לא מלך, אבל יופי של נסיך / וויסקי סקוטי – לייבל 5
באופן כללי, חייבים לפתח סימפטיה כלפי אלכוהול שמגיע מסקוטלנד. ארץ ששתתה את עצמה לדעת עד שחצאיות וחמת חלילים נראו לה כמו לבוש קביל חייבת להבין דבר או שניים באלכוהול. והלייבל 5, שמגיע ישירות מהמדינה הסקוטית החביבה על כולנו, מגיע עם ציפיות גבוהות.
למרות ההבטחות והמילים שנשפכו עליו, בואו נגמור עם זה כבר מהתחלה: רד לייבל זה לא. הצרה עם בלנדד וויסקי שכזה (או "סקוטש", אבל אלא אם כן אתם שון קונרי אתם תזמינו בלנדד ותשתקו) היא שמלכים יש מספיק בתחום הזה. בשלב הזה אפשר, מקסימום, לטעון לנסיכות. ואת זה, תתפלאו, הלייבל 5 יכול לעשות דווקא לא רע בכלל.
הדבר הטוב ביותר (או הרע ביותר, תלוי את מי שואלים) בלייבל 5 הוא הקלות היחסית שבה הוא מחליק בגרון בלי לשרוף אותו לגמרי. בשונה מגלנפידיך או ג'וני ווקר, הלייבל 5, קצת כמו הג'יי אנד בי (הלא משהו בכלל כשלעצמו, כן?), נעים יותר כשהוא מתפרש בחיך. עם זאת, הטעם שלו מאוזן בהרבה מהג'יי אנד בי, ולמי שלא אוהב את הוויסקי שלו חזק, אסרטיבי ועם טעם ברור (או, בקיצור, אם אתה קונה וויסקי לחברה שלך), הלייבל 5 הוא אופציה לא רעה בכלל.
(עומר ברק)
מחיר: 131 שקל
מרוב קפה לא רואים את הוודקה / וודקה בטעם קפה, Bear Hug
כל הרעיון בוודקה קפה הוא להרגיש את הוודקה, את הקפה – ולהיות מופתע איך הם מתחברים. במקרה של ה-Bear Hug, הקפה בולט מדי והוודקה חלשה מדי (למרות שיש 21 אחוזי אלכוהול, לא מאוד מרגישים אותם). או כמו שאשתו של הנסיין העירה: "אני יכולה לשתות מזה כוס שלמה". מהיכרות עם אשתו של הנסיין, ניתן להבין מכך שבאמת מדובר במשקה אלכוהולי חלש למדי.
מצד שני, בכל זאת מדובר ב-21 אחוזי אלכוהול. מה שאומר, ניחשת נכון: אחרי כוס שלמה של הבר-האג, אשתו של הנסיין פרשה לחדר וביקשה ממנו לשמור על הילדים. עכשיו תאר לעצמך מה זה יכול לעשות לדייט שלך. חוץ מזה, אם מתעלמים מהעובדה שהדרינק הזה לא פועל כמו שוודקה קפה אמורה לפעול, מדובר במשקה טעים מאוד לכל מי שחובב קפה.
(זיו גוש)
מחיר: 149 שקל
יש דברים שצריכים להישאר בברזיל / קשאסה 21
בעוד שקשה יש רק בלחם, קשאסה יש רק בברזיל, וטוב שכך. זאת אומרת, היה טוב שכך, עד שהחליטו לייבא אותה גם לישראל.
הקשאסה, סתם ככה שתדעו, היא משקה שעובר מדור לדור בברזיל ויוצר במקור על ידי עבדים אפריקאים. לא שאני מתיימר להיות קורא מחשבות, אבל אני מניח שהמשקה הזה נוצר אחרי שמישהו מהעבדים העלה לחלל האוויר את השאלה "תגידו, אם לצמיג היה טעם נוזלי, מה הוא היה?"
התשובה, ניחשתם נכון, היא קאשסה, וחבל, כי שם מגניב דווקא יש לו. חבל רק שהוא מלווה בריח של טרפנטין ובטעם שמעלה אסוציאטיבית צמיגי משאית. או נהג משאית. או משהו לא ממש טעים, באופן כללי.
הקשאסה עשויה מקני סוכר (המומחים טוענים שהטעם מזכיר רום, אבל אלא אם כן לרום יש טעם של נוזל מזגנים, אני קצת מסופק אם תמצאו דמיון). דווקא בקפירניה, השימוש שלו בשאר העולם חוץ מברזיל, שבטח עד עכשיו שוברים את הראש ולא מבינים איך כל העולם לא מתלהב מהמשקה המדהים הזה, הוא משתלב מעולה, אבל לשתות אותו לבד זו פשוט משימה בלתי אפשרית. אלא אם כן, כאילו, אתם ברזילאים.
(עומר ברק)
מחיר: 80 שקל
גם זול, גם טעים, ולא קמים עם כאב ראש / וודקה בלגוף תפוח ירוק
נפגשנו אצל צוצו לראות את המשחק המכריע של חצי גמר ליגת האלופות בין אינטר לברצלונה. צוצו עצמו סיפק משהו לעשן, בני הדודים שלו סיפקו עוד משהו לעשן, והחבר של צוצו הביא את חברה שלו. אני מצדי הבאתי גבינת צ'דר ואת הוודקה Blagoff בטעם תפוח ירוק שקיבלתי לכתוב עליה.
המשחק התחיל בשליטה קטלונית ובגבינת צ'דר. אה, ובמשהו לעשן. היה שמח למדי עד שהרחיקו לאינטר שחקן ומוריניו החליט לעבור לבונקר. החברה של החבר שאלה מה זה בונקר. ואח"כ גם עברה לברר מה זה מוריניו ומה זה צ'דר. חשבתי שזה זמן טוב להוציא את הוודקה.
הורדנו שני שוטים והתגובות היו מסוגננות: "זה מתוק מדי", אמר צוצו. "זה משקה לכוסיות", הסכימו בני הדודים של צוצו. "זה ממש טעים לי", הסכימה החברה של החבר, והורידה עוד כוסית. אני בעיקר התלהבתי מהשילוב עם הצ'דר.
הסכמנו להוריד שוט בכל גול במשחק, דבר שגרם לבקבוק לשבת בחוסר מעש על השולחן במשך רוב חלקי המשחק בזכות הבונקר המפורסם של מוריניו. לבסוף החלטתי להתעלם מהמשחק המשמים ולהתייחס למשימתי העיתונאית החשובה – לגמור את הוודקה.
"בלגוף" מתגאה בעובדה שהיא מיוצרת בעיר זפורוזייה באוקראינה, שהיא (לפי החברה) המקום הנקי ביותר מבחינה ביולוגית בכל אוקראינה. או במילים אחרות: מדובר בוודקה זולה, שלמרות אחיותיה הזולות מקייב, לא מעירה אותך בבוקר עם הנג-אובר אוקראיני.
החדשות הטובות: הוודקה יורדת בקלות, ולמי שאין לו בעיה עם משקאות מתוקים, היא אפילו טעימה. החדשות העוד יותר טובות: אחרי שגמרנו בקבוק שלם של המוצר אף אחד מאיתנו לא סבל מתופעות שנובעות לרוב מוודקות זולות, וגם בבוקר שאחרי לא נשאר זכר לערב השתייה הארוך שעשינו עם בקבוק אחד, או לברצלונה.
בשורה התחתונה: כושלהאמא של מוריניו.
(עמית בן מנחם)
מחיר: 45 שקל