1. השתיקה

הרי ביבי לא באמת יכול לנאום בלי גימיק. זו לא הייתה שתיקה רועמת של ראש הממשלה. זו הייתה שתיקה מביכה - כזו שהצד השני רק מייחל לזה שמישהו ישבור אותה, כי לא נעים, והדייט גם ככה לא משהו.

45 שניות על השעון ארכה השתיקה של נתניהו מעל הדוכן. קשה לתאר זמן כל כך ארוך עבורו מבלי לדבר (חוץ מכשהוא מקשיב לרעייתו, כמובן). פעמיים הרצתי אחורה את הנאום ומדדתי. 45 שניות בול. האם הוא ספר בלב? האם מישהו בפמליה הפעיל סטופר וסימן לו בחלוף הזמן? לעולם לא נדע. האיש הוא כנראה שעון עצר מהלך. לפחות הכמעט-דקת-דומייה הזו, שבאה כתגובה לשתיקת האו"ם אל מול איום שליטי איראן להשמיד את ישראל, לא הופרעה בקריאות ביניים (בהנחה שלפחות חלק מהנוכחים בקהל לא נמנמו). ספק אם במגרש הביתי של נתניהו זה היה עובר. הרי כל דקת דומייה בטדי מופרת מתישהו בקריאת "מוות לערבים".

השתיקה לא הייתה הגימיק היחיד של נתניהו, שאוהב להשתמש בעזרים ויזואליים ולא חסך זאת גם הפעם, כאשר שלף את ספרו של מנהיג איראן חמינאי, שמתאר לדברי נתניהו על פני 400 עמודים את התכנית להשמדת ישראל. מנין הספר? האם הוא נרכש ממיטב כספו של משלם המסים הישראלי? האם ראש הממשלה אכן קרא אותו עד תומו, או שמא הסתפק בתקציר או בביקורת? וכעת, כשהמכירות של הספר ברחבי העולם ודאי יקפצו – האם חמינאי ימצא את הדרך להעביר לנתניהו תמלוגים?

חמינאי (צילום: הטלוויזיה האירנית)
ישחרר תמלוגים? חמינאי | צילום: הטלוויזיה האירנית

2. הדיבורים

"אומרים שמעשים מדברים חזק יותר ממילים", אמר נתניהו, האיש שנאומו-אמנותו, האדם שיודע לדבר ועושה זאת היטב, אך ללא שום מעשים אמיתיים בשטח שיגבו את המלל. ומלל היה לנתניהו לא מעט - קרוב ל-42 דקות, כולל השתיקה. "הזמנים בהם העם היהודי נשאר פסיבי בפני רצח עם הסתיימו", המשיך באיומי הסרק, "ישראל תעשה כל מה שצריך כדי להגן על עצמה".

יש אמירה מאוד מוכרת בארה"ב: "אם אתה רוצה לירות – תירה, אל תדבר". אבל נתניהו ממשיך להתאבסס על איראן והגרעין, מסרב להשלים עם העובדה שכבר הפסיד במערכה. הוא נכשל בשכנוע האמריקאים, הוא נכשל בשכנוע מדינות העולם. מזל שמצאו מים על המאדים, כי השלב הבא ייאלץ להיות נאום בפני המועצה הגלקטית העליונה.

ועוד מהנאום: "ישראל נשארה מחויבת להשגת שלום עם הפלסטינים (...) אני נשארתי מחויב לפתרון שתי מדינות לשני עמים". חבל שלאורך כל שנות שלטונו נתניהו לא עשה דבר כדי לקדם את תהליך השלום. איך אומרים? מעשים מדברים חזק יותר ממילים.

ופיקנטריה נוספת: "מישהו באמת חושב שלהציף תאוקרטיה קיצונית בנשק ומזומנים ירגיע את הרעב והתוקפנות? כשהתנהגות רעה מתוגמלת – זה רק מחמיר". מעניין, זה בדיוק זה בדיוק מה שקורה במדינת יהודה ושומרון: פנאטים שמונהגים ע"י רבנים פועלים באלימות גם כלפי שוטרים וחיילים ישראלים וממשיכים לקבל הגנה ומימון נרחבים מהמדינה. פעילותם הרעה לא נענשת.

3. השפה

בניגוד למנהיגי העולם האחרים, ראש ממשלת ישראל ממשיך באדיקות שלא לנאום בעברית באו"ם. למה אבו מאזן נואם בערבית וראש ממשלת צרפת בצרפתית, אבל נתניהו ממאן לנאום בשפתו? נכון, האנגלית שלו מעולה, אבל האם לדבר באו"ם שלא בשפתך זו לא הצהרה? אם כי מי יודע - בהינתן הפראנויה המובנית של ביבי, אולי הוא חשש שדבריו בעברית יעוותו ע"י המתורגמן הסימולטני.

מתכנן לבצע את המהלך בתוך כשנה (צילום: רויטרס)
מעדיף את שפת האם. אבו מאזן באו"ם | צילום: רויטרס

4. ההיסטוריה

נתניהו הציג את עצמו "כראש מדינת העם היהודי וכמישהו שמכיר את ההיסטוריה". אז הנה מספר דוגמאות לעד כמה הוא מכיר את ההיסטוריה: א. בראיון ל"ידיעות אחרונות" סיפר ביבי איך ראה את חיילי המנדט בילדותו. רק שהוא נולד ב-1949 אחרי שהבריטים כבר לא היו בארץ. ב. בנאום בכנסת הוא נזכר בערגה בימים בהם רחבעם זאבי היה חבר בממשלתו, אבל זה מעולם לא היה. ג. בראיון לערוץ 1 הוא טען שתמיד היה נגד ההתנתקות. זה נכון, חוץ מהעובדה שבפועל הצביע נתניהו בעד התכנית של שרון.

אבל למה ללכת רחוק? בנאום הנוכחי, כשדיבר על עמידותו של העם היהודי מול האיומים השונים לאורך אלפי שנות קיומו, אמר נתניהו ש"האימפריות של בבל ורומא לא מיוצגות כאן היום". מעניין מה יש לשגריר האיטלקי לומר בנדון.

5. המשיחיות

כבר התרגלנו לכך שנתניהו רואה את עצמו לא רק כראש ממשלת ישראל אלא כמנהיג העם היהודי באשר הוא, על אף שבחירות כאלה מעולם לא התקיימו (ואם כן, יש מצב שג'ון סטיוארט היה מנצח). אבל כעת תסביך המשיח שלו עלה מדרגה. הוא לא הסתפק בלהזכיר את תאי הטרור שאיראן יוצרת ברחבי העולם והמדינות שנמצאות בסכנה, אלא הרהיב וסיים את הנאום שלו במילים: "ישראל לא רק מגנה על עצמה. היא מגנה עליכם". האיש חושב שהוא הונח בכדור הארץ כדי לשמור על העולם כולו. חייבים להעריך רמה כזו של מגלומניה.

שתיקה רועמת. נתניהו בנאומו ב-2015 (צילום: רויטרס)
המלך המשיח | צילום: רויטרס

ועוד כמה קטנות

-        השגריר החדש דני דנון אותר ביציע, שלושה מושבים מהגברת הראשונה והנסיך, ולא במליאה ליד סילבן שלום והשגריר היוצא רון פרושאור. זובור התחלתי, או חפיפה כדי שילמד איך זה להיות מבודד באו"ם?

-        החיבה של נתניהו לאזכורי ספורטאים אמריקאים ממשיכה: בנאום הקודם הוא שלף את דרק ג'יטר, הפעם העלה באוב את יוגי ברה. בשנה הבאה ודאי יזכיר את ג'ורדן פארמר.

-        "החדשנות הישראלית נמצאת אפילו בצלחת כשאתם אוכלים את עגבניות השרי הטעימות, ששוכללו בישראל". באמת, ביבי? אתה בטוח שזה הזמן לדבר על עגבניות?