(getty) (צילום: ספורט 5)
(getty) | צילום: ספורט 5

איזה כבוד אחרון לפנתיאון. חודש אחרי האסון הנורא של התרסקות המסוק בקליפורניה, הערב (שני) התקיים טקס האשכבה לזכרו של קובי בראיינט ובתו ג'יאנה. עשרות אלפים קנו כרטיס לסטייפלס סנטר על מנת לכבד את זכרם, כולל לא מעט אנשי NBA וסלבריטאים שונים. בטקס עצמו, אותו הנחה ג'ימי קימל, דיברה לראשונה מול המצלמות אישתו של קובי, ונסה בראיינט. גם מייקל ג'ורדן, שאקיל אוניל ומקורבים אחרים נאמו וספדו.

בינתיים, אתר TMZ, אותו אתר שפרסם ראשון על האסון, דיווח היום על כך שוונסה בראיינט הגישה תביעה נגד החברה שהמסוק היה בבעלותה על גרימת מוות ברשלנות. ונסה כתבה בתביעה על חוסר אחריות של הטייס, ג'ורג' זובאיאן, שלטענתה היה צריך לבטל את ההמראה, וכן בזמן הטיסה הוא פעל בצורה רשלנית וטס מהר מדי בהתחשב בתנאי מזג האוויר והערפל הכבד. ייתכן כי המשמעות של התביעה היא שהחקירה בנושא ההתרסקות הסתיימה, אך טרם התקבלה הודעה רשמית על כך.

כבר שעתיים לפני הפתיחה החלו להיווצר תורים ארוכים מחוץ לאולם של לוס אנג'לס לייקרס וראו כמה המארגנים השקיעו במחוות ובאלמנטים המרגשים לזכרו של אגדת הכדורסל. האורחים קיבלו חולצות מיוחדות עם תמונות של קובי וג'יג'י, ורבים השמיעו שירי עידוד ברחובות בדרך לטקס. בקיצור, היה ערב מרגש מאין כמוהו.

את הטקס פתחה זמרת העל ביונסה, ולאחר מכן עלה הקומיקאי והמנחה ג'ימי קימל, שנשא נאום מרגש ביותר ואף נחנק מרוב דמעות בשלבים מסוימים. בראיינט התארח 15 פעמים בעבר בתכנית של קימל, מה שהפך את שניהם לקרובים מאד.

מייקל ג'ורדן, קארים עבדול-ג'אבר, גרג פופוביץ', ביל ראסל, סטף קרי, דריימונד גרין, קיירי אירווינג, דמאר דרוזן, פיל ג'קסון, שאקיל אוניל, ג'רי ווסט, דוויין ווייד, ראסל ווסברוק, פול פירס, מג'יק ג'ונסון, פאו גאסול, ג'ייסון קיד, סטיב נאש, מטה וורלד פיס, דווייט הווארד, אנתוני דייויס, ג'יימס הארדן, צ'ונסי בילפס, דוק ריברס, דרק פישר, למאר אודום, טים דאנקן, טוני פארקר ורבים אחרים נכחו בטקס, כמו גם הקומישינר אדם סילבר.

סלבריטאים נוספים גם כן חלקו כבוד, דוגמת ג'ניפר לופז, קים קרדשיאן, קניה ווסט, סנופ דוג, מייקל פלפס וקווין לאטיפה. במרכז הרחבה ליד הבמה הציבו המארגנים 33,643 ורדים, אחד לכל נקודה שבראיינט קלע במהלך הקריירה שלו בליגה הטובה בעולם.

מיד לאחר מכן עלתה לבמה ונסה בראיינט, שדיברה לראשונה מול המצלמות מאז האסון. ראשית היא דיברה על ביתה, ג'יאנה: "תודה רבה, אני אוהבת את כולכם. ההודעות המנחמות שלכם היו מבורכות. אתחיל בתינוקת שלי. בכל בוקר היא נישקה אותי וגם בכל לילה. היה יום אחד שהיא יצאה מבלי להגיד שלום. סימסתי לה 'בלי נשיקה?', והיא אמרה לי 'אמא, את ישנת ונישקתי אותך, אבל לא רציתי להעיר אותך'. היא תמיד הראתה לי כמה היא אהבה אותי. היא הייתה החברה הכי טובה שלי. תמיד היא רצתה לגרום לכולם לחייך. היא אהבה מאד לאפות, הכינה פעם עוגת יום הולדת לקובי. היא גם מאד אהבה לצפות במשחקי NBA עם אבא שלה, וגם בסרטים עם אחיותיה. החיוך שלה היה כמו זריחת השמש. קובי תמיד אמר שהיא כמוני. היה לה את האש שלי והאישיות הרגישה התואמת. החיוך שלה היה מדבק וטהור".

"קובי וג'יאנה באופן טבעי התחברו אחד עם השני. ג'יג'י הייתה אתלטית מדהימה, וגם מלאת ביטחון אבל לא בצורה יהירה. שניהם אהבו ללמוד ביחד דברים חדשים. ג'יאנה תמיד הפכה אותנו לגאים, וזה עדיין כך. אהבתי כל כך איך שהיא חיבקה אותי ואהבה אותי. אני מתגעגעת אליה כל כך. לא נזכה לראות אותה עולה לתיכון. לא קיבלנו הזדמנות ללמד אותה לנהוג ברכב. לא אוכל לומר לה כמה יפה היא ביום החתונה שלה. היא הייתה יכולה להיות אמא מדהימה, וללא ספק הייתה הופכת לשחקנית הטובה ביותר ב-WNBA. היא הייתה יוצרת השפעה עצומה על כדורסל הנשים. היה לה כל כך הרבה עוד לתת לעולם הזה. לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיה".

לאחר מכן היא המשיכה עם מילים מרגשות על קובי: "לאהוב ליבי. קובי היה כל כך הרבה דברים - כדורסלן, סופר, זוכה אוסקר והבלאק ממבה. אבל בשבילי הוא היה הרבה דברים נוספים. לא הסתכלתי עליו כסלב או כשחקן מדהים, הוא היה בשבילי בעל אהוב. היינו ביחד מאז גיל 17. הייתי החברה הכי טובה שלו, הוא אהב אותי יותר ממה שאני יכולה לתאר במילים. אין לי מושג איך הגיע לי אדם כה אוהב כמו קובי. היינו שני אנשים כל כך לא מושלמים שניסו להקים משפחה. לפני כמה חודשים הוא סימס לי שהוא רוצה להעביר איתי זמן לבד, בלי הבנות שלנו. לא הספקנו לעשות זאת. קובי היה ה-MVP של אבות לבנות. הוא תמיד אמר להן כמה הן יפות וחכמות, ולימד אותן איך להיות אמיצות".

"קובי תמיד ידע שיש מקום לשיפור ורצה לעשות עוד יותר. הוא היה אבא שתמיד נוכח ועשה הכל כדי לא לחזור על טעויות. אחרי שהוא פרש הוא עזר לי המון עם הבנות. הוא תמיד דאג לי כשהוא לא ראה אותי במושב שלי במשחקים שלו. העובדה שהוא הצליח לשחק ברמה מקצועית כזאת ולמרות זאת להמשיך להוות דוגמא ולדאוג למשפחה שלו כמו שהוא דאג, זה רק מוכיח הרבה על האישיות שלו. לבנות עכשיו לא יהיה יותר אבא שידאג להם ככה, וזהו אובדן שאין לי איך להסביר. קובי, תדאג בבקשה לג'יג'י, ואני אקח את השלוש האחרות. אנחנו מתגעגעות כל כך. נוחו על משכבכם".

בהמשך הערב עלו לנאום ולשאת דברי פרידה גורמים נוספים חשובים ביותר בחייהם של קובי וג'יג'י. הכדורסלניות דיאנה טוראסי וכן הפרוספקט העצום סברינה יונסקו, שהייתה מנטורית עבור ביתו של בראיינט, סיפרו על היכולות המדהימות של ג'יאנה. כמו כן, גם מאמן כדורסל הנשים של אוניברסיטת קונטיקט, ג'ינו אוריימה, נאם על הכוכבת הצעירה.

לאחר מכן עלה לבמה הג'נרל מנג'ר של הלייקרס, רוב פלינקה, שסיפר על הדקות שלפני ההתרסקות במהלכן הוא התכתב עם קובי. "הפעולה האנושית האחרונה של קובי הייתה הרואית", אמר פלינקה, שתיאר כי הממבה סימס לו על עתידה של שחקנית צעירה ועל הפעולות שצריך לעשות על מנת לעזור לה. "הוא חי על מנת לשפר את החיים של אחרים".

אלישיה קיז עלתה לבצע שיר קצרצר, ומיד אחר כך נאם מייקל ג'ורדן: "אני מודה על ההזדמנות לדבר היום ולכבד את זכרם של קובי וג'יג'י. במשחק הכדורסל, בחיים וכהורה, קובי לא השאיר שום דבר בפנים. הוא הוציא את הכל החוצה, דיבר על המגרש. אולי זה יפתיע אנשים שאני וקובי היינו חברים קרובים, מאד קרובים. הוא היה כמו אח קטן. כולם תמיד רצו לדבר על ההשוואה בינו לביני. אני רק רציתי לדבר על קובי. לילד הזה הייתה תשוקה כפי שמעולם לא ידעתי. מה שקובי בראיינט היה בשבילי זה השראה של מישהו שממש אכפת לו איך הוא משחק את המשחק. הוא רצה להיות הכדורסלן הטוב ביותר שהוא יכול. ככל שהכרתי אותו, רציתי להיות האח הגדול הטוב ביותר".

ג'ורדן לא הצליח לעצור את הדמעות ואף התבדח על זה, שכן קיים מם מוכר מאד שלו בוכה, והוא אמר שאחרי הטקס הזה יצטרכו להכין חדש. הוא הוסיף בסיום: "כשקובי מת, חלק ממני מת. אני מבטיח לך שמהיום אחיה עם המחשבה שהיה לי אח קטן וניסיתי לעזור בכל דרך אפשרית".

גם שאקיל אוניל, שעבר הרבה מאד על הפרקט ומחוצה לו עם בראיינט, ספד: "לי ולקובי הייתה מערכת יחסית מאד מורכבת, אפשר להשוות את זה לדינמיקה בין ג'ון לנון לפול מקארטני". אחרי זה כריסטינה אגילרה לקחה את המיקרופון וסיפקה ביצוע יפהפה.

בין לבין כל הנאומים והשירים, הציגו המארגנים על המסך הענק במעלה האולם גם סרטונים של בראיינט לאורך הקריירה שלו, כולל הסרט הדוקומנטרי שהוא הכין כשהוא פרש, עליו זכה באוסקר.