משפחת מזרחי המתגוררת בבית דגן נמצאת בחודש האחרון בסיוט, כשבגלל טעות בזיהוי הפכה למטרה לחיסול. פעמיים פקדו עבריינים את ביתם, ירו בנשק לתוך הסלון - ורק בנס לא פגעו בבני המשפחה שהיו בפנים באותה שעה.
"זה סרט רע מאוד, מפחיד ממש", תיאר אב המשפחה, חיים מזרחי, "בפעם הראשונה הילדים היו בבית, בפעם השנייה אף אחד לא היה - וריססו את הסלון ממש. אני גר בבית דגן 17 שנה, חיים מאוד רגועים. זו שכונה מאוד שקטה, מקום מאוד טוב לחיות בו ולגדל ילדים. זה בא בבום".
מזרחי סיפר על הפעם הראשונה שהעבריינים ביצעו ירי על ביתו: "לא הייתי בבית, הייתי באירוע. הילדה ישנה בסלון, הגיע אותו בחור עם נשק וירה שני כדורים. אחד נתקע בדלת, הכדור השני חדר ועבר מעל הראש שלה, מטר מעל הראש. היא יצאה מזה ממש בנס".
אחרי הפעם הראשונה פנית למשטרה?
"הלכנו למשטרה. קציני מודיעין אמרו לי באופן די ברור שזה טעות בזיהוי ושהחקירה ממשיכה. בפעם השנייה ירו 11 כדורים לתוך הדלת. בנס לא נפגע אף ילד".
האמנתם שזה יקרה שוב?
"אחרי הפעם הראשונה, כשאמרו שזה טעות בזיהוי, חשבנו: בסדר, אולי יגיעו לאותם אנשים והם יבינו. אחרי הפעם השנייה, החיים נעצרו. עברתי לגור אצל בת הזוג שלי. כרגע אנחנו ביפו".
איך הילדים בסיפור הזה?
"לא קל להם, שואלים שאלות. הם ילדים בגירים. אין לי תשובות לתת. מקווה שהמשטרה תעשה את העבודה כמו שצריך ויגיעו למי שצריך: שיבדקו את המצלמות מסביב, בצמתים, שישחזרו מאיפה הם באו. במשטרה אמרו שעושים את כל הבדיקות, אין לי מה לעשות חוץ מלקוות שיגיעו אליהם כמה שיותר מהר ושלא תהיה פעם שלישית. פעמיים היה פה נס".
חשבת אולי לתלות שלט שיבהיר לעבריינים שהם טועים בכתובת?
"שמתי שלט ממש גדול עם שם המשפחה שלי, זה לא עזר. אמרו לי: 'גם אם תרשום את השלט בכל מיני שפות, זה לא יעזור'. הם באים דוך למטרה, חושבים שהבית הזה שייך למישהו אחר. הם ממוקדים על הבית הזה ואין הרבה מה לעשות".
הסיבה שאתה מתראיין זה כדי לומר לאותם עבריינים: זה לא הבית הנכון.
"בדיוק. המטרה שלי זה להגיד באופן חד משמעי לאותם אנשים, כדי שיבינו: זה הבית שלי. אני בן אדם נורמטיבי: עבודה, בית, לא מעבר. המשטרה יודעת כיוונים, יודעים כנראה למי זה מכוון, אבל אותי זה לא מספק. לא מיידעים אותי, לא אומרים לי. בשיחה האחרונה עם הקצינים אמרו שזה בטיפול. הדברים האלה לא לוקחים יום אחד, אבל חודש עבר, ועוד הפעם".