זה קרה לכל אחד מאיתנו: השלפוחית לוחצת באמצע נסיעה, תחנת הדלק רחוקה, ואין ממש ברירה אלא לעצור בצד הכביש ולהתרוקן מבלי שאף נהג לא יבחין בך. אבל לעיתים יש מקרים שעצירה ספונטנית כזו עלולה לשנות את החיים מקצה לקצה.
זה בדיוק מה שקרה לאמיתי בכר ממושב צפרירים שבעמק האלה, שעצר לפני למעלה מעשור בשולי כביש 6 כדי להטיל את מימיו. רכב שלא הבחין בו פגע בו חזיתית והעיף אותו בעוצמה.
בכר פונה במצב קשה לטיפול נמרץ בבית החולים בלינסון, שם הוא אובחן עם פגיעות בגולגולת, דימום במוח, חור בריאה, צלעות שבורות, קרע במפשעה ויד שבורה. "המצב היה כל כך קשה שהזעיקו את ההורים שלי להיפרד ממני", נזכר השבוע בכר, שבמהלך האשפוז הממושך איבד את הטחול.
אלא שמתברר שהצרות של אמיתי לא הסתיימו שם, ולאחר השחרור מבית החולים הוא נאלץ לעבור סדרה ארוכה של טיפולי פיזיותרפיה וטיפולים נפשיים. "הרגשתי שהכל התמוטט לי", הוא משחזר בשיחה עם mako. "ישבתי בבית כמו זומבי ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי. כל הזמן רבתי עם אנשים ולא הבנתי למה. לא היה לי רוגע בגוף, רק עצבים, כעס ותסכול. לא ידעתי איך להתמודד עם הפחדים ועם הסיוטים בלילה".
זה השפיע גם על הסביבה הקרובה?
"ברור, זו הייתה מכת מוות למשפחה. בזמן שאני התפרקתי לרסיסים, אשתי, שמרוויחה 6,000 שקל בחודש בחינוך מיוחד, לקחה את כל הבית והטיפול בשני הילדים שלנו על הכתפיים שלה. בדיעבד, זה היה ברור שזה ייגמר בגירושים - כי עם כל האהבה, יש גבול כמה שאישה אחת יכולה לספוג".
וכך, אחרי תשע שנות נישואים, מצא עצמו בכר ברבנות. "היה לי קשה מאוד להשלים עם הגירושיo, אבל באיזשהו מקום גם הבנתי אותה", הוא אומר.
אחרי הגירושים הוא נותר באמצע החיים בלי אישה, בלי עבודה ועם חובות שהלכו ותפחו עד לגובה של 600 אלף שקלים. "ניסיתי לעבוד, אבל לא הצלחתי להתמיד באף עבודה יותר מכמה ימים", הוא אומר בנימה כמעט מתנצלת. "אף אחד לא באמת הבין מה עובר עליי. זה היה בלתי נסבל. כלפי חוץ נראיתי בסדר, אז אנשים חשבו שהתאונה מאחורי ואני יכול לתפקד. לך תסביר להם שאתה בדיכאון קשה ושגם הכדורים לא מרגיעים את החרדות.
"כשאומרים שהמצב לא יכול להיות גרוע יותר? אז הנה, הוא באמת נהיה גרוע יותר. כשאתה לא עובד ולא מחזיר הלוואות, פותחים לך תיק הוצאה לפועל, ודבר ראשון לוקחים לך את הרישיון. אז גם אם אתה רוצה, אתה לא יכול לעבוד כנהג או בעבודה שצריך רכב כדי להגיע אליה", הוא מספר היום בכאב.
"אז היו לי פה ושם עבודות מזדמנות, אבל הרגשתי כל כך אבוד וחסר מטרה, שלא הבנתי מה התועלת בעוד 2,000 שקל פה ו-1,000 שקל שם. העדפתי פשוט להרים ידיים. אבל חשוב לי להבהיר: עד התאונה הייתי אזרח רגיל שמתנהל עם חשבון בנק סביר, בלי חובות. התאונה שפירקה לי את הגוף פירקה לי את כל החיים – את הנישואים, את העבודה, את הנפש, את הכל".
נעזרת במשפחה?
"בהתחלה כן, אבל מגיע רגע שאתה אומר לעצמך שהמשפחה היא לא בור ללא תחתית. לא נעים לקחת עוד ועוד הלוואות כשאתה יודע שלא תחזיר אותן".
איזה אופציות עמדו לפניך?
"להתאבד זה להיות בייאוש, אני הייתי במצב של אחרי הייאוש. הייתי מיואש מדי בשביל לראות איזשהו פתרון בתוך התופת. הרגשתי שאני חוטף עוד ועוד מכות ולא יכול להחזיר".
אז איך בכל זאת יצאת מהתופת?
"עורכי הדין שלי ממשרד הופמן-רוז הצילו לי את החיים. הם הסבירו לי שאפשר לצאת מהבור הכלכלי שאני נמצא בו. אמרתי להם 'אין לי כסף לשלם לכם', הם אמרו 'עזוב אותך מכסף עכשיו, קודם כל נוציא אותך מהבוץ ואז נסתדר'. לזכותם ייאמר שהם עמדו במילה שלהם. יום אחרי הפגישה הם דאגו שרישיון הנהיגה שלי יחזור אליי, וככה יכולתי למצוא עבודה. החובות שלי, שעמדו על 600 אלף שקלים, קטנו לכדי 35 אלף שקלים בלבד, והיום אני עובד בחברת בנייה ומתחיל לשקם את החיים שלי אחרי פשיטת הרגל".
עו"ד ערן רוז שליווה את אמיתי, מספר: "הלקח מהמקרה של אמיתי הוא שאין דבר כזה מקרה אבוד. אני אומר לכל מי שבא אליי, שבחשיבה חיובית ועם מוטיבציה אמיתית, אפשר להיחלץ מכל מצב. אני לא אומר שזה הוקוס פוקוס. ככל שהבור יותר עמוק, כך צריך לחשוב על תוכנית יותר משמעותית עם פתרונות יצירתיים.
הסברנו לבית המשפט שמדובר במקרה חריג של אדם שנפגע בתאונה תחבורתית שהפכה לתאונה כלכלית. לא הייתה כוונה מצדו לעקוץ אף אחד, הוא אפילו לא פתח עסק וקרס. הוא אדם פרטי שקרס בגלל נסיבות חיים מאוד מיוחדות. הצלחנו לבנות עבורו תוכנית הבראה שתחזיר לו את התקווה ותעמיד אותו על הרגליים. לצערי לא הצלחנו לשמור על הנישואים שלו, כי הוא הגיע במצב שבו הבית כבר התפרק, אבל מה שמנחם אותנו זה שהוא פתח חיים חדשים עם תקווה חדשה ומוטיבציה בשמיים. מניסיון שלי זה מספיק בשביל להצליח".
הכותב הוא בעלים של משרד עורכי הדין הופמן רוז, מהמובילים בייצוג חייבים בהליכי לפועל, חדלות פירעון והבראה כלכלית, בעלי סניפים ברחבי הארץ