ספטמבר 2020. שיא תקופת הקורונה בישראל. שעת לילה מאוחרת באגפי ההפרדה של כלא השרון, כשלפתע לוחמי יחידת העלית של שירות בתי הסוהר פורצים לתא בו היו כלואים האחים העבריינים משה ואייל בן משה. אנשי היחידה שולפים את השניים ממיטותיהם ומעלים אותם על כלי רכב ממוגן ומאובטח של השב"ס שעושה את דרכו ישירות לאבו כביר - מתקן המעצר הגדול בישראל.
דקות אחרי הגעתם האחים בן משה מועברים למרתף ולאגפי ההפרדה החנוקים המכונים על ידי כל עבריין ששהה בהם יותר מחמש דקות בכינוי "הגיהינום של אבו כביר". אין חלונות, האוויר דחוס, הכל חנוק. "זה מתקן המעצר הכי גרוע של שירות בתי הסוהר בישראל", מספר משה בן משה. "המרתף הזה הוא גיהינום. אין שם אוויר, ולא רק שזה לא מקום שראוי לבני אדם - אפילו לחיות בספארי לא הייתי נותן לחיות שם. זו בושה שעוד לא הרסו את המקום הזה".
מתברר שלא רק האחים בן משה התלוננו ועדיין מתלוננים על התנאים הקשים במרתף הידוע לשמצה, ויחד איתם עוד עשרות עבריינים בכירים השייכים לארגוני הפשיעה הגדולים בישראל וישבו במרבית בתי הכלא הקשים בארץ וטוענים שמה שקורה באבו כביר לא משתווה לכלום, אולי רק למתקנים מזעזעים דומים במדינות עולם שלישי. "ישבתי בהפרדות בכמה מבתי הכלא הקשים בישראל כמו אשל בבאר שבע, רמון ושאטה - וואלה, שאטה זה בית מלון חמישה כוכבים לעומת אבו כביר", מספר מ', עבריין תושב הדרום.
"אבו כביר זה גיהינום. החולדות רצות אחריך, ג'וקים בתאים, בקבקים (פשפשים) עוקצים אותך כל הלילה ולא נותנים לישון. וכל זה לפני שדיברתי על האוכל שהוא בלתי אכיל וניתן בצמצום רב לעומת האוכל המחולק בבתי הכלא והוא בכמה רמות יותר טעים ואיכותי", מספר מ', "מי שמכניסים אותו לצינוק שם למטה במרתף הלך עליו. אתה יוצא משם בטראומה לכל החיים. זה גרוע מלישון במערה, זה ממש לרמוס את כבודו של האדם".
אלפי אנשים שהוחזקו בבית המעצר שבדרום תל אביב, בהם אזרחים מן השורה כמו גם עבריינים בכירים ופחות, מספרים על הטראומה הנפשית שחוו במבנה הוותיק שהוקם ב-1937 והוסב למתקן כליאה 12 שנים מאוחר יותר. חלקם ניסו להתאבד, אחרים עדיין מנסים להתגבר על מה שחוו שם כאמור. "אין אחד ששרד את אבו כביר גם אם היה בתוכו לילה אחד ולא יצא ממנו בלי צלקות ושריטות נפשיות לכל החיים. זה ג'ונגל. מגיעים לפה מפורסמים רבים שנעצרו על העלמות מס, הונאות ועוקצים. גם השף רפי כהן היה פה כמה פעמים", חושף בשיחה עם mako עציר שנמצא בימים אלה בבית המעצר שברחוב דרך בן צבי בתל אביב.
"חלקם היו בהלם מוחלט כשהגיעו ודפקו את הראש בקיר עד שקלטו איפה הם. עבורם זו נפילה לתהום. אני זוכר שנתתי לרפי לאכול במבה וכל מיני דברים שקניתי בקנטינה כי הוא לא היה מסוגל לגעת באוכל של המקום הזה. לקח לו כמעט יום שלם להבין איפה הוא נמצא. התנאים פה מחפירים ולפעמים אני חושב שרק חולדות יכולות לשרוד במקום כזה", מוסיף אותו עציר.
בית המעצר אבו כביר נבנה בתקופת המנדט הבריטי ושימש מעין מצודה עבור חיילי המנדט. כמה שנים מאוחר יותר כאמור המקום הפך לבית מעצר שמאז ועד היום "מארח" עצורים תושבי מרכז הארץ והסביבה. בשנת 1970 נבנתה במקום הקומה השלישית במבנה, וכמה שנים לאחר מכן הוא הורחב עם שני אגפים נוספים. המקום יכול להכיל עד 370 עצורים, וכ-170 אנשי סגל מאיישים את המתקן הישן. יש בו אגפים נפרדים עבור נשים וקטינים, תא מיוחד שמכונה "חללית" המיועד לאסירים שעלולים לפגוע בעצמם, אגפים לעצירים שונים בהתאם לרמת החומרה של מעשיהם, וכאמור אותו מרתף בו התאים הם ללא חלון ועם מעט מאוד פתחי אוורור.
"זה לא משנה אם אתה עבריין או אזרח מן השורה - זה מקום שיש להרוס באופן בהול. התשתיות ישנות ויש פגיעה חמורה בזכויות העציר. צריך לקחת שופלים ולהרוס את המבנה הזה עד היסוד", טוען עו"ד פלילי ותיק שביקר פעמים רבות במקום. "העצירים שם סובלים מאוד, חשופים למחלות רבות וחלקם ניסו להתאבד כמה פעמים. במקום כזה קל מאוד לאבד צלם אנוש. הבעיה היא לא רק של שב"ס - אלא גם של מדינת ישראל שמעלימה עין מהמצב במקום לטפל בבעיה לעומק".
לאורך השנים התצטברו גם תלונות רבות על האוכל שמוגש במקום, ורבים מהאסירים טוענים שהמגוון דל במיוחד. "פעמיים בשבוע מקבלים עגבניות והיו מקרים שקיבלתי מלפפון פעם ביום וחלקתי אותו עם עוד עצור בתא. האוכל ממש בלי אכיל ואם לא הייתה קנטינה הייתי מת מרעב", טוען ג', העצור זה כמה חודשים באבו כביר וממתין לפתיחת משפטו. "יש ימים שמכניסים שישה ושמונה עצורים לתא אחד וזה מטורף. מדובר בצפיפות איומה".
בעיה נוספת, ואולי החמורה מכולם באבו כביר, היא שאין כל השגחה על העצירים שנכנסים לשירותים, ולפני כשנה התאבד במקום עציר בן 54, תושב פתח תקווה שנחשד בביצוע עבירות רכוש, אחרי שתלה את עצמו בתא השירותים. "זה מקום שהוא מפוקח יחסית, אבל אין מצלמות בתאי השירותים בגלל חשש לפגיעה בפרטיות", מציין גורם בשב"ס ומוסיף שעשרות נסיונות התאבדות נוספים סוכלו על ידי אסירים תומכים שמוכנסים לתאים של עצורים שיש חשש כבד שעלולים לפגוע בעצמם.
"התנאים פה גרועים בהרבה מרוב בתי הכלא בארץ. רוב האנשים מגיעים פה לראשונה בחייהם, רובם ללא עבר פלילי - ובאבו כביר הם מגלים שאין להם חשק לחיות יותר. במקום לדאוג לכך שהעצורים יוחזקו בתנאים טובים, שהרי רובם משתחררים אחרי כמה ימים, עושים בדיוק ההפך. למה אנשים צריכים לצאת מהמקום הזה מצולקים נפשית?", טוען ג'.
בשנים האחרונות, כך מתברר משיחות שקיימנו בימים האחרונים, הוכנו כמה תכניות להריסתו של אבו כביר כמו גם של בתי מעצר אחרים כמו קישון ודמון. במקומם אמורים להיבנות שמונה מתקני כליאה חדשים ומודרניים ברחבי הארץ עד 2040, ובמקום אבו כביר צפויים להיבנות כמה בנייני מגורים.
"אנחנו בעד הריסת בתי המעצר הישנים והקמת חדשים - אבל זו החלטה של המדינה, לא שלנו", טוען קצין בכיר בשב"ס. "תמיד יש תכניות והכל קם ונופל בסוף על כסף. אנחנו הראשונים שתומכים בהקמת מתקנים חדשים, ואני מסכים שהיה צריך לסגור את בית המעצר אבו כביר לפני שנים רבות. הוא לא ראוי לאכלס עצורים".
משב"ס נמסר בתגובה לטענות שהועלו בכתבה: "סגל בית המעצר תל אביב עושה כל שביכולתו על מנת לקיים היגיינה ותברואה נאותה במתקן, ובכלל זה ביצוע הדברות הן על ידי צוות מקומי והן על ידי בעל מקצוע חיצוני. במקביל עומדים לרשות העצורים מכונות כביסה וייבוש, ובכל תא בבית המעצר יש חלון אוורור ומאווררים בהתאם למקובל בשב"ס. תפריט המזון המוגש לעצורים גובש על ידי אנשי מקצוע והינו אחיד בכל שירות בתי הסוהר. איכות המזון מבוקרת על ידי גורמי פנים וחוץ ונשמרים כללי בטיחות המזון, ויש לציין כי אין בבית המעצר הפרדה או מרתף".