"הייתי במקומות שתלו אותי הפוך מהרגליים, כיסו אותי בחרא והכריחו אותי לאכול "קלדו דה אוסו" (מרק מירקות רקובים). האנשים האלה בטוחים שאם הם ירביצו לך ויצרחו עלייך שאתה עומד למות - אז תתפכח. הם חושבים שזה מה שיגרום לך להפסיק להשתמש בסמים".

על הווידוי המצמרר הזה אחראי אנריקה מרטינז, במקור מטיחואנה (מקסיקו), שהיה מכור להרואין במשך 35 שנה. לאורך כל חייו הוא יצא ונכנס ממכוני גמילה, לעיתים בכפייה לפעמים ביוזמתו, ובכל פעם התוצאה הייתה זהה; הוא נכנס, סבל, יצא והמשיך לצרוך סמים.

היום, בגיל 55, הוא כבר נקי כמה שנים טובות, אך לעומתו רבים במדינה הלטינית מוכת הקרטלים והאלימות ממשיכים להתמודד עם השיטות המיושנות בהן משתמשים מכוני הגמילה במדינה.

זה לא סוד שמקסיקו נמצאת בימים אלה בעיצומה של אחת התקופות האלימות בהיסטוריה שלה. אנדרס מנואל לופז אוברדור, הנשיא הנוכחי, ירש מקודמו את המלחמה הבלתי נגמרת בקרטלי הסמים אשר ממשיכה להציף את המדינה בנהרות של דם עבריינים, אנשי רשויות האכיפה ואזרחים חפים מפשע.

עשרות אלפי אנשים כבר שילמו בחייהם בזמן שאחרים נעלמו ומוגדרים כנעדרים כבר שנים. כעת מתברר, שבנוסף לכל "תרבות הקרטלים" האלימה, הממשל נוכחי נאלץ לתמודד גם עם מיליוני קורבנות נוספים - המכורים לסמים.

רוב מכוני הגמילה (או Anexos בשפה המקומית) שפועלים כיום במקסיקו מנוהלים על ידי אנשים פרטיים - ולרובם אין את הידע הנדרש לטפל במכורים, ולא את המשאבים לעשות זאת, ועל פי הדיווחים, השיטה הרווחת לאשפוז מכורים לסמים היא לרוב על ידי חטיפה יזומה בתיאום עם בני המשפחה.

קרלוס זמודיו, חוקר פרטי, מספר שמדובר בתופעה שכיחה באזורים בהם צריכת הסמים גבוהה מהרגיל. "זה לא נדיר לראות מישהו שמשקרים אותו לחשוב שהוא נוסע למקום אחד - אבל אז מאשפזים אותו בניגוד לרצונו", הוא מספר. "לטענתם, זו הדרך היחידה שבה נרקומנים ילמדו את הערך האמיתי של חייהם".

בפועל, כך נראה, הפרקטיקה לא רק נוגדת את כל כללי האתיקה הרפואית וטיפולית - היא גם עושה את ההפך הגמור.

"צרחתי כמו מטורפת בזמן שגררו אותי החוצה"

"אבא שלי הביא אותי למכון גמילה אחרי ששיקר אותי",מספר מטופל לשעבר שדרש להישאר בעילום שם. "הוא ביקש שאני אעזור לו להביא דברים מהבית של דוד שלי, וכשהגענו לשם קלטתי את האנשים מהמכון. הם ניסו להכניס אותי לטנדר שלהם אבל התנגדתי. בשלב מסוים, הם פשוט קשרו לי את הידיים והרגליים מאחורי הגב וזרקו אותי פנימה".

מטופל אלמוני נוסף סיפר שגם אותו קשרו בזמן האשפוז, ונטשו אותו כך במשך לילה שלם. "הם תפסו אותי מאחור וקשרו אותי כאילו הייתי חתיכת בשר", הוא נזכר. "כשהגעתי למכון, הם גררו אותי לחדר עם עוד אנשים שנקשרו גם הם. זה היה חדר שנקרא 'חדר המתים', ומישהו פקד עלי לשכב על הרצפה ואז אמר לי שזאת תהיה המיטה שלי באותו לילה ושם אשאר עד שאתפכח. באותו לילה אף אחד לא ישן. אנשים פשוט צרחו ללא הפסקה, קיללו ופשוט איבדו את דעתם עד שעות הבוקר".

"זה קרה בלילה, בזמן שישנתי", מספרת ססי, תושבת מקסיקו סיטי בת 20. "הייתי מסטולה לגמרי מסמים. גמורה לחלוטין. לא רציתי לבוא איתם (האנשים ממרכז הגמילה), אז הם לקחו אותי בכוח וקשרו לי את הרגליים והידיים. אני זוכרת שצרחתי כמו מטורפת בזמן שגררו אותי החוצה. עוד לא חגגתי 16, והורי חתמו על כתב ויתור שבעצם מתיר לאנשי המכון לקחת אותי בכוח".

ססי מספרת שהיא החלה לצרוך סמים כשהייתה בת 13, ומאז היא נכנסת ויוצאת ממכוני גמילה, ולאחרונה היא אשפזה את עצמה מיוזמתה האישית לאחר שהחלה לצרוך מת'אמפטמינים (או "קריסטל" בעגה המקומית).

מתברר שאותו "קריסטל" הפך בתקופה האחרונה לאחד מענפי הייצוא הלא חוקיים המובילים במקסיקו, וזה שאחראי על הכפלת כמות הנרקומנים ברחובות המדינה. בפועל, מדובר באחד הסמים המסוכנים בעולם, בייחוד בגלל הזמינות שלו בשוק והנטייה שלו להפיל את הצרכנים לדפוסי התמכרות קשים.

חוזה גומז, פסיכיאטר במכון גמילה ממשלתי, מספר שהוא מטפל בכ-2,000 נרקומנים בשנה, ורובם הם אכן צרכנים כבדים של קריסטל. בריאיון לכלי תקשורת מקומי, גומז הדגיש את הצורך לפתוח עוד מכוני גמילה בשביל להתמודד עם המצב, אך מסתמן שהממשל המקסיקני פחות מעוניין להשקיע משאבים במוסדות הללו, וכתוצאה מכך גדלה אוכלוסיית הנרקומנים הנאלצים להסתמך על המוסדות הפרטיים - חלקם טובים, אך רובם מזעזעים.

אז כמה עולה "התענוג"? מוסד גמילה מפוקח עולה בסביבות ה-1,500 דולר עבור תוכנית גמילה מסודרת, וכמו שאתם מתארים לעצמכם, מעטים הם האנשים שמסוגלים להרשות לעצמם לשלם סכומים כאלו, מה שמשאיר את רובם לחסדיהם של המוסדות הפרטיים שרובם בכלל פועלים בניגוד לחוק.

במקסיקו יש  כ-2,200 מרפאות גמילה לא חוקיות שפזורות ברחבי המדינה והרשויות מודעות אליהן, אבל בפועל נראה שיש הרבה יותר. רק כדי שתקבלו מושג אז מתברר שבבירת מקסיקו פועלות כ-1,800 מרפאות גמילה לא חוקיות, רובן גם מעסיקות נרקומנים לשעבר.

בין אם הן חוקיות או לא, כמעט כל המרפאות לא עושות את העבודה המוטלת עליהן על מנת למנוע את הנפילה הבאה. "אפילו המרפאות בהן עובדים אנשים עם כוונות טובות לא עושים את עבודתן כמו שצריך", מוסיף אנריקה מרטינז, מי שעובד כיום בעצמו במוסד גמילה. "אנשים פשוט עוזבים את המקומות האלו עם תחושת מרירות קשה, פגועים ומבוהלים. משם, הצעד הבא הוא פשוט לחזור לסם".

וכך, לפחות על פי הסטטיסטיקה, מתברר כי הרשויות מצליחות לעזור רק ל-7% מהמאושפזים והמצב כנראה רק יילך ויחמיר.

* * * 

העתיד של אוכלוסיית הנרקומנים במקסיקו נראה קודר במיוחד, ומסתמן שהנשיא הנוכחי פחות מעוניין להשקיע כספים במוסדות גמילה, שכן הוא הפסיק את המימון הממשלתי של ארגונים ללא מטרות רווח שנועדו להתמודד עם התופעה.

לטענתו של אוברדור, הקיצוץ נועד בשביל להילחם בשחיתות ובמנכ"לים שנוהגים למעול בתקציבים שניתנים להם. פעילי זכויות אדם ניסו לשכנע אותו להטיל פיקוח קפדני יותר על אופן חלוקת הכסף, אבל אוברדור לא היה מוכן לשמוע. בינתיים, בעקבות הקיצוצים, ארגונים רבים מנסים להילחם בתופעה בעזרת תקציבים אפסיים, וכתוצאה מכך הבעיה רק הולכת וגדלה, והעתיד נראה שחור במיוחד.