1. תפס טראמפ
מה שרודף הפרסום הכפייתי אלי טביב לא מצליח להבין הוא שאיומי ה"תחזיקו אותי" הממוחזרים שלו וההצהרות בהן הוא מודיע שיעזוב את עולם הכדורגל לא רק שלא מזיזים לאף אחד, אלא להפך - אף אחד לא רוצה להחזיק אותו, כולם רק מחכים לרגע שהעבריין המורשע הזה אשכרה יקום ויילך.
במסיבת עיתונאים "דרמטית", הודיע בעלי בית"ר ירושלים, שוב, שהוא מתכוון לזוז הצידה ולעזוב את הקבוצה.
מי מכם שיש לו זיכרון לטווח לא כזה רחוק, ודאי יזכור שלפני שלוש שנים אותו טביב הודיע באותה דרמה על אותה עזיבה.
ושלוש שנים לפני כן, כשעוד היה הבעלים של הפועל תל אביב, הכריז טביב - נסו להתגבר על ההלם - "החלטתי שאני עם הכדורגל גמרתי", כפי שפורסם באתר הארץ.
בכל מקום אליו הוא מגיע מלין טביב על חוסר פרגון, ובכל פעם מתלונן על יחס האוהדים כלפיו. אם זה המצב - אולי, רק אולי, הבעיה היא אצלו. "כואב לי שמשטרת ישראל לא עמדה לצדי והעדיפה להתעסק בסיגריות של ביבי, בזמן שחלק מהקהל עסוק בהשלכת חפצים וקריאות גזעניות", אמר טביב באחד ההסברים למהלך. כאילו יש קשר בין הדברים. אדרבה, במשפט הזה עבריין אחד מכשיר את מעשיו של חשוד אחר. ממש אחוות לוחמים.
כי צריך להזכיר, פעם נוספת, שאלי טביב הורשע בביצוע עבירות שונות: התחזות לאדם אחר, שימוש במסמך מזויף, זיוף וקבלת דבר במרמה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש הליכי משפט, השמדת ראיה, והשיא - פציעת קטין בנסיבות מחמירות.
באוגוסט 2016 הודיעה ההתאחדות לכדורגל שהאיש לא יכול לשמש בתפקיד ניהולי בבית"ר וחייב אותו להעביר את זכויות הניהול. טביב, על הנייר, עשה זאת באמצעות אלי אוחנה, אבל לכל מי שראה את משחקי הקבוצה העונה היה ברור שטביב לא רק מעורב בניהול - הוא גם מעורב באימון (לכאורה).
כולם ידעו שהוא מצפצף על ההתאחדות, וההתאחדות בחדלונה לא טרחה לאכוף את החלטה ואפשרה לעבריין להמשיך "להתעבריין". את ההוכחה הגדולה לכך שטביב השתין מהמקפצה, נתן הוא עצמו במסיבת העיתונאים השבוע כשבישר: "אתן לאלי אוחנה לנהל את המועדון". כלומר הוא מודה שזה לא קרה עד עכשיו. מההתאחדות אגב, טרם שמענו בנושא.
ה"עזיבה" של טביב לא תתרחש באופן מיידי, ראשית הוא מחכה שיגיע רוכש שיקנה ממנו את הקבוצה. מדובר באיש עסקים ממולח - קשה לקחת את זה ממנו - שעשה את אותו הדבר בהפועל כפר סבא, הפועל תל אביב, ועכשיו בבית"ר: קונה קבוצה שנמצאת במצב מעורער, מחתים שחקנים טובים, מייבש אותם עד שיסכימו לתנאי החוזה שהוא מציב, או מוכר אותם בסכום גבוה ומעקר את הקבוצה שלו מערך מקצועי. ואחרי שהוא מפרק את הקבוצה מבפנים? ובכן, הוא מציע אותה במכירת חיסול במחיר מופרז, מתגמש, מוכר, ויוצא ברווח. וכמעט תמיד משאיר מאחוריו דשא חרוך.
אולי עם העזיבה של טביב, אם היא אכן תצא לפועל, תלך לעולמה גם היזמה המביכה לשנות את שם הקבוצה לבית"ר "טראמפ" ירושלים. הודעה שמונעת נטו מיחסי ציבור ומגוחכת בכל קנה מידה. הנימוק של טביב, לפיו "כציוני שאוהב את המדינה הרגשתי צורך לעשות מחווה לדונלד טראמפ. להוקיר לו תודה על מה שהוא עשה עבורנו כשהוא הכיר בירושלים כבירת ישראל" - היא סוג של סתירה לוגית. ציוני, אבל קורא לקבוצה ע"ש נוצרי שרחוק מאוד מהציונות. היה יותר הגיוני אם היה משנה את השם לבית"ר נתניהו. מצד שני, לטביב יש אזרחות אמריקאית, אז אולי מדובר בצעד עסקי: להחניף לנשיא שרק מייחל - כמו טביב - לפרגון. ואולי לקבל קצת הטבות כלשהן בארה"ב. הימור מושכל: השינוי הזה לא יקרה.
ועוד ספיח אחרון מהעונה המוזרה שעברה על בית"ר: בני בן זקן הודיע שלא ימשיך לאמן אותה בעונה הבאה. כאילו שאי פעם זה היה תלוי בו. כאילו שאי פעם הוא היה באמת מאמן הקבוצה. הרי כל דבר שקרה איתו בבית"ר הוזיל עוד ועוד את מעמד המאמן בבית"ר ובארץ בכלל. אבל צריך לברך את בב"ז שקיבל סופסוף החלטה עצמאית. ממש פינוקיו שירד מהחוטים של אלי טביב והפך לילד אמיתי.
2. באג 200
עברו 202 יום מאז שאלישע לוי סיים באופן רשמי את תפקידו - ובמילים: מאתיים ושניים פאקינג ימים - ולנבחרת ישראל בכדורגל עדיין אין מאמן.
ואיך יהיה מאמן אם ועדת האיתור המהוללת עדיין לא החליטה מי יהיה המנהל הטכני שאחראי לבחור אותו - וזה לא שמשהו בוער, הטורניר הגדול הבא מתחיל כולה בספטמבר, יש עוד מלאנתלפים זמן. זה לא שצריך לגבש סגל, להתוות דרך, לבנות שיטה. הלו, זה כדורגל ישראלי, הקרם דה לה קרם של המקצוענות.
ובינתיים, אחד המועמדים הבולטים לתפקיד, יוסי אבוקסיס, האריך את חוזהו בבני יהודה לחמש שנים, בלי סעיף יציאה לנבחרת. גם הוא יודע שחבל לבזבז את הזמן שלו בלהמתין למשהו שנגרר יותר מחצי שנה. וממילא המשרה הזו הפכה לבית קברות למאמנים שאין ממנה תקומה.
אז אלון חזן, שעמד על הקווים בתור פילר גם בשני משחקי הידידות הקודמים, בהם ישראל הפסידה, הרוויח מן ההפקר ויאמן גם מול ארגנטינה. הייתי אומר שזה כבוד עבורו - אבל אני לא רוצה לשקר.
3. מסי בא
והנה זה קרה: המשחק של ישראל נגד ארגנטינה יתקיים בסופו של דבר בארץ, למרות החששות מהמצב הביטחוני, והוא ישוחק באצטדיון בחיפה, למרות הביטחון של מירי רגב שזה יקרה בירושלים.
עכשיו רק צריך לוודא האם יש ביטוח ענק למקרה שאחד מכדורגלני הנבחרת יפצע בטעות את ליאו מסי וימנע ממנו להגיע למונדיאל. לא פציעה בגליץ', חלילה, בכל זאת, זה מסי ואלו שחקנים ישראלים - אלא יותר במרדף אחריו בסיום המשחק כדי להחליף איתו חולצה.