אתם חושבים שאני אדם מפוקפק, אבל מבחינתי אתם המפוקפקים. אתם אלה שקונים סמים

אתה זוכר את הפעם הראשונה שלך?
"אני זוכר ששלחו לי מיקום של שקית והייתי צריך לחפש אותה באמצע שומקום, בצד הדרך, כשאני מת מפחד שמישהו עוקב אחריי. כשמצאתי נכנסתי בחזרה לרכב, פתחתי את השקית וראיתי שהיא מלאה בכל סוגי הסמים האפשריים – וויד, קוקאין, קטמין, אקסטזי, פטריות הזיה. 

"שלחו לי הודעה לספור את המלאי ולבדוק שהכל בסדר, אבל הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי להשתלט על זה. כל כך רעדתי שכל השקיות הקטנות נשפכו לי ברכב, מתחת להגה, מתחת למושב. כל זה כשאני כל הזמן מסתכל ימינה-שמאלה, לבדוק אם מישהו רואה אותי. הייתי לחוץ ברמות. 

"בכלל, בתחילת הדרך הייתי נלחץ כל פעם. ההזמנות נעשות בשמות קוד, אז הייתי מתבלבל קצת והיו כועסים עליי, אמרו לי, 'אסור להביא למישהו חומר שהוא לא הזמין'. לקח לי הרבה זמן לארגן את המשלוחים ללקוחות כי היו עשרות סוגי וויד, סוגי קוקאין שונים, סוגי קטמין שונים, בקבוקונים קטנים. בפעם הראשונה הם קלטו שנלחצתי וכתבו לי הודעות, ניסו להרגיע אותי. הבחור אמר, 'אל תדאג, אני אלווה אותך שלב אחרי שלב'. הם הבינו שאני חדש בתחום ובאו לקראתי".

גם את הפעם האחרונה שלך אתה זוכר?
"הפעם האחרונה הייתה כל כך כיפית. סיימתי את המשלוח האחרון, ארזתי את כל מה שנשאר אצלי לשקית אחת והחזרתי את כל הסחורה לנקודת טמינה. זאת הייתה הקלה ענקית, סיימתי פרק בחיים. שלום ולא להתראות".

י', חרדי לשעבר, הילד השני במשפחה ברוכת ילדים, התפרנס במשך כשנתיים כשליח של סמים – בעיקר קנאביס, אבל גם חומרים שנחשבים סמים קשים. הוא הרוויח הרבה מאוד כסף תמורת הסיכון היום-יומי שלקח, אבל שמונה חודשים לאחר שהשאיר את זה מאחוריו הוא אומר, "אני לא מוצא הנאה בכסף הזה. הוא מלוכלך בעיניי".

זה התחיל כשאיבד את מקום העבודה שלו. "מצאתי את עצמי בלי הכנסות ועם חובות ותשלומים, אמרתי לעצמי 'אוקיי, מה עושים עכשיו', והגעתי לדבר הזה. מיד הרווחתי כסף טוב, אבל הבטחתי לעצמי שאני עושה את זה לתקופה ואז ממשיך הלאה ולא חוזר לזה". 

בגלל הסיכון?
"גם, וגם כי זה קצת החזיר אותי לילדות שלי כחרדי. שוב אומרים מה לעשות, שוב אין לי זכות להשמיע את הקול שלי. להיות שליח סמים זה כאילו בקצה השני של המשוואה, אבל הסיטואציה דומה לחלוטין: אתה חלק ממסגרת שבאיזשהו מקום מנצלת אותך, ושם אתה כלוא ולא מצליח לצאת. מתוך המסע הזה אל העולם התחתון הבנתי שאני צריך לקחת אחריות אבסולוטית על עצמי ולא לתת יותר לאף אחד להחליט עבורי".

הרמזור האדום הכי ארוך בחיים

בצעירותו עזב י' את העולם החרדי ונרשם ללימודים אקדמיים בתל אביב. תמיכה מהמשפחה לא הייתה לו, אבל הוא עבד והצליח בדוחק לשלם את שכר הלימוד ולקיים את עצמו. כשפוטר נקלע כמעט מיד לחובות.

"אני עומד ברמזור ועוצרת לידי ניידת. אתה חייב לשחק אותה כאילו הכל אחלה, אבל שום דבר לא אחלה. למי שבניידת אין מושג שבבגאז' יש לי 300 גרם וויד ומתחת למושב 50 גרם קוקאין"

"גרתי בשכירות במחירים של תל אביב, ופתאום הייתי צריך גם לשלם 10,000 שקל כדי לטפל בחתולה שלי, שגססה ומיד אחר כך מתה", מספר י'. "כל הכסף שהיה לי פשוט עף, נכנסתי למינוס הכי גדול שהיה לי בחיים, והייתי חייב למצוא פתרון".

אז קמת ונהיית שליח סמים? איך בכלל מתחילים?
"צרכתי וויד בעצמי במשך תקופה ארוכה, ויצא שדיברתי על זה עם סוחרים בטלגרם. זה תמיד נראה לי כמו הזדמנות מדהימה, אבל אף פעם לא הלכתי, תמיד ביטלתי דקה לפני כי פחדתי. אבל עם הידיעה הזאת של 'אני צריך מזומן ועכשיו' החלטתי ללכת על זה". 

איפה עבדת?
"סביב ירושלים. בדיעבד זה גם היה עבורי מסע רוחני, למרות שאני כבר לא דתי. אמרתי לאלוהים, 'תשמע, אני מנסה לאפשר לעצמי חיים נורמליים. אם אתה לא מסדר אותי, אני אסדר את עצמי. אבל אתה תשמור עליי'".

והוא שמר?
"תראי, היה המון פחד. אני זוכר במיוחד רגע אחד שאני נוסע בלילה, עומד ברמזור אדום, ופתאום עוצרת לידי ניידת. אני מרגיש שהשוטרים מסתכלים עליי מהחלון, אז אני מסתכל בחזרה והעיניים נפגשות. אתה יודע שאתה חייב לשחק אותה כאילו הכל קול והכל אחלה, אבל שום דבר לא אחלה. לשוטרים בניידת הזאת אין מושג שבבגאז' יש לי 300 גרם וויד ומתחת למושב שלי יש 50 גרם קוקאין. זה רגע שאני חושב 'פאק, זה ככה קרוב ללהיכנס לכלא'. זה היה הרמזור האדום הכי ארוך בחיים שלי".

"אתה מסיים משמרת ומקבל 1,000–2,000 שקל במזומן על יום עבודה. היום אני עובד במשרה מלאה ומרוויח בערך 9,000 שקל, ושם יכולתי לעשות במשרה מלאה 40 אלף בחודש. מזומן, ביד"

כל הנסיעות היו מפחידות?
"הכל מפחיד בשליחויות האלה. דווקא הנסיעה עצמה לא מאוד מפחידה, כי אתה בסך הכל עוד רכב בכביש. הרגעים המסוכנים, שבהם באמת אפשר להיתפס, הם כשאתה מגיע לכתובת והאדם יורד מהבית לקחת את החומר שלו. הוא מגיע אליך לחלון, נותן לך מזומן, ואתה נותן לו את מה שהוא הזמין. זה הרגע המסוכן, כי יכולה להיות משטרה סמויה שרואה את כל התהליך".

מה עושים כדי שזה לא יקרה?
"יש שיטות. דבר ראשון, סורקים את השטח. הייתי גם מבקש מהלקוחות שייכנסו לרכב, לא רק ייגשו לחלון, כדי שייראו כמו חברים ולא כמו לקוחות. וזה מצחיק, כי הם חושבים שאני האדם המפוקפק, אבל מבחינתי – אתם  המפוקפקים! אתם אלה שקונים סמים! אני לא מכיר אתכם!".

היה איזה נוהל למקרה שתופסת אותך משטרה?
"לא. אם עצרו אותי אז הלך עליי, ואני לבד. כל ההתנהלות היא בצ'אטים בטלגרם שנמחקים אחרי כמה דקות או אחרי שעה, והנוהל היחיד הוא לא להיתפס. אז קודם כל הייתי נהג נורא זהיר, דבילי להיעצר כי עברת ב'עצור' כשיש לך קוקאין מתחת למושב. עדיף לציית לחוקי התנועה".

"הרגעים המסוכנים הם כשאתה בכתובת והאדם יורד מהבית לקחת את החומר. הוא מגיע אליך לחלון, נותן מזומן, ואתה נותן לו מה שהוא הזמין. משטרה סמויה יכולה לראות את כל התהליך"

מסרטים למדנו שמעצר של בלדר הוא תמיד רק דרך להגיע אל הסוחר שמאחוריו, אבל י' אומר שזאת לא המציאות בעסקאות הטלגרם. "אם אני עצמי הייתי נעצר, לא בטוח שהיו בכלל מצליחים להגיע לבחור שמפעיל אותי. פשוט לי לא היה שום מושג מי הבן אדם", הוא אומר. "אולי היו שולחים אותי לכלא, אבל אליו לא היו מגיעים".

לא הכרת אישית את סוחר הסמים, הדילר?
"לא. אני לא חושב שאנשים יודעים איך זה עובד: יש מי שעונים בצ'אטים לפניות של הלקוחות, יש 'מטמינים' ויש שליחים כמוני, ואף אחד מהתפקידים הוא לא של הדילר".

מה עושים המטמינים?
"הם אלה שאוגרים אצלם את כל הסחורה ומעבירים לי אותה, אבל לא ישירות. הם מחביאים, אני אוסף. משמרת נמשכת עשר שעות, הסחורה לאט-לאט נגמרת, וכל יום או יומיים צריך לחדש את המלאי. אז המטמינים מעבירים לי סרטון עם מיקום שבו מוחבאים הסמים, וזה בדרך כלל מקומות הזויים. ואתה צריך למצוא את הנקודה הספציפית, אז אתה יוצא למסע קטן של טיפוס, קפיצה, עלייה. אם משטרת ישראל קוראת את זה, אז שיידעו שזה כמו 'חפש את המטמון', רק בלי מפה".

המידור, אומר י', יעיל כל כך, שהוא מעולם לא פגש סוחר. "הכי קרוב לזה היה כשמישהו בא לקחת ממני את הכסף פעם ביומיים-שלושה, אבל זה לא הדילר, רק מישהו שעובד איתו. אין לי מושג מי הגורם העליון. וזה גם די מלחיץ, כי אתה לא רוצה להסתבך עם האנשים האלה. הם יודעים איפה אתה גר, גם אם לא סיפרת להם".

כמו משכורת של 80 אלף ברוטו

י' נכנס לסיפור המפוקפק הזה בשביל הכסף, והוא בהחלט מצא את מה שחיפש. היום, כשזה מאחוריו, הוא מודה שקשה להיפרד. "כשאתה מסיים משמרת ומקבל את המזומן שלך, 1,000–2,000 שקל ביום, זה מרגש. אתה מחנה את האוטו ואומר לעצמך, 'פאק, בשבוע אני יכול להרוויח 10,000 שקל'. היום אני עובד במשרה מלאה ומרוויח בערך 9,000 שקל, ושם יכולתי לעשות את הכסף הזה בשבוע. ומשרה מלאה בשליחויות? בערך 40 אלף בחודש, מזומן, ביד. זה כמו לעבוד עם תלוש משכורת ולהרוויח 80 אלף ברוטו. אפילו אם אתה עובד שלושה ימים בשבוע, זה עדיין 20 אלף נקי. שכר של הייטק. כשזורמת לידיים שלך כזאת כמות של כסף, אתה לא מבין איך אנשים מחזיקים בעבודה רגילה".

איך באמת אתה מסתדר עם זה היום, כשאתה בעצמך בעבודה רגילה?
"לקח לי הרבה זמן להצליח לעכל את התחושה הזאת ולחזור למוטב. המחשבה שאתה יכול להרוויח פי ארבעה רק מלשנע סמים – זה די פסיכי".

זה לא רק לשנע סמים, זה להיות פושע. לא עדיף להיות אזרח שומר חוק?
"מבחינה כלכלית עדיף להיות פושע, אבל זה מגיע עם סכנות. גם אם לא תיתפס, אתה עדיין מרגיש פחד, מרגיש שעוקבים אחריך. אני הייתי הולך ברחוב ומסתכל אחורה כל הזמן, כמו קלישאה. גם אם אתה עובד חכם ונקי, הפחד קיים".

"המטמינים מעבירים לי סרטון עם מיקום שבו מוחבאים הסמים. לרוב זה מקומות הזויים, ואתה צריך למצוא אותם. אם המשטרה קוראת את זה, אז זה כמו 'חפש את המטמון', רק בלי מפה"

מה לגבי הצד הערכי? הרגשת שאתה עושה משהו לא מוסרי?
"מעבר לאספקט החוקי, ברמה הפשוטה – לא. יש אנשים שרוצים את מנת הסטלה היומית שלהם, בפרט במלחמה ועם הדברים שעברנו כאן, ואם אני לא אספק להם את זה אז מישהו אחר יעשה את זה. חשבתי על זה הרבה, ובסופו של יום אפשר אפילו להגיד שבמובן מסוים עשיתי מעשה של חסד. נתתי לאנשים חומרים שעוזרים להם להתמודד עם המציאות".

ולהתמכר לחומרים האלה. 
"ברור שאם אדם מכור ואני מכניס אותו לבור, אז לא טוב להיות חלק מהתעשייה הזאת. אבל כל דבר יכול להיות התמכרות – אוכל, אינטרנט, פורנו. אני לא אחראי על האנשים, כל אחד אחראי על עצמו. ואם אדם צורך בבקרה את החומרים שלו, אין לי בעיה לשנע אליו את החומרים האלה".

נכתב לא מעט על עלייה בצריכת הסמים בארץ בתקופת המלחמה. הרגשת את זה כשליח?
"בשנה הראשונה של המלחמה הרגשתי את זה כצרכן. צריכת הוויד שלי יצאה משליטה, בייחוד עם האבטלה שפתאום נפלה עליי. אני חושב שהרבה צעירים מצאו את עצמם באותה סיטואציה, הרגשתי את זה בעבודה, ואני גם מבין למה במלחמה זה יותר נחוץ. אנשים לוקחים קלונקס, מטפטפים חומרים הרבה יותר חזקים מאיזו שאכטה. הם לא יכולים להתמודד עם הכאב, וזה הגיוני. אתה רוצה להקל על עצמך".

אבל לא כולם באותה סיטואציה. אתה לא יודע למי אתה מספק הקלה ולמי אתה מזיק.
"ברור, הילד בן ה-15 שהבאתי לו פטריות הזיה – אני לא יודע אם זה עזר לו או הרס אותו".

זה סיפור אמיתי? מכרת פטריות לבן 15?
"כן, זה היה איזה ילדון חרדי. יכולתי ישר להגיד שהוא לא רגיל לסיטואציה, לא מכיר את התחום. יש אנשים מנוסים שמכירים את הדילר כבר שנים טובות, וקל לקלוט את זה".

דיברת עם הנער החרדי על הסמים?
"האמת, לא אמרתי כלום. אני לא מרגיש שזה מקומי, מה גם שכל עיכוב בזמן עסקת חליפין מסוכן לי. זה לא מקצועי להתחיל לפטפט עם אנשים. אתה רוצה לקחת מהם את הכסף ולעוף משם".

איך אתה רואה היום את המעמד שבו מכרת דבר כזה לילד?
"זה לא היה צריך להיות, אבל בגדול לא הרגשתי שאני עושה משהו רע. רציתי רק לסגור את המינוס ולחזור לחיות חיים נורמליים".

אני מסיע אותו הביתה, והוא מספר שהוא ישב בכלא

השיחה שולפת מהזיכרון של י' לא מעט לקוחות, אנשים שהיה לו איתם רק מפגש של רגע, אבל מהסוג שנשאר. "פעם הייתה אזעקה בדיוק כשהעברתי חבילה ללקוחה, אז היא הזמינה אותי להיכנס למקלט של הבניין שלה ואמרה לשכנים שאני חבר שלה", הוא מספר.

היה לה אכפת ממך.
"היא לא הייתה היחידה. כשרק התחלתי הייתה לקוחה קבועה שהסתכלה עליי ואחרי רגע אמרה, 'אתה חדש'. אמרתי כן, והיא אמרה, 'וואו, אתה נראה ממשפחה טובה'. היא ממש בחנה אותי, ובשבילי זה היה רגע שריגש אותי עד דמעות. זה הזכיר לי שגם אם זה מה שאני עושה עכשיו, זה לא מי שאני באמת. היא ראתה אותי כבן אדם ואני ראיתי אותה כבן אדם, לא רק חלק מעסקה. מאז נפגשתי איתה שוב והיו לנו עוד שיחות. היא הייתה הלקוחה היחידה שממש התעניינה בי".

קרה שחששת מלקוח?
"פעם אמרו לי לנסוע לתחנת דלק ולאסוף איזה בחור. הבחור שמפעיל אותי אמר לי שזה חבר שלו ושהם מכירים, אז אין לי מה לדאוג. ובהתחלה באמת לא דאגתי, עד שפגשתי את הבחור הזה. נכנס לי לאוטו בן אדם בן 40 בערך, הכי סטריאוטיפ של עבריין, וישר מכוון אותי: 'הכל טוב, בוא תיסע מפה, יש כאן משטרה, תיזהר'. הוא היה חד, אבל משהו במוח שלו לא לגמרי עבד. 

"אני מסיע אותו הביתה, והוא מספר לי שהוא ישב בכלא. בעיקרון פשוט הקפצתי אותו, כי זה מה שביקשו ממני, אבל פחדתי כל הנסיעה. שאלתי את עצמי מה אני עושה כאן, למה אני מסיע אנשים שהיו בכלא. מה זה הדבר הזה? איך הגעתי לפה?".

מלחיץ.
"הכל היה מלחיץ. בעיקר ההתמודדות עם אנשים הזויים שלכי תדעי איך יגיבו, מה תהיה הפעולה הבאה שלהם. אבל לא משנה מה קורה, אתה חייב לשחק אותה קול. לצחוק מהבדיחות שלהם, לתת אווירה טובה, להיות סבלן ללקוחות. צריך להיות זיקית".

"בשליחות הראשונה שעשיתי ביקשו ממני לספור את המלאי, אבל הידיים שלי רעדו ולא הצלחתי להשתלט על זה. כל כך רעדתי שכל השקיות הקטנות נשפכו לי מתחת להגה, מתחת למושב"

אין צורך בשיחות עומק עם לקוחות, אומר י', כדי לעמוד על הקשר שבין צריכת סמים למצוקה נפשית. "היו אנשים שאתה רואה שהם עמוק בסמים, כאילו עובר עליהם משהו. אף בן אדם נורמלי לא מעשן 15 גרם וויד בשבוע או עושה 5 גרם קוקאין בשבוע, אלה אנשים עם הרבה טראומות שמדחיקים משהו עמוק".

רצית לעזור להם? לדבר איתם על זה?
"לפעמים כן ולפעמים לא. תכלס, מי אני שאגיד להם משהו או אשפוט אותם. אני זה שמביא להם את הסם, אני גרוע כמוהם אם לא יותר, והיום אני אומר – שאנשים שנמצאים מחוץ למעגל הזה לא ישפטו. אתם תוהים מי מוכר סמים ומי עושה סמים? אז תשמעו, זה יכול להיות הקולגות שלכם, הילדים שלכם. אנשים צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, חילונים ודתיים, יהודים וערבים. כוווולם. הרבה אנשים לא יכולים לדמיין בכלל שאני – בחור ממוצע, נראה הכי רגיל ונורמטיבי – הייתי בדבר הזה. אבל כמו שאנשים צורכים סמים בתקופות קשות כי הם מרגישים שאין להם שום דבר אחר, ככה אני נכנסתי לזה במחשבה שזאת האופציה היחידה שלי. העולם מורכב".

אבל הייתה נקודה שהבנת שאתה לא יכול לעשות את זה יותר.
"היה רגע שהבנתי שגם אם הכסף טוב ומפתה, זה פשוט לא שווה את זה. לא שווה להיות בפחד ולחץ, לא שווה להיות במקום שבו אתה לא יכול להגיד 'לא'. כי אחרי שאמרת כן, אין מה לעשות, אתה חייב להזיז את התחת שלך גם בשלוש בלילה כי יש בחור שרוצה את הסטלה שלו".

נשמע שלא הרווחת את הכסף הגדול בקלות.
"לא, זאת עבודה קשה ואין מנוחה. אין ימי חופשה, ימי פנסיה, ימי מחלה. אין לך זכויות, הבוס לא נהיה נחמד אליך או מרחם עליך. ברמה הנפשית הרגשתי ניצול, ובדיעבד אני מבין שהנכס של הדילרים זה האנשים שמוכנים לשנע את הסמים. בדרך כלל אלה צעירים אבודים שלא יודעים לאן לפנות, ומספיקה שגיאה אחת שלהם כדי שייהרס להם הכל. ככה זה עובד".

תגיד, קרוב לשנתיים היית ברכב מפוצץ סמים. לא הרגשת פיתוי לצרוך אותם?
"לא, כי העבודה עצמה היא הסם. זה אדרנלין מטורף. הם גם שאלו אותי איזה סמים אני עושה, וכשאמרתי וויד הם אסרו עליי לעשן בזמן המשמרת. זה הגיוני, אתה לא רוצה להיות בפרנויה ומסטול ברכב עם סמים. זה לא מקצועי. לצרוך את הסחורה זה גם לא ממש אפשרי, כי בודקים לך את כל העסקאות, את המלאי, החומרים שנשארו. פעם באו אליי בטענה שאבדו כמה שקיות, ובאמת מצאתי אותן אחרי כמה שבועות בין המושבים. הם מקפידים על הכל".

הרפתקה במלוא מובן המילה

הצורך להסתיר את מקור הפרנסה שלו היה חלק ממה שהעיק על י' בתקופת השליחויות. "הייתה מישהי שיצאתי איתה לכמה דייטים, היא הייתה חמודה והייתה אווירה טובה, אבל לא יכולתי להגיד לה את זה", הוא מספר. "אני זוכר את עצמי חושב באמצע דייט, 'איך אני יכול לשקר לה? היא חושבת שהיא יוצאת עם בחור נורמטיבי וחמוד, ואני מסתיר ממנה שאני שליח סמים'. תהיתי אם אני צריך להפסיק לעבוד בשביל לצאת איתה, ותהיתי אם אני בכלל יכול להפסיק לעבוד. בסוף הבנתי שאני צריך להיפרד ממנה, וזה מה שעשיתי".

ככה?
"ככה. אני זוכר גם שחשבתי כמה זה דפוק: כדי לנהל חיים נורמליים אני חייב לשקר, אבל לשקר זה לא חיים נורמליים. ואם הייתי יוצא איתה כמה חודשים, בסוף האמת הייתה נחשפת ממילא. מסקנה, להיות שליח סמים מונע ממך לחיות חיים נורמליים".

באמת הפסקת עם השליחויות ברגע שסגרת את החובות?
"כן. כשהתחלתי עם זה עשיתי הסכם עם אלוהים, שאני עושה את זה רק בשביל לסגור את המינוס. לא רציתי להתעשר או לממן טיול בתאילנד, לא הייתי שלם עם זה והקארמה הייתה רודפת אותי. ככה הרגשתי שאלוהים בצד שלי".

יצא מבחינתך משהו טוב מהתקופה הזאת?
"זאת הייתה הרפתקה במלוא מובן המילה. הרפתקה מפחידה, מרגשת, הזויה, וגם מלמדת. אני למדתי ממנה המון".

אמרת שנכנסת לזה כצרכן כבד של וויד. איך יצאת?
"אני שנה וחודש בלי וויד. בהתחלה זה היה קשה מבחינה נפשית, החורף שעבר היה התקופה הכי קשה שהייתה לי בחיים בפער. זאת לא הייתה הגמילה הפיזית, אלא הרצון הפסיכולוגי. אתה רגיל בסוף היום לטיפת הטשטוש הזאת, כי זאת בריחה, זה מאלחש. הוויד גם השכיח ממני דברים שפתאום חזרתי לזכור – זיכרונות מהילדות, טראומות, רגשות. אבל הבנתי שצריך ללמוד לחיות עם המחשבות שלך, שזה לא קשה. אני עדיין עובד על זה".

דיברת על לקוחות שעזרת להם לברוח, אבל גם אתה ברחת.
"קל להצביע על צרכני סמים לא חוקיים, אבל גם סמים חוקיים יגרמו לך להרגיש ככה. אני לא הצלחתי לתחזק את החיים שלי, דבר הוביל לדבר וטעות לטעות, ומצאתי את עצמי בבור שבו אני שליח של סמים. צריך להקשיב ליקום, כי הוא מלמד אותנו מה לעשות ואיך לעשות. או שתלמד מהטעויות שלך, או שתסרב ללמוד ותחטוף כאפות חזקות יותר ויותר עד שתלמד. אז, באותו לילה עם חבילת הסמים מתחת למושב וניידת המשטרה לצדי ברמזור – אני התחלתי ללמוד".