בלילה שבין שבת לראשון יערך אחד מהקרבות המסקרנים ביותר שידע עולם ה-MMA ואולי עולם אומנויות הלחימה בכלל. קרב שהוא קודם כל מפגש בין שתי תופעות תרבותיות, שמייצגות פרסונות של אמני לחימה ודור חדש של לוחמים. מה עומד בבסיס ההייפ המטורף סביב הקרב? אישיות!

האירי שמכניס את כולם ללחץ

הזירה היא מיקרו קוסמוס של החיים וככזו נמצאים שם סוגים רבים של לוחמים. יש את הלוחמים השקטים, כאלה שבאים לתת עבודה וללכת. יש את המוחצנים, את אלו שמדברים, אלו שנכנסים לתוך דמות, יש את אלו שמתאמצים ויש את קונור מקגרגור. זה כאילו לקחת את כל ספרי הניו אייג' של אמונה בעצמך, את כל סרטוני המוטיבציה של "אתה יכול להיות אסטרונאוט אם רק תאמין" ויצקת אותם לתוך אירי ג'ינג'י מטורף, שלא עושה חשבון לכלום. הוא שלהב אומה שלמה של אנשים כבויים. דור שלם של נערים שאין להם הרבה עתיד או דמות להזדהות איתה. הוא בא והפך את הכול לאפשרי.

מקגרגור כל כך בטוח בעצמו, הכריזמה שלו כל כך דינאמית, מאגית כמעט, שאנשים הולכים אחריו אחריו כמו החלילן מהמלין. הוא יודע לגרום לכל התחזיות שלו להתממש בדיוק מפחיד. וזה הקטע. יש הרבה לוחמים שמדברים, יש כאלו שמדברים הרבה ואפילו מצליחים מנטאלית להכניס את היריב שלהם לכל מיני פינות אפלות עם "טראש טוק" יעיל, אבל מקגרגור הוא משהו אחר. הוא נותן טראש-טוק בצורת תחזיות עתידיות של מהלך הקרב בטון יבשושי של מרצה להיסטוריה, כאילו הכול כבר קרה. היית יכול לפטור אותו בתור עוד טראש-טוקר צבעוני ותו לא אלמלא הוא היה פודה את צ'ק ההבטחות שלו בדיוק פסיכי פעם אחר פעם. זה חלק ממה שמייצר את הטרפת מסביבו. זה מה שגורם לאלפים רבים של אנשים לבוא ולראות את השקילה שלו, יום לפני הקרב. בקרב מול מנדז, לא פחות מ-10,000 מעריצים אספו את עצמם ובאו לראות את השקילה. זאת הייתה השקילה הכי מטורפת בהיסטוריה של היו אף סי.

יש הרבה לוחמים מקצוענים בעולם. חבר'ה עם ניסיון מטורף, אלופים בתחומם, שעולים לזירה עם ביטחון ואמונה מוחלטת בעצמם. אבל מקגרגור גורם לכל הטורפים הללו להיראות כמו דגי נוי באקווריום. אם האוקטגון הוא האוקיאנוס של הלחימה אז מקגרגור הוא ללא ספק הכריש. הכריש הזה מספק כל כך הרבה רגעי שיא, גם ברמה השיווקית, אבל גם ברמה המקצועית. הוא מחדש את המשחק שלו כל הזמן, מביא טכניקות ממקומות הזויים, דפוסי תנועה חדשים והרבה, הרבה נוק אאוטים.

"מקגרגור מראה שאפשר לחיות את הפנטזיה"

מקגרגור הוא חלומו הרטוב של כל אמרגן או בעלים של עסקי קרבות. הוא לוחם שנלחם ברמה הכי גבוהה שאפשר לדמיין. הוא מחדש, מרגש, מפתיע. אבל הוא גם יודע למכור ולקדם. הוא מוכר קרבות כמו בסטה של ברד באמצע באר שבע. אבל יש בו עוד משהו מיוחד -  הוא נותן תשומת לב. זה משהו שכולם אוהבים. הוא מבין כמה זה חשוב לתת תשומת לב למדיה ולאוהדים. אפשר לראות אותו מצטלם עם ילדים או קופץ לאוהד שרוף בהפתעה. בניגוד לפוליטיקאים אצלו זה נראה אותנטי ואתה קונה את הישירות והכנות שלו. הוא יודע לגרום לאנשים להרגיש שהם מיוחדים, ואולי זה סוד הקסם של הלוחם הקלטי הזה. הוא נותן לאנשים רגילים להאמין שהאינדוודואליות, הייחוד והקסם קיימים לא רק בסרטים של דיסני. ולא רק שהם קיימים, אלא ממש ברי השגה. מקגרגור מראה שאפשר לחיות את הפנטזיה. להיות הכי טוב שאפשר, להגיד את מה שבא לך, לחיות איך שבא לך ועדיין להישאר בן אדם. גם היום כשהוא מגה-סופרסטאר נוצץ ועשיר, הוא עדיין מוקף באותו צוות מאמנים, אותם החברים ועם אותה החברה מהתקופה שבה הוא היה שרברב מחוצ'קן עם מבטא אירי לא ברור ועם עתיד עוד יותר לא ברור.

בקרב הנוכחי מקרגור יוצא מכל גבול ומכל אזור נוחות. לוחמים נלחמים בקטגוריות משקל כאשר המשוואה פשוטה, מאסה=כוח, וכוח מנצח קרבות. בגלל זה לוחמים עושים שמיניות באוויר כדי להוריד משקל. יש מאמנים מיוחדים שאחראים על חיתוכי משקל. לכל לוחם יש את הטקסים והטכניקות שלו. אני אישית ראיתי דברים מטורפים בקריירה שלי. החל בריצה של עשרות קילומטרים יום לפני הקרב, כדי "להזיע" את המשקל החוצה, דרך סאונות מטורפות וכלה במשתנים, הוצאת דם ולעיסת מסטיק כדי לירוק ליטר רוק... בעולם הזה שנלחמים על כל פאונד, מקגרגור החליט, ככה על הכיף-כייף, לקרוא תיגר על האלוף בקטגוריה שמעליו. ולא סתם אלוף - רפאל דוס אניוס, מישהו שיושב ומפרק לוחמי על בדיוויזיה שלו ועושה מהם חלקי פאזל לילדים בגן חובה.

עולם הלחימה כולו היה בהיסטריה וחיכה עם הלשון בחוץ לראות סוף סוף קרב עם מישהו שאשכרה יכול לסכן את מקגרגור. במיוחד אחרי מסיבת העיתונאים שתזכר בספרי ההיסטוריה שבה מקרגור מציע לאשתו של דוס אניוס להכין את התחתונים האדומים וקורא לו הבושה של ברזיל. הכל הופך להיות חם ממש חם. ואז, כמו בכל סרט הוליוודי טוב, דוס אניוס נפצע שבועיים וקצת לפני הקרב. מי יחליף אותו?

היחיד שהסכים להתמודד מול מקגרגור

לפי הסיפורים והרחשים שמספקים קברניטי השיווק של ה-יו אף סי, אף אחד בדיוויזיה שלו לא רצה להתמודד מול מקגרגור. היחידי שהיה מוכן לקחת את הקרב היה נייט דיאז. דיאז הוא אחד הפרפורמרים הקיצוניים שיש בזירה, ויש לו פה גדול כמעט כמו של מקגרגור, רק הרבה יותר מלוכלך.

הבעיה היחידה היא שהוא שוקל הרבה יותר ממקגרגור. אם עד עכשיו מקגרגור נלחם בקטגוריית ה-145 פאונד (66 קילו), דיאז יכול להתחייב לרדת ל-170 פאונד (77 קילו). מה שאומר שביום יום הוא 180 פאונד. הבדל של כמעט 12 קילו. זה כאילו אופנוע של 250 סמ"ק עולה להתחרות במקצה של ה-500 סמ"ק. זה עוד לא קרה אף פעם בזירת הMMA המודרנית. אף אחד עדיין לא יודע איך לאכול את התופעה. מה שבטוח - אם מקגרגור לוקח את הקרב, הוא יהיה במקום ייחודי ולא בקלות יוכלו להוריד אותו מהמעמד שלו.

אז מה הולך לקרות בקרב ועל מה אנחנו רוצים להסתכל?

ישנן חמש קטגוריות שדרכן אנחנו, אנשי המקצוע, ננסה למדוד את הלוחמים כדי להבין למי יש עדיפות בכל אחת מהן. שליטה בקטגוריות הללו תהייה מנבא די טוב למי הולך לחזור הביתה עם הגביע.

סטרייקינג:

בתחום הסטרייקינג דיאז מייצג אסכולה אולד סקולית יחסית. הוא עומד ומתנהג כמו מתאגרף קשוח מלפני חצי מאה. יש לו סנטר מאוד עמיד והוא לא מפחד. הוא זז קדימה ובגלל יתרון הגובה הוא משתמש הרבה בקומבינציות של 1-2 (יד קדמית שמובילה ליד אחורית) כך מגיעים רוב הנוקאאוטים שלו.

קרב ענקים (צילום: www.mma-core.com)
קרב ענקים | צילום: www.mma-core.com

קרב ענקים (צילום: forums.sherdog.com)
קרב ענקים | צילום: forums.sherdog.com

 הוא כמובן מתבל את זה בדיבור מלוכלך, סטירות לפני היריבים שלו והרבה אגרסיביות.

קרב ענקים (צילום: www.bloodyelbow.com)
קרב ענקים | צילום: www.bloodyelbow.com

אבל זה בערך הכול. מקגרגור, לעומתו, מביא משהו אחר. הוא מערבב טכניקות מכל מיני מקורות, בועט לברכיים, מסובבות לראש, עבודת ידיים שמגיעה מכל מיני זווית לא צפויות וכוח נוק אאוט שלא רואים במשקלים הקטנים.

קרב ענקים (צילום: www.finomig.top)
קרב ענקים | צילום: www.finomig.top

via GIPHY

 

מה שאומר שהמשקל שהוא יעלה יגביר מאוד את הסכנה מהידיים שלו. מצד שני, הוא לא רגיל להילחם כיריב הנמוך יותר ולדיאז הולך להיות יתרון משמעותי של גובה. דיאז צריך לנטרל את הרגליים של מקגרגור ואת עבודת הרגליים שלו. לשים אותו עם הגב אל הגדר ולהשתמש ביתרון הגובה כדי לטווח אותו. מקגרגור יצטרך לשחק מספר 2 מול יריב גבוה יותר ולהביא לידי ביטוי את הוורסטיליות שלו. בשורה התחתונה, לדעתי, למקגרגור יש את העדיפות בעמידה.

האבקות/ קלינצ'/ טייקדאון:

לא מדיאז ולא ממקגרגור ראינו יותר מידי יכולות בלקיחה לקרקע. אבל הסטטיסטיקה לטובתו של מקגרגור. חוץ מקרב אחד שבו הצליחו לקחת אותו לקרקע, וגם זה מול מתאבק ברמה בין לאומית (צ'אד מנדז) אף אחד לא הצליח לעשות את זה. האחוזים של דיאז לא כל כך טובים. מה שגורם לי לחשוב שאלא אם יהיו הבדלי כוחות משמעותיים כתוצאה מעניין המשקל, גם כאן היתרון הוא של מקגרגור. זה לא בשורות לדיאז, כי כדי להילחם על הקרקע (המקום שבו לדיאז יש יתרון) צריך לעבור את משוכת הלקיחה אל הקרקע. מה שמעניין בטקטיקה של דיאז, הוא שבגלל שאין לו יכולות פיזיות או טכניות בטייקדאון, הוא מייצר טקטיקה די מעניינת כדי להגיע לקרקע. הוא שם יריבים במצבים מלחיצים, סותר להם, מדבר אליהם, מציק להם פסיכולוגית. דוחק אותם לפינה ומאפשר להם לנסות לקחת אותו לקרקע. הוא כמו סוג של טורף תת מימי שמפתה דגים להכנס לתוך אזור ההרג שלו עם איזה אור מנצנץ כזה. כמעט כל מי שלקח את דיאז לקרקע לא יצא משם. השאלה היא אם קונור יהיה מספיק נמהר או לא זהיר לעשות את זה וזאת שאלה ממש מעניינת.

BJJ/קרקע:

לדיאז יש חגורה שחורה בג'יוג'יטסו ברזילאי והוא ואחיו ניק הם גרפלרים מטורפים. אם הקרב יגיע לקרקע זה המקום שבו, תיאורטית, לדיאז יש יתרון גדול. 

קרב ענקים (צילום: coed.com)
קרב ענקים | צילום: coed.com

אם דיאז רוצה ללכת "על בטוח" הקרקע זה המקום שהוא אמור לעשות את זה. דיאז די וירטואוזי על הקרקע. הוא מגיע מהמחנה של סיזר גרייסי, מחנה שמתמחה בלחימת קרקע. הוא ארוך ותמנוני ויודע להגיע להכנעות מכל מיני זוויות. אבל, כפי שכבר אמרנו, זה כנראה יהיה תלוי ברצון של מקגרגור אם הקרב יגיע לשם.

סיבולת:

דיאז הוא טריאתלוניסט. יש לו סיבולת של למה בהרי האנדים. את הסיבולת של מקגרגור אף אחד עוד לא הספיק לבדוק, אז אנחנו לא בדיוק יודעים מה הקצה שלו. אם הקרב ילך עד סוף הסיבובים והקצב יהיה גבוה עם טייק דאונים ומעברים בין קרקע לעמידה, נראה שהיתרון כאן הולך לדיאז.

לב/יכולות מנטאליות:

שני הלוחמים הללו הם הקשוחים שבקשוחים, פלדת טיטניום. שניהם גם יכולים להיכנס לראש של היריבים שלהם ולשחק איתם פסיכולוגית. דיאז נבדק יותר תחת לחץ. הוא "אכל" הרבה יותר מכות ועמד תחת קשיים רבים ועדיין הצליח לתפקד. מקגרגור נלחם עם הגב לרצפה רק פעם אחת מול מנדז והוכיח קשיחות. מצד שני הוא מתפקד בצורה פנומנלית באור הזרקורים. לקרב מול אלדו הוא עלה כאילו הוא הגיע לטיול בפארק, ודווקא אלדו, למוד הקרבות, נראה מחוץ לזון שלו. בקטגוריה הזו, החבר'ה, לפי דעתי, בתיקו.

הקרב יכול ללכת לכל כיוון ותלוי בכמה המוכנות הטקטית של כל לוחם תבוא לידי ביטוי בקרב עצמו. אם מקגרגור ישלוט במרחב - הקרב שלו. אם דיאז יצמצם ויוריד לקרקע, יש לו עדיפות. אבל הכול מאוד נזיל.

ההימור האישי שלי - המומנטום המטורף שמקרגור צבר יחד עם היכולות הוורסטיליות שלו, יכתיבו את מהלך הקרב. הסיכויים לטובתו. מה שבטוח, מישהו יושב עכשיו וסופר את הדולרים...

 

כרגיל אשמח לשמוע ולקרוא תגובות, שאלות וסתם הארות. 

על הכותב: ערן ברט, לוחם MMA  מקצועי בעברו, בעל חגורה שחורה בגיגוגיטסי ברזילאי וגיוגיטסו יפני, מדריך לחימה וקרב מגע בכיר במסגרות ממלכתיות וצבאיות. בעל מכון להכשרת לוחמים בתחומי הג'יוג'יטסו הברזילאי, ה MMA  וקרב פנים לפנים. http://www.mma-israel.com/