שירן: שלום, קוראים לי שירן ואני חילוני.
עם ישראל: אנחנו סולדים ממך שירן.
אחד הדברים שהכי מפתיעים אותי במדינתנו הקטנטונת, הוא העובדה כי במדינה בה יש כל כך הרבה סובלנות והבנה למעלימי מס, פוליטיקאים מושחתים, נהגים שיכורים, גנבים, רוצחים, אנסים, גברים מכים ופורעי חוק שונים ומגוונים, אין סובלנות כלל וכלל לאנשים אשר בוחרים לא להאמין ולא ללכת בדרכי הדת.
אל תובנה זו הגעתי לאחר שבימים האחרונים הזעתי את נפשי למוות בעוד השעון מראה חורף, כאשר עצומת מאות אלפי האנשים אשר צברה לה תאוצה באינטרנט לא הזיזה שום ציפורן חרדית ומתחשבת אל כיוון האור (שמש). מעשיות העת האחרונה גרמו לי לחזור אחורה בזמן אל ימי הכיפור הקודמים שלי, ולשאול מספר שאלות קיומיות כגון:
מדוע לא יעלה על הדעת שעסקים ייפתחו בשקט בשקט את דלתותיהם ביום זה, מבלי שיגיעו פקחים דרוזים ו/או יזרקו אבנים על חלונותיהם?
מדוע ילדים תמימים ומסכנים, שמשוטטים להם ברחובות העיר על אופניים, לא יכולים ללגום שלוק מים מאיזה בקבוק, ומגיעים הביתה צמאים עם הלשון בחוץ?
מדוע אין זכר לפירור במדפי הפיתות ברשתות השיווק ביום שלפני החג, כאשר מנגד איש אינו מודה שהוא אגר במזווה אספקת מזון שלא הייתה מביישת מחסן מצרכים קטן של נאט"ו?
למה עדיין מסתכלים עלי בעין עקומה ושן חורקת כאשר אני אומר בחברה שאני לא צם?
ואיך לכל הרוחות ייתכן שכל שנה יום כיפור נופל על יום שישי ואף פעם אנחנו לא מרוויחים סופ"ש ארוך?
או בתמצות לשאלה אחת – מדוע אנחנו כל כך מתביישים במובן מאליו?
תקראו לי בשמות כמה שתרצו - רק בלי שאשמע, בבקשה
אז זהו. לאחר חשבון נפש קדם יום כיפורי החלטתי שאני "יוצא מהארון", לא מתבייש עוד, ועל כן, הנני עומד כאן ואומר בקול רם ורועד: אני לא צם ביום כיפור.
אני מושח את עצמי בדאודורנט, רוחץ ברחצת תענוג (עם מים חמים והכול), משחק בפלייסטיישן, רואה סרטים, אוכל כרגיל, ולמען האמת מקיים רק מצווה אחת – אינני נועל סנדלי עור. ובינינו זה לא מכיוון ש"פרשני שולחן ערוך" אסרו זאת, זה סתם לא הקטע שלי.
ולפני שעם ישראל יתרסק עלי עם כינויי חיבה כגון "גוי מסריח", "בטח שמאלני" וסתם "אידיוט שלא מבין כלום" מסורתי, אומר רק: תפסיקו לשחק אותה.
בסדר, אני חוטא. אני גוי. אני נבלה. אך אני טוען שכל הסיפור הזה הינו עניין של פרספקטיבה בלבד.
בימים בהם תרבות הורדת הסרטים משגשגת, מציל יום כיפור שנה אחר שנה את ספריות הווידיאו המקרטעות שכן מישהו דואג לרוקן אותן מסרטים. נוסיף לספריות הווידיאו הריקות את כל האנשים אשר "רק שותים", את אלו שצמים בשביל הדיאטה, ואת אלו ששמים כיפה אחרי שכל השנה חתכו בכביש, קיללו, ודפקו לקוחות במוסכים אשר בבעלותם, וקיבלנו אחוז נכבד של אנשים שאולי מזלזל בדרכי, אך למעשה אינו מקיים בעיני אחרים את היום כהלכתו ואינו מבין את מהות היום ומטרתו.
לא שאני מבין, אך אני לא מתיימר להבין.
לא רוצה לבקש סליחה. כן רוצה: שתלמדו קצת סובלנות
אז כן, אני מתחיל את היום כמו כולכם בארוחה מפסקת אשר מתחילה ב-21:00, אני גם לוקח קינוח עם הקפה השחור שלי, אני נרדם מול המסך הדולק ומצחצח שיניים כשאני קם בבוקר. עיקר העניין הוא שאני עושה את כל הדברים הללו עם חלון סגור וווליום נמוך.
עכשיו, זה לא שיש לי משהו כנגד האנשים אשר צמים בחג. מיטב מקורבי צמים ביום זה ואני לא מזלזל במנהגכם לעשות חשבון נפש על בטן מקרקרת, כל עוד אתם מאמינים שזה עושה טוב ולא נכנסים לי לצלחת.
הנקודה העיקרית היא שכל עוד אני לא רץ עירום ברחובות בני ברק עם סנדוויץ' אשר לא שוסע שסע/מפריס פרסה, אלא עושה זאת רק בסלוני, אני לא רואה שום עילה לבקשת סליחה על נושא זה.
אז הנה אני אומר זאת שוב בגאווה ובגאון: "שלום. קוראים לי שירן. אני חילוני ולא צם ביום כיפור. תעשו מה שאתם רוצים בבית שלכם וצאו משלי. את חשבון הנפש שלי אני עושה בדרכי".
ולאלו מבינכם אשר מתעקשים לא להבין שנושא הטור הזה אינו יום כיפור, אלא סבלנות וסובלנות כלפי האחר, וממש ממש מתעקשים לקלל אותי בטוקבקים - לכו על זה. אוטוטו יום כיפור. אני סולח.