פריצה שקטה ל-451 כספות, גניבה של 25 מיליון דולר, תכשיטים ויהלומים יקרי ערך - הכל תוך 48 שעות. זה היה השלל איתו נעלמו השודדים שאחראים על השוד הכי גדול ויוצא דופן שהתבצע כאן מאז קום המדינה ועד היום, ולמרות שעברו מאז 17 שנה, איש מהשודדים לא נתפס, והתעלומה, כך נראה, רק הולכת ומתעצמת ככל שעוברות השנים השנים.

כ-100 מיליון שקלים השקיעה עד כה משטרת ישראל בניסיון לפענח את השוד שהתבצע בין ה-19 ל-21 ביולי 2002 בסניף בנק דיסקונט שברחוב יהודה הלוי בתל אביב. שוד מבריק שגרם לה למבוכה גדולה, וכאמור עד היום, כמעט 20 שנה אחרי, אין לאיש מושג לאן נעלם הכסף ואיתו היהלומים והתכשיטים. 

"אתה יודע מה זה להסיר לבנה בעובי של 60 סנטימטר שהובילה לשלוש הכספות של הבנק בדיוק של כזה מילימטרים? זה מטורף! גם המומחים הכי גדולים לא היו מסוגלים לקדוח במקדח 'כוס יהלום' ברמת דיוק כזו. לא המוסד, לא השב"כ, לא מומחי הטכניון, לא קבלני בניין מקצועיים בעלי ניסיון של שנים רבות, ולא המשטרה באמת יודעים איך הם עשו דבר כזה", מגלה קצין משטרה.

"זו רמת מיומנות שמעולם לא נתקלו בה פה בארץ. הם כנראה החזיקו בידיהם תכנית מדויקת של מבנה הבנק ולמדו את כל חלקי התכנית לפרטי פרטים. רמת הדיוק והמיומנות שלהם בביצוע השוד הזה כאילו לקוחה מסרטי ג'ימס בונד. להערכתי מדובר בחבר'ה מחו"ל שביצעו את העבודה עבור עבריינים מקומיים", מוסיף הקצין שגם היום מתקשה להשלים עם המבוכה העצומה שנגרמה למשטרת ישראל בקיץ ההוא.

יומיים של עבודה מרוכזת היו התוצאה של לפחות חצי שנה של תכנון ועבודה מוקדמת. ארבעה שודדים לפחות היו מעורבים בגניבת הענק שהכניסה לכיסו של כל אחד מהם עשרות מיליוני שקלים. החוקרים, כך אנחנו חושפים כאן לראשונה, הצליחו להפיק דגימת DNA שנלקחה מזירת האירוע, אבל מתברר שהיא לא הייתה שייכת לאף אחד מהחשודים שנחקרו במשטרה, והיו מאות כאלה: פקידי בנק, קבלנים שערכו שיפוצים באזור, יצרני ויבואני מקדחות, בעלי חנויות גדולות למכירת כלי עבודה, עבריינים מומחים בפריצת כספות, עובדים בבניינים סמוכים, ובעצם כל מי שיכול היה לשהות באזור הבנק לאורך כל ימות השבוע.

רוב החשודים והנחקרים עברו בדיקות פוליגרף, ובמהלך השנים הופיעו כמובן שלל טיפוסים צבעוניים שטענו שהם יודעים מי השודדים, וביקשו בתמורה למידע מאות אלפי דולרים. מהר מאוד הבינה המשטרה שמדובר בנוכלים שניצלו את ההזדמנות ועצרה אותם.

"הפכנו אבן על אבן, לא השארנו כלום לידי הגורל, ועד היום אנחנו תקועים עם התיק הזה", מודה היום חוקר ותיק במשטרה. "יש פה, כמובן, הרבה ענייני כבוד. פענחנו תיקים מורכבים יותר בימ"ר תל אביב, אבל התיק של השוד בבנק דיסקונט נתקע לנו כמו עצם בגרון עד היום. אם הגנבים ייעצרו אי פעם, אני אגיע אישית לבית המשפט לראות אותם וללחוץ את ידם על העבודה הנקייה שהם עשו. בינתיים, התיק הזה מעלה אבק ובשנים האחרונות לא הגיע שום מידע חדש או דרמטי בעניין".

חדר הכספות של ברינקס (צילום: יחסי ציבור)
מאות כספות שנפרצו. אילוסטרציה | צילום: יחסי ציבור

חצי שנה כאמור נערכו ההכנות לביצוע השוד. השודדים, כך על פי החשד, נהגו להגיע בכל סוף שבוע לסמטה צדדית הסמוכה לבנק, להרים את לוחות הפלדה של חדר מיזוג האוויר, והיו נכנסים פנימה דרך מערכת תת קרקעית אשר הובילה לחדר החשמל. הם החליפו את המנעול במקום מספר פעמים, וקדחו בקיר באין מפריע. כמו כן, הם נהגו להביא עימם אוכל וכמות גדולה של מים כדי שלא יהיה להם צורך לעזוב את המקום.

עבודות ההכנה שלהם החלו בלילה שבין חמישי לשישי, והמשיכו עד למוצאי שבת. כאשר סיימו לקדוח, הם כיסו את הקיר בטיח וצבעו אותו מחדש כשהם מחזירים את המנעול המקורי של הבנק כדי לא לעורר חשד. הם עבדו עם כפפות במטרה להעלים טביעות אצבע, חדרו בתחילה דרך מערכת מיזוג האוויר של הבנק לחדר החשמל ומשם ישירות למרתף הכספות.

"הם ידעו בדיוק איפה לקדוח ולאילו כספות לפרוץ", טוען גורם במשטרה, "זה היה מבצע מהסרטים שאפילו אנשי סיירת מטכ"ל לא היו מבצעים ברמת תכנון ודיוק כזו. הציוד שהם הביאו נרכש ככל הנראה בחלקו בחו"ל, והשאר בארץ. היו כאן בעבר פריצות לבנקים וכספות כמו אלו שביצע ה'מוח' יצחק דרורי, אבל זה היה שוד בליגה של השודדים הגדולים בעולם, ולדעתי הם עברו איזו השתלמות אצל שודדים מתוחכמים שפעלו באותן שנים באירופה".

באחד בימי ההכנה, החלה לפתע מערכת האזעקה של הבנק לפעול. סדק ראשון בתכנית העל. מאבטח שירד לחדר החשמל לא הצליח להיכנס פנימה, והסתבך עם מפתח הכניסה. הוא התקשר לאחד מעובדי הבנק וזה אמר לו שכנראה הוא לא הכניס אותו נכון. למחרת, בבוקר יום ראשון, הצליח אותו עובד להיכנס בקלות לחדר החשמל ותהה מדוע המאבטח טען שיש בעיה במנעול.

"אם באותה נקודת זמן היו עולים על עניין המנעול, כל התכנית האדירה שלהם הייתה יורדת לטמיון והשודדים היו נתפסים", מסביר גורם במשטרה, "פשוט באותה נקודת זמן אף אחד לא העלה בדעתו שמדובר בשודדים. הם חשבו שזו איזו אי הבנה טכנית".

שוד בנק (צילום: shutterstock | DarkMediaMotion)
"גם סיירת מטכ"ל לא הייתה מבצעת עבודה נקייה כזאת". אילוסטרציה | צילום: shutterstock | DarkMediaMotion

השודדים, כמובן, ידעו היטב על קיומן של המצלמות בחדר הכספות ותיעדו את המקום 24/7. הם נהגו לכסות את המצלמות לכמה שניות במטפחת, להתכופף, לעבור מתחתיהן מבלי שיתועדו, ולהסיר את המטפחת כאילו לא קרה דבר.

"מה שמדהים באמת הוא שהשומרים כלל לא שמעו את הקידוחים. השודדים ממש חישבו כל פרט. הם לא השאירו דבר ליד המקרה", מגלה מקורב לחקירה. "העובדה שהשומרים לא שמעו את רעש הקידוח מעידה על רמת המקצועיות והנועזות שלהם. הם הכירו את מבנה הבנק והקירות כמו את כף ידם. הרבה יותר יותר מאלה שעבדו שם".

במשטרה בדקו גם את החשד לפיו השודדים לקחו השראה ממספר שודדים בריטיים שפעלו בשנת 1971 וחפרו מנהרה ברחוב בייקר בלונדון כדי לחדור לסניף של בנק לוידס. הם ביצעו את החפירות בסופי שבוע, חפירות שנמשכו כשלושה שבועות, וגנבו מהבנק רכוש רב, תכשיטים, מזומנים, ושמועה לא מבוססת טוענת שבאותו לילה נגנבו גם תמונות עירום של אחד מבני המלוכה שנשמרו בכספת הבנק. השלל שנגנב באותו שוד לא נמצא עד היום, ובשנת 2008 הופק סרט בשם ה'ג'וב הבריטי' שמתאר את אותו השוד אם כי בצורה מוגזמת למדי.

חזרה אלינו: שודדי בנק דיסקונט, כך עלה בחקירה, נהגו להשתמש בשואב אבק ידני כדי לשאוב את האבק מהחדר בן עבדו ואת שבבי המקדחים שנותרו על הרצפה כדי להעלים כל ראיה נגדם. כאשר עובדי הבנק הגיעו ליום העבודה שלהם ב-21 ביולי בשעה 8:00, הם נחרדו לגלות 455 כספות פרוצות (מתוך 5,000) ועוד אלפי דולרים ותכשיטים יוקרתיים זרוקים על רצפת הבנק.

שאלות השאלות שנותרה עד היום ללא תשובה היא כמובן למה השודדים לא רוקנו את כל הכספות? וההשערה היא שככל הכנראה הזמן פעל נגדם ולא הייתה להם היכולת לסחוב את הרכוש והמזומנים שהסתכמו בכמה מאות מיליוני דולרים, מהחשש שמישהו יחשוף את זהותם.

בוקי נאה הצצה מאנשים (צילום: מתוך אנשים, קשת 12)
חוגג יום הולדת לשוד בכל שנה. נאה | צילום: מתוך אנשים, קשת 12

"עד היום לא הצלחנו לאתר תכשיט אחד שנשדד באותו לילה", מוסיף מקורב לחקירה. "יש לנו רשימה מלאה של התכשיטים, ואנחנו עורכים עד היום מעקבים אחר מכירות פומביות ברשתות החברתיות, בודקים לגבי תכשיטים שמוצעים למכירה, אך לא מצאנו דבר וזה מתסכל עוד יותר".

השוד המופרע תפס את שוטרי משטרת מרחב ירקון בהלם מוחלט, וכמוהם, גם את הצמרת הניהולית של הסניף שלא הבינה מאיפה זה בא לה. הבנק נאלץ לפצות את מרבית הלקוחות, ולא מעט מהם לא התלוננו מחשש שרשות המיסים תפתח נגדם בחקירה על אי דיווח והעלמת מס.

מי ששימש באותם ימים כמפקד מרחב ירקון, אורי בר לב, הצהיר אז כי החוקרים יאתרו את השודדים: "אני מקווה שכאשר יסתיימו פעולות החקירה , החוקרים יגיעו אל החשודים ואל השלל", טען אז, ואפילו ראש צוות החקירה, סנ"צ בדימוס ניסים דאודי, היה אופטימי למדי ימים לאחר השוד וטען שיפצח את התיק. משאלת לב שכאמור לא התגשמה עד היום. החוקרים גיששו באפילה, ירו לכל עבר, אבל בסופו של דבר נותרו עם ערימות של מידע, מאות חשודים שנחקרו, ובלי קצה חוט.

סנ"צ דאודי, מי ששבעה חודשים קודם לכן פענח את שוד הבנק בכפר שמריהו (דצמבר 2001), אז נחפרה מנהרה של 14 מטר שהובילה לחדר הכספות בהובלת השודדים שרוקנו תכשיטים ומזומנים בשווי של מעל חצי מיליון דולר -  לא הצליח הפעם לספק את הסחורה. ייתכן שאם השוד היה מתבצע היום, עם הטכנולוגיה המשוכללת שיש כיום בידי המשטרה, הוא היה מפוענח, והשודדים, שנעלמו כמו אליהו הנביא שנמלט מנביאי הבעל בסערה השמיימה - היו נתפסים יחד עם השלל העצום שהעלימו.

בחודשים שעברו אחרי הפריצה הגדולה, נאספו עשרות נשים שדיווחו שכחלק מסכסוך גירושין עם בעליהן, הם היו אלה שביצעו את השוד כדי להעלים כסף. היה גם את מאיר אזולאי, תושב בת ים, אשר סיפר כי יש לו מידע על השודדים. אזולאי יצר קשר עם עיתונאי הפלילים הוותיק בוקי נאה, וביקש שיתווך בינו לבין אנשי הבנק.

בהנהלת הבנק היו מוכנים לשלם לאזולאי 150 אלף דולר על כל מידע שיביא, ואף נחתם איתו הסכם שהוא לא יועמד לדין, אבל אז התברר שלא דובים ולא יער, ולאזולאי אין כל מידע, פרט לעובדה שרצה לקחת את הכסף לעצמו כדי לכסות את חובותיו.

"כל שנה אני מביא עוגה, חוגג יום הולדת, ומכנס את האנשים סביב הבנק כדי לספר את סיפור השוד. באחת הפעמים גם ניסים דאודי הגיע וריתק את הקהל בפרטים מעניינים על השוד", מספר לנו היום נאה. "באותו יום גם ניסים עצמו אמר לי שאפילו אם הוא יהיה בן 100, והשודדים ייעצרו, הוא יגיע אם צריך עם הליכון לבית המשפט לראות מי היו אלה שהצליחו לבצע שוד כזה. הכבוד של המשטרה התרסק לרסיסים באותם יומיים, והם יעשו הכול כדי לפענח את התיק הזה. מי ביצע את השוד? אם דאודי לא יודע - אז אף אחד לא יודע".

הציפייה של משטרת ישראל, גם היום, 20 שנה אחרי, היא שעד מדינה או עבריין שלא קיבל את חלקו בעוגת השוד יפתחו את הפה ויגלו מה באמת קרה באותו קיץ. בינתיים, התיק נשאר פתוח, ובמשטרה מבטיחים שביום מן הימים הוא עוד יפוענח.