1. הצהוב עולה
נתחיל, ברשותכם, עם תחושה נעימה, חמימה, ומברווזת שמתפשטת בגוף. זה משהו מוכר, אבל כבר כמעט נשכח. מכבי תל אביב אלופת המדינה בכדורסל. הנה משפט שלא נאמר כבר ארבע שנים. ארבע שנים! מי היה מאמין.
זו הייתה מכבי תל אביב אחרת בגמר הפיינל פור שנערך אתמול (חמישי); קבוצה משכנעת, דורסנית - 24 הפרש בחצי הגמר, 20 בגמר - קבוצה שנראית כמו אלופה.
אבל אסור שהאליפות הזו תבלבל ותכניס לאופוריית יתר את הצהובים. העונה הזו, למרות הדובדבן שבסופה, לא הייתה טובה. הטיהור בסוף העונה הקודמת (שהייתה כנראה הגרועה בתולדותיה) נכשל. סגל שלם הוחלף, מאמן מנוסה מונה, ההנהלה הוזזה מהספסל, ועדיין - מכבי הלכה אחורה ככל שהעונה התקדמה. לפחות עד שהוחתם ג'רמי פארגו - חיזוק שהמאמן נבן ספאחיה התחנן אליו כבר ממחצית העונה - ושינה את הכל חזרה.
אבל מכבי שוב כשלה להעפיל להצלבה ביורוליג, הפסידה את גביע המדינה, רוב העונה נתנה תצוגות אומללות, והוסיפה איום סרק מגוחך - זה שטרם חזרה ממנו באופן רשמי - להתפצל למכבי א' שתשחק באירופה, ומכבי ב' שתשחק בליגה המקומית. אין אדם אחד שחושב שהפיצול הזה אכן ייצא לפועל.
ובכל ארבע השנים הקשות האלה, נותר בעל תפקיד אחד שלא זז ממקומו וסמכויותיו אף הורחבו במהלכן: המנהל המקצועי ניקולה ווייצ'יץ'. ווייצ'יץ' לא הפסיק להחתים שחקנים גרועים ולבנות סגלים רעועים, ואיכשהו עדיין נשאר בתפקידו. גם כשאמר בראיונות שדעתו לא מתקבלת אצל ההנהלה, לא העלה על דעתו להתפטר. וכך, במעין קסם שהילך על הקברניטים (או מה שזה לא יהיה שהוא מחזיק עליהם) ניקולה נשאר האיש החזק במערך המקצועי של מכבי. שרלוק הולמס אמר שלאחר שסילקת את הבלתי אפשרי, מה שנשאר, בלתי סביר ככל שיהיה, חייב להיות האמת. והאמת היא שווייצ'יץ' הוא האחראי העיקרי להתדרדרות של מכבי בשנים האלה, ואם האליפות הזו תגרום למישהו לחשוב שניקולה עושה משהו טוב ברמה המקצועית - זו עוד עלולה להיות בכייה לדורות. תדמיתית, מותגית, ערכית, מכבי תל אביב לא יכולה להרשות לעצמה עוד ארבע שנים כאלה.
2. ואמוס מירי
ברגע שנבחרת ארגנטינה ביטלה את ההגעה לישראל ועל הדרך הביאה להשפלה פומבית של שרת התרבות והספורט מירי רגב, היה די ברור שזה לא יסתיים שם. קארמה איז א ביץ', אתם יודעים. והנה, פחות משבוע אחרי, הקשר הארגנטינאי מנואל לנסיני קרע את הרצועה והמאמן חורחה סמפאולי מואשם על ידי עיתונאי מקומי בכך שהטריד מינית טבחית במחנה הנבחרת.
הרי ברור שידה הארוכה של רגב תרדוף ותגיע גם לקצה העולם עד שתשיג את הנקמה שלה. אסור לפסול את התאוריה שאותה "טבחית" היא סוכנת שתולה של המוסד. ועכשיו, גם מי שלא מושקע רגשית (או כספית) בארגנטינה, לא יחמיץ את הקרב המאסף על התודעה. ושיהיה ברור, אין פה אמצע. הסיפור הזה חייב להיגמר או בזכייה של מסי ושות', או בהדחה כבר בשלב הבתים. החזית שנפתחה מול מירי רגב חייבת להסתיים בקתרזיס.
והרי התחזית: פירסט ווי טייק מוסקבה, ד'ן ווי טייק את האירוויזיון לתל אביב. ווין-ווין.
3. אימוג'י של אגרוף
אורי אלון, אוגוסט 2013: "בכוונתי להיות בראש קבוצת הבעלים של הפועל ירושלים להרבה זמן, לפחות עד שנזכה ביורוליג. אני לא הולך לשום מקום".
אורי אלון, יוני 2018: אממ, אוקיי אז ביי.
גם בתקופת אורי אלון, הפועל ירושלים לא רק שלא זכתה ביורוליג, היא אפילו לא הצליחה להשתחל למועדון הפרטי של אירופה. היא גם לא זכתה ביורוקאפ בתקופה הקצרה הזו. למרות שתי האליפויות שירושלים כן לקחה בישראל, הקדנציה של אלון יכולה בקלות להיזכר כאכזבה (בואכה כישלון). מי שהגיע כדי להציב אלטרנטיבה מובהקת למכבי תל אביב, לשנות את ההגמוניה בליגה, להפוך לאימפריה, מי שיש לו כיסים עמוקים בזכות עסקי הסטארט-אפ שלו, מי שמשך אליו זרים וישראלים בכירים, לא יכול להסתפק בכל כך מעט תארים. בטח כשמכבי נמצאת בעידן השפל הגדול ביותר שלה.
אלון השתמש בירושלים וזרק אותה, וכעת הוא מכוון לבעלות על הבוסטון סלטיקס מה-NBA. מזהה הזדמנות עסקית ונוטש את הפרובינציה מאחור. ולעזאזל עם הדיבורים על האהבה שתנצח. לא שצריך להתפלא על מהלך כזה ממי שהסתמן כשחצן (שלא לומר דוש לא קטן); מסימני אימוג'י בטוויטר אחרי החתמות, דרך תמונות מנקרות עיניים' ועד תנועות מגונות לכיוון אוהדים. מילא היה עומד ביעדים ובמילה שלו.
כן, מתברר שגם מי שיושב פוטנציאלית על 2.2 מיליארד דולר יכול להיות איש קטן קטן קטן ופאתט.
4. הלוזר הכי טוב בהיסטוריה
גם המעריצים הגדולים ביותר של לברון ג'יימס, אלה שנושאים את שם אלוהים לשווא ומעיזים להשוות אותו למייקל ג'ורדן, ייאלצו להודות שההיסטוריה הולכת יותר ויותר נגדו; לא יעזור הפלייאוף המפלצתי, לא תעזור העובדה שהוא סחב לבד על הגב קבוצה חלשה יחסית והגיע איתה עד לגמר.
בשורה התחתונה: מתוך 9 סדרות גמר NBA שהגיע אליהן, הוא הפסיד בשש (33% אחוזי הצלחה), מהן שתיים על האפס. זה לא מאזן מרשים במיוחד. ג'ורדן לא הפסיד מעולם בסדרת גמר, לא נזקק למשחק שביעי, מייקל גם לא נזקק לעבור קבוצה או להקיף את עצמו בסופרסטארים מהשורה הראשונה (סקוטי פיפן לא היה כזה כשחתם בשיקגו). זה כמעט מגוחך להתיימר להיות מספר 1 בכל הזמנים עם נתונים כאלה. לברון מדהים, דומיננטי, ענק, כשרוני, כמעט על-אנושי. אבל אין ספק: בתור לוזר, הוא הגדול ביותר אי פעם.
5. רפא אל
אני מתקשה להבין למה ממשיכים לשחק טניס ברולאן גארוס כל עוד רפאל נדאל נמצא שם. לא חראם לבזבז את השבועיים האלה בלהתרוצץ על מגרש מלכלך, להסתכן בפציעות, לטפח תקוות שווא, כשכל הזמן הזה התוצאה ידועה מראש? לא עדיף לנצל את הזמן הזה לטיול בפריז? לבלות עם המשפחה? הרי אפילו רוג'ר פדרר ויתר מראש על הטורניר, אז למה אזובי הקיר מתעקשים לאזוב?
נדאל זכה השבוע בצרפת בתואר הנחשק בפעם ה-11. מעולם לא היה טניסאי ששלט כך במשטח מסוים. כל עוד הוא בריא - אפשר להעניק לו מראש את התואר, לקרוא לרולאן גארוס על שמו, לפסל את דמותו בחימר בגודל טבעי ולשים בשאנז אליזה. כי אתם יודעים מתי הוא והגביע הצרפתי ייפרדו - ועכשיו ברצינות - רק בגט.
6. העוקץ הספרדי
לפטר מאמן יומיים לפני המשחק הראשון שלך במונדיאל זו כנראה אחת ההחלטות המטומטמות ביותר שאפשר לעשות. בטח כשאתה אחת מהנבחרות הפייבוריטיות לזכות בטורניר. אבל בהתאחדות הספרדית לא היו יכולים למחול על הכבוד שלהם ולשאת את העלבון הגדול שספגו מהמאמן ג'ולן לופטגי, מי שחתם השבוע במפתיע בריאל מדריד במקום זינאדין זידאן (עוד החלטה מטומטמת, ועוד להודיע על כך דקה לפני פתיחת המונדיאל). זה יכול לעלות ספרדים ביוקר. יודעים מה, זה בטח יעלה ביוקר למי שכבר שלח את טפסי ההימורים שלו. תביעה ייצוגית מישהו?
>> יש לכם משהו להגיד לזוהר? בואו לדבר איתו בטוויטר