1. הנשיא
הנה מה שנכתב בעיתון ישראל היום לקראת המשחק של מכבי ת"א ביורוליג אתמול (חמישי):
"לכבוד יום ההולדת (של שמעון מזרחי, ז"י), אורח מפוקפק בהיכל, נשיא המדינה רובי ריבלין. כנראה הנשיא המפלג והשנוי במחלוקת מכל נשיאי ישראל. זה שהצהיר שבני עמו בחרו בטרור, זה שהתנצל בפני יאיר גולן שהשווה את ישראל לגרמניה הנאצית, זה ששכח שכינה את הפרקליטות ובג"ץ 'כנופיית שלטון החוק', והיום ממלא פיו מים כשהוא רואה את שיטות החיסול שלהם. הערב הוא בא לגזור קופון של פופולריות זולה. בסופו של דבר הוא היה ונשאר פוליטיקאי קטן".
סך הכל טקסט מכבד.
מדוע הנשיא הוא אורח מפוקפק? הרי מכבי תל אביב אירחה בעבר ועדיין מארחת שורה ארוכה של פוליטיקאים במשחקיה בהיכל ביד אליהו. האם יש מניעה להזמינו? האם יש מניעה שיגיע? לא. הוא בטח לא מפוקפק יותר מעשרת אלפים הצופים האחרים.
האם ריבלין הוא "הנשיא המפלג והשנוי במחלוקת מכל נשיאי ישראל"? זו הייתה יכולה להיות שאלה של השקפה. היה אפשר להשוות את ריבלין לשמעון פרס, אחת הדמויות הכי שנויות במחלוקת בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית. היה אפשר להשוותו לעזר ויצמן התוקפני וחסר הממלכתיות. היה אפשר לנהל איזשהו דיון. אלא שהמדינה שלנו התברכה גם במשה קצב, שהורשע בשורת עבירות מין. אבל כן, ריבלין הכי שנוי במחלוקת.
בכלל, קצת תמוה לדבר על דמות מפלגת, כשראש הממשלה היוצא הוא מומחה להסתה ופילוג.
זה לא סוד שריבלין, שהיה אחד הנסיכים בליכוד, ימין ערכי, לפרקים קיצוני, מראשי בית"ר ירושלים ואחד האהובים בימין, הפך לעוכר ישראל ברגע שנהיה ממלכתי ומסרב לשעות וליישר קו עם הלך הרוח הביביסטי. הרי ברגע שמישהו לא בעד נתניהו - הוא הופך אוטומטית לעוכר ישראל, לשיטתם.
וברור שהטקסט הזה לא היה נכתב מעולם, אם לא התסבוכת הפוליטית בשל הכישלון של נתניהו להרכיב ממשלה, והחובה להחזיר את המנדט לריבלין, ואם לא החשש הפרנואידי (שבא לידי ביטוי בהחתמת בלוק הימין על כל הצהרת נאמנות אפשרית), שהנשיא, חלילה, יטיל את המשימה על אדם אחר. מכאן הצורך לעשות לו דה-לגיטימציה.
הלחץ וההיסטריה מבלפור מחלחלים לחינמון הבית, והשופר התורן רק ממלא את תפקידו.
אבל הטקסט הזה מטומטם מסיבה אחרת: הטענה שריבלין "בא לגזור קופון של פופולריות זולה". הרי הנשיא כמובן לא יזם את הביקור בהיכל, אלא נענה להזמנה של מכבי להתארח בטקס לכבוד יום הולדתו ה-80 של יו"ר המועדון שמעון מזרחי.
וזאת למה? בדיקה לא מעמיקה מדי הייתה מגלה שריבלין ומזרחי למדו יחד באותה הכיתה בגימנסיה העברית רחביה בירושלים. כלומר יש להם היכרות של למעלה מ-60 שנה.
אבל הנה השוס האמיתי: מי שעוד למד איתם באותה הכיתה היה רם כספי, כיום עורך דינו הבכיר של נתניהו בשלושת התיקים בהם הוא נאשם. רגע, לעורך הדין שאמור להגן על ראש הממשלה יש קשר ותיק עם הנשיא השנוא על נתניהו? אלוהים שיעזור! הרי החבר של רובי עוד יכשיל את המיוצג שלו במשפט כדי לחזות בנפילתו לקול צחוקם המרושע של יוצאי הגימנסיה! תאוריית הקונספירציה והדיפ-סטייט כותבת את עצמה.
2. השיא
הנה שלושה דברים מרכזיים שאפשר לקחת אחרי הניצחון של נבחרת ישראל על לטביה השבוע:
1. המטרה היחידה שנותרה בקמפיין הזה היא להבטיח את זכייתו של ערן זהבי בתואר מלך שערי המוקדמות. גאוות יחידה שתיזכר לשנים, ועל הדרך אולי תגרום לזהבי להגיע לליגה רצינית יותר מסין ולייצר איזשהו אימפקט באירופה. הקצב שלו ממשיך להיות מטורף, גם במשחק שבו האחוזים שלו עמדו על 1/8 מהשדה, בכדורגל (וספציפית במשחק הזה) זה הספיק. האיש שהיה שנוא הקהל אחרי תקרית סרט הקפטן, מי שעזב בבושת פנים את הנבחרת, שהותקף בתקשורת שהוא לא תורם, עוד יסיים את הקריירה כאחד מגדולי החלוצים אי פעם במדים הלאומיים. איזה מהפך מדהים.
2. פתאום יש קולות שמתנגדים להארכת החוזה של המאמן אנדי הרצוג. אלה אותם קולות שרק לפני כמה שבועות קראו להחתים אותו לכל החיים אם צריך. אז לא, הרצוג לא מאמן דגול, אבל השיפור, לפחות באספקט ההתקפי (בטח ובטח ביחס הקהל) הוא משהו שאי אפשר להתעלם ממנו. יש שמחת חיים, יש חוויית צפייה, יש אפילו משחק שתייה חביב שאפשר לעשות - כמה זמן יעבור עד שישראל תספוג.
הרצוג, והמנהל הטכני ווילי רוטנשטיינר מעליו, חייבים לקבל שקט בצורת חוזה ארוך טווח, שיאפשר להם להמשיך ולקדם את הכדורגל הישראלי, גם מלמטה. אפילו, כן כן, אפילו אם הנבחרת תסיים רק במקום החמישי בבית.
3. מוקדמות היורו מתו, אבל הסיכוי לעלות לטורניר חיים וקיימים, דרך המיזם החדש וההזוי של ליגת האומות (זוכרים?). אם הכל יילך כשורה, הנבחרת תעמוד מרחק שני משחקי נוק-אאוט מול נבחרות שלא נמנות על אריות אירופה. עוד לא אבדה תקוותנו.
3. הסין
לברון ג'יימס הוא פחדן וצבוע. הכי קל ופופוליסטי מבחינתו להתבטא נגד דונלד טראמפ, כי אין לו מה להפסיד. אבל ברגע שמישהו אחר מתבטא בנושא שעשוי לפגוע בכיס של ג'יימס - הוא מיד נזעק.
תקציר: דריל מורי, הג'נרל מנג'ר של יוסטון רוקטס, צייץ בטוויטר "הילחמו למען החופש, עמדו לצד הונג קונג", וגרם למהומת אלוהים. הציוץ נמחק כמעט מיד, אבל האפקט הכלכלי עוד בעיצומו. הסינים זעמו, כספים נעצרו, הדרמה גדולה. ואז לברון ג'יימס, לכאורה הדמוקרט הגדול והנאור, תקף את מורי שהתבטא בנושא שהוא לא בקיא בו, לדבריו. עוד הוא אמר שלחופש הביטוי יכולות להיות השלכות שליליות כשלא חושבים על אחרים.
האחרים האלה, שלא יהיה ספק, הם לברון ג'יימס. ג'יימס, שיהיה ברור, לא שם קצוץ על הונג-קונג, אפילו לא קצת. אכפת לו מהדולרים שמקורם בסין והוא יפסיד בגלל איבוד נותני חסות בעקבות הציוץ של מורי. הוא היה יכול להגיד: אני לא מסכים עם הדברים אבל זכותו של מורי לומר אותם. אבל לא.
לאחר שספג אש בתגובות, ניסה ג'יימס להסביר את עצמו תוך כדי שהוא מזכיר את פעילותו החברתית למען הילדים בעיר הולדתו, שחלילה לא יחשדו בו בזילות חיי אדם או בקשיים של תושבים במדינות אחרות, והוסיף "אני לא חושב שכל דבר צריך להיות הבעיה של כולם".
קבלו את לברון ג'יימס, שוטר התנועה של חופש הביטוי, אביר הדמוקרטיה, נסיך הבולשיט.
רק שמבלי שהתכוון, הוא דווקא תרם למטרה ההונג-קונגית, שם הגיבו בשריפת גופיות של ג'יימס. ההתבטאויות שלו, ההתפתלויות וההסברים, רק הגדילו את פרופיל החשיפה של העימותים בהונג קונג, רק שמרו את הנושא עוד בכותרות, רק העלו את המתרחש שם יותר על הפרק.
ככה זה לברון, לחופש הביטוי יכולות להיות השלכות שליליות.
4. הפלסטין
אירוע היסטורי בישראל: נבחרת ערב הסעודית בכדורגל חצתה את הגבול במעבר אלנבי, ובכך, בעקיפין, הביאה להכרה של ערב הסעודית במדינת ישראל, ריבונותה וגבולותיה.
הסעודים הגיעו לכאן בדרך לא-ראם שבמזרח ירושלים, שם שיחקו מול נבחרת הרשות הפלסטינית במסגרת מוקדמות מונדיאל 2022. הם לא הסתפקו רק במשחק, והוסיפו אירוח אצל אבו מאזן וביקור במסגד אל-אקצא. רק הייתה חסרה גיחה ליד ושם.
לפלסטינים אמנם אין מדינה, אבל מוסדות בינלאומיים רבים, ובהם התאחדות הכדורגל העולמית, מכירים בהם כיישות העצמאית הנפרדת פלסטין. מעניין מה היה לבלוגר הסעודי תומך נתניהו מוחמד סעוד לומר בעניין, אבל הוא לא ענה לפניותיי.
בכל מקרה, המפגש הסתיים בתיקו אפס ששומר את נבחרת פלסטין בתמונת ההעפלה למונדיאל. אם זה יקרה - זה יהיה חתיכת אירוע. פתח לפתרון הסכסוך בצורת מדינה דו-לאומית ותפיסת טרמפ זריז לקטאר. הדרך הבטוחה של ישראל לחזור לגביע העולמי אחרי 52 שנה. אף אחד לא יצביע נגד זה