ישנן לא מעט תהיות שמפריעות לנו למהלך החיים. רובן חסרות חשיבות מעשית, וברוב המקרים אין ממש מה לעשות בנוגע אליהן. אנחנו מבינים את הצורך בלהשוות ולחפור בעבר, אבל בכל זאת, לא יזיק אם כולנו ננסה להשקיע פחות זמן מחשבה בדברים הבאים:
הבחורה שלא השגת
לכל אחד מאיתנו יש את הבחורה הזאת, הלא מושגת. זאת שאמרה לך "לא" מתישהו בחייך ושאתה לא מפסיק לתהות מה יכול היה להיות איתה. זאת יכולה להיות הבחורה המושלמת של השכבה, המשק"ית מהצבא או הסטודנטית הזאת שכולם רצו. אתה יודע שאלה מחשבות מטופשות, כי חלון ההזדמנויות הזה נסגר מזמן, אבל אתה מתקשה להמשיך ולחשוב על זה. עזוב אותה, היא לא שווה את הזמן היקר שלך – זמן שיכולת להשקיע בבחורות מרעננות וברות השגה לחלוטין.
למה לא עשית כלום כדי להתחיל עם הילה בכיתה ט'
זה תת סעיף של הסעיף הקודם, עם הבדל משמעותי. כאן אפילו לא ניסית. וזה אוכל אותך. אם רק הייתי יכול לחזור לתקופה ההיא, עכשיו עם ניסיון החיים שלי והביטחון העצמי, אתה אומר לעצמך, וואי וואי וואי איזה פופולרי הייתי בקרב הבנות. כמובן שאותו מקרה חוזר על עצמו גם מאוחר יותר בחיים. מישהי בפאב, עובדת זמנית, אפילו סתם מישהי שפגשת בסופר ולא תראה שוב לעולם.
האם בילית מספיק לפני שהתמסדת?
זה הסעיף שמשלים את כל עניין התהיות סביב סוגיית הבחורות. כל גבר, וגם יהיה זה החננה ההגדול ביותר בעולם, יתהה אם בילה מספיק לפני החתונה. האם פגש מספיק בחורות, שכב עם מספיק מהן, ראה מספיק עולם, נהנה מספיק מהשלב החופשי של החיים. יש לך בחורה שאתה אוהב? אז למה לחפור לעצמך במוח. אתה רוצה להיפרד – תיפרד. אתה עומד להתחתן? הצעת לה? זה כנראה שווה יותר מכל ה-what ifs שרצים לך במוח.
כמה כסף זה שלידך מרוויח
פה יש שתי אסכולות. האחת גורסת שהתהייה לגבי הדשא של השכן מהאופן-ספייס באמת מיותרת. מה זה משנה כמה הוא מרוויח? אם מגיע לך יותר – דרוש יותר. אסכולה אחרת מדברת על כך שאם לא תדע כמה מרוויחים מסביבך, יהיה לך קשה יותר לדעת מה לדרוש כשאתה בא לבקש העלאה. דבר אחד בטוח – לתהות לא יעזור לאף אחד. אתה מוזמן לשאול ולקוות לטוב.
בחירות שעשית
למה למדתי משפטים, למה השקעתי במניה הזאת ולא הזאת, למה לא אמרתי לה כן, למה לא קניתי את הדירה ההיא בפתח תקווה לפני שהמחירים קפצו במאתיים אחוז. אנו עושים לא מעט בחירות בחיינו, כל יום. אחרי כל בחירה אנחנו מתחילים לחשוב בדיעבד, וזאת שטות. עדיף להשקיע את הזמן בלחשוב איך אנחנו הולכים להשתפר, לא בכמה היינו גרועים.
הגודל שלו
זאת תהייה שאמורה להסתיים איפשהו בצבא. סליחה שאנחנו מעלים את הנושא הזה בצורה קצת בוטה, אבל נניח שאתה לא בעל ממדים אפריקאיים, יש לך באמת מה לעשות עם זה?
למה לעזאזל אני עדיין אוהב את קבוצת הכדורגל שלי?
אני הולך לעשות כאן גילוי לב מרגש: אני אוהד של מכבי תל אביב בכדורגל. אחת לכמה חודשים, ולפעמים בתדירות גבוהה יותר, אני תוהה לעצמי למה בעצם אני עדיין ממשיך עם זה. כל הסבל הבל יתואר שהקבוצה הזאת מנחיתה עלינו, ובכל זאת – אנחנו ממשיכים איתה. בנאמנות. למה? לא יודע, אמשיך כנראה לתהות לנצח.