצה המזלג את אהבתנו את המקוריות והמיוחדות שלנו...
אני כבר זכיתי במתנה הגדולה של חיי.
רועיאל ודלית
הסיפור שלנו הוא די פשוט, אך נכון. נפגשנו באוטובוס בדרך הביתה חזרה מהעבודה הכל כך מתישה נפשית שבאותו זמן עבדנו, המקום לידה היה המקום היחיד שנשאר באוטובוס (אם כבר מדברים על גורל) והסיבה היחידה שהתחלנו לדבר היא שהיא שמה לב שלא נוח לי איך שאני יושב היות ואני גבוה והמושבים לא מרווחים כל כך.
לאחר הנסיעה נפרדנו שהיא אמרה ששמה דלית אך שמעתי גלית ואני אמרתי לה ששמי רועי, לא חשבתי שניפגש שוב , אך זה קרה וביום השני כבר מצאנו ספסל להשתקע ליד ביתה ודיברנו עד 4 לפנות בוקר.
עברנו לגור כבר חודשיים אחרי שהכרנו, השמפחה שלה מתה עליי ואני עליהם וכך גם עם המשפחה שלי אני במיוחד מת על האחיינים שלה משהו לא מהעולם הזה, אבל על מנת להיות ענייני אנחנו כבר כמעט שנתיים וחצי ביחד, דיבורים על חתונה הם בשגרה כאילו אין מצב שזה לא יקרה.
תאמינו או לא אמא שלה כבר רוצה שזה יקרה וגם אני, בגלל זה אני כותב אליכם, אין ביכולתי להסביר עד כמה היא מיוחדת היא פשוט החלק השני שלי, ואני לא יכול לחשוב על יום בלעדיה למרות שהיינו בנפרד לשלושה ימים בגלל המילואים שלי :) אנחנו חושבים באותה הצורה כאילו אנחנו אחד והכל הולך כל כך טוב.
מקווה שבי תבחרו כי אני באמת ובכנות רק רוצה להתחתן איתה , הדרך לא משנה לי ולא לה.
שלכם, רועיאל גלמן.
ארמון ובטי
קוראים לי ארמון וחשבתי שלאישתי בטי מגיעה הטבעת הזו למרות שאנחנו נשואים כבר 30 שנה והסיבה ששלי היא שאני מאוד מאוד אוהב את אישתי.
התחלתי איתה כשהיינו בני 14 נסעתי לי על האופניים ולפתע אני רואה ילדה יפיפייה מטפסת על עץ גויאבות ופשוט רציתי לדבר איתה - ממש התאהבתי ממבט ראשון בעיניים הירוקות שלה אז צעקתי לה מלמטה גנבים גנבים והיא נבהלה וירדה מהעץ, ואז ראתה אותי וצחקה ובידיים שלה היו ארבע גויאבות טעימות.
מאז הפכנו חברים וכשהגענו לגיל 18 ביקשתי ממנה להתחתן איתי אבל לא קניתי לה טבעת שהיא מאוד רצתה כי הייתי חייל סדיר, אבל אני עד היום מרגיש שלא נתתי לה מה שרציתי הכי לתת לאהבה הראשונה שלי.
יש לנו ארבעה ילדים ושלושה נכדים ואני אוהב את אישתי היום אפילו יותר מבעבר אז לדעתי הכי מגיע לה ואני הייתי רוצה להציע לה עכשיו עם הטבעת שהיא תזכה בה.
>> איך, מתי ובמה זוכים? כל הפרטים על תחרות "גבר, תציע"
** התחרות בכפוף לתקנון.
לא זכית? כן זכית! אתה יכול לקנות תכשיט יקר בזול
הכנס לעמוד התכשיטים של StyleRiver ותראה איך אתה יכול לקנות טבעות ותכשיטי יוקרה אחרים בהנחות של מעל 50 אחוז. מעוניין לפנק אותה במשהו אחר? לשאר המוצרים של StyleRiver:
>> רוצים לקבל את כל העדכונים של חנות המעצבים שלנו? הצטרפו לעמוד של StyleRiver בפייסבוק