8. שני רק לאלוהים

כשכולם עסוקים בהשוואות בין מייקל ג'ורדן ללברון ג'יימס ובשאלה המטופשת מי גדול יותר (מיקי ברקוביץ', קל), זה מרגיש כאילו קובי בראיינט נשכח טיפ-טיפה מאחור. וזה גובל בחוצפה: אם יש מישהו שיכול להיות מוזכר בנשימה אחת עם ג'ורדן - זה בראיינט. בדחף האינסופי להיות יותר טוב ולהראות את זה, בנאמנות למועדון, אבל יותר מכל - ברצחנות שלו על המגרש. אה כן - יש לו גם יותר אליפויות מלג'יימס, והוא לא נדרש לעבור קבוצה ולחבור לסופר-גרופ כדי לעשות את זה.

הפסטיבל סביב הפרישה של בראיינט ותליית שתי הגופיות שלו בתקרת האולם של לוס אנג'לס לייקרס היה קצת צ'יזי כמו שהאמריקאים יודעים לעשות, אבל מוצדק. כיאה לאיש ששני רק לאלוהים.

A post shared by Kobe Bryant (@kobebryant) on

4. יורופח

הפועל ירושלים רוצה לשחק בליגה של הגדולים. אנשיה ואוהדיה מתבכיינים על חוסר הצדק של היורוליג שמשריינת מקום לקבוצה שאינה אלופת המדינה ולא נותנת סיכוי הוגן למי שכן מחזיקה בתואר. כאילו שהעסק הפרטי והכלכלי שהוא היורוליג חייב דין וחשבון למועדון ממדינה זניחה.

אלא שבינתיים ירושלים לא מצליחה להסתדר גם במגרש של הקטנים וטובעת ברדודים. ההדחה שלה מהיורוקאפ השבוע הייתה מביכה, שלא לומר משפילה, למי שמתיימרת לבנות לעצמה שם ביבשת.

בכלל, ההתנהלות של ירושלים העונה עומדת בניגוד לכל ההצהרות של הבעלים אורי אלון והחלומות של האוהדים. המאמן הזר פוטר בשלב מוקדם, מחליפו מעולם לא אימן קבוצה וכושל גם הוא, ורק מהחשש שיזכירו לירושלים את רכבת המאמנים במכבי ת"א בעונה שעברה היא לא זורקת גם אותו. בנוסף, שחקן בעייתי אחד כבר שוחרר, ועוד אחד לפחות נמצא על הכוונת. ומה על הצביון הישראלי-צברי שבבירה כל כך התהדרו בו כדי לבדל את עצמם ממכבי ת"א? ובכן, שיאן הנקודות האירופאי העונה הוא ליאור אליהו עם 3.4 בממוצע למשחק בעשר וחצי דקות על המגרש. תרומה אדירה ששווה כל דולר שהוא מקבל (כמובן שריצ'ארד האוול, שקיבל תעודת זהות ב-2017, תורם יותר, אבל זה לא אני שהתחלתי בהדרת המתאזרחים).

העיקר שהחודש פורסם שאורי אלון שוקל לקחת חסות על היורוליג וכך לדחוף לשם את קבוצתו שלא מן המניין וההישגיות. יהיה משעשע מאוד לראות את ההתפתלויות שלו ושל האוהדים שדואגים כל כך לצדק ולתחרותיות.

כנראה ששתי אליפויות בשלוש שנים עלו לאורי אלון לראש, והוא התחיל לחשוב שהוא באמת כל יכול שמבין כדורסל טוב מכולם. אלא שהשחצנות - שבאה לידי ביטוי בין היתר בציוצים בטוויטר ובתמונות דושיות במיוחד - מובילה למקומות לא טובים. את מה שקודקודי מכבי ת"א שכחו, אלון רק מתחיל ללמוד.

3. רפואה שלמה

גביע המדינה בכדורגל, בוודאי בשלביו המוקדמים, הוא מקור בלתי נדלה של דאחקות וכיף. הקבוצות מהליגות הנמוכות מתחרות מי תהיה הסינדרלה שתעשה סנסציה, והסקרנים מקבלים שיעור גאוגרפיה מעמיק. התוכלו לנחש למשל מי מבין הקבוצות הבאות אמיתית ומי מומצאת?

א. הפועל כאוכב

ב. בני מוסמוס

ג. אליצור כוסילמלם

ד. בני ממב"ע

רגע פחות משעשע נרשם במשחק בין מ.ס. דימונה מתחתית ליגה א' להפועל ת"א מהליגה הלאומית (לעולם לא יימאס לי להזכיר את זה) - ואני לא מתכוון לשער היתרון של דימונה, שלא הייתה רחוקה מלהכפיל אותו. בסביבות הדקה ה-40 גלש שחקן דימונה ליאל זגורי שלא בכוונה לעבר מאמן הפועל ת"א קובי רפואה, הפיל אותו כמו פין באולינג וגרם לו לשבר ביד. אמרתי פחות משעשע? ובכן, לא את הפרשן שלמה שרף, שלא הצליח לעצור את צחוקו גם כשהתברר שמדובר במשהו מעבר לקוריוז. הוא ודאי מסוג האנשים שרואים אדם מחליק על בננה ולפני שהם בודקים אם הוא צריך עזרה - שולפים מצלמה ומעלים לסטורי (זה דימוי כמובן, די בטוח ששליימה לא יודע מה זה סטורי).

רפואה שלמה, קובי. תתנחם בזה שקבוצתך מהליגה הלאומית הצליחה לכבוש שער ניצחון בדקה ה-89 ולעלות שלב. אולי היא עוד תהיה הסינדרלה של סיבוב ח'.

(התשובה: אליצור כוסילמלם האגדית לא קיימת, ותודה ל"בובה של לילה")

2. בני ילד רע

מנהל בית"ר ירושלים אלי אוחנה ערך שיחת נזיפה חמורה עם המאמן בני בן זקן, לאור התצוגות האחרונות של הקבוצה. מה כבר הוא היה יכול להגיד לו שם? 'תשמע, נכון שאתה מאמן מחליף זמני ושאין לך דקה של אימון בוגרים ברמות גבוהות ותזכיר לי איך השם אמרת, אבל אתה אשם בכך שקבוצה עם תקציב גדול וסגל נוצץ נראית כמו שיעור חופשי בבית ספר'.

כל ההדלפות על הנתק בין המאמן לצוות המקצועי שעובד איתו הן ספין לא רציני. הנתק היחיד הוא בין בית"ר להיגיון הבריא. ולהגדיל את הסמכויות של עוזר המאמן גילי לבנדה, עוד אלמוני שכבר הספיק למלא מקום על הקווים כסותם חורים ואולי יעשה את זה שוב בהמשך בתפקיד שגדול עליו בכמה מידות, זו בכלל פארסה.

אוחנה נזף במאמן. גיבור גדול. זה כמו שאבא ינהל שיחת נזיפה עם בן החמש שלו על המינוס בחשבון הבנק המשפחתי. כמה מגוחך לבוא בטענות למאמן-על-חוט, שהוצב במקומו כאחרונת ברירות המחדל רק כי ברור שהוא לא יעשה בעיות לבעלים אלי טביב, כשההנחה היא שאף מאמן שמכבד את עצמו לא יהיה מוכן לעבוד תחת אדם כזה. הטענות היחידות שאוחנה יכול להציג הן כלפי עצמו וכלפי טביב (פאסט פורוורד לעוד שבועיים: גיא לוזון ממונה לתפקיד).

1.שואו מי דה כספי

המאניה-דיפרסיה שידע הקהל הישראלי עם קריירת ה-NBA של עומרי כספי נמצאת בשלב הקיצון האופורי. המספרים שמציג כספי באלופה גולדן סטייט ווריורס בלתי נתפסים: משחקים של דאבל-דאבל, מחמאות מהמאמן, הומאז' של קווין דוראנט. חלום.

כספי לוקח את ההזדמנות שניתנה לו כשהכוכבים פצועים ו/או נחים בשתי ידיים - ומטביע. המדהים הוא שאחד מכלי הנשק שבגינם הגיע לווריורס מלכתחילה - הקליעות לשלוש - כמעט לא בא לידי ביטוי. כספי ממעט לזרוק מהטווח הזה ומפגין חוכמת משחק אדירה עם חיתוכים לשטחים הפנויים, ראייה והבנת משחק על גבול הפנומנלי.

אני בספק אם היו הרבה אנשים, כולל כספי עצמו, שדמיינו לעצמם שהחלק הראשון של העונה ייראה עד כדי כך טוב. הוא היה חותם גם על חצי מהסטטיסטיקה.

השאלה שמעסיקה עכשיו את עכברי הכדורסל היא האם כספי ימשיך בקבוצה גם בעונה הבאה, למרות שכר המינימום היחסי שהוא מרוויח (כשני מיליון דולר), או שינצל את השנה הזו כדי למקסם רווחים במקום אחר בשנים הבודדות שנותרו לו בקריירה.

אני לא רואה החשבון של כספי, אבל בעיניי לעזוב לקבוצה שתשלם לו לפחות פי שניים זה בגדר מאסט - בטח אם הווריורס תזכה השנה שוב בתואר. עם כל הכבוד למורשת ולהיסטוריה, כספי הוא כבר איש משפחה, שהתרגל לרמת חיים מסוימת. צריך לדאוג שגם הנכדים יהיו מסודרים.

Lightning the Menorah after the game. #HappyHanukkah ��

A post shared by Omri Casspi (@omricasspi18) on