ביום שישי נשב כולנו ונחגוג את החופש שקיבלנו על ידי הימנעות מלחם. רק היהודים יכולים לחשוב על חגיגה שכוללת איסור מסוים. מצד שני, יש פה רעיון יפה. בכל בחירה אתה מפסיד משהו אחר. בני ישראל יצאו לחירות וויתרו על סיר הבשר. אדם בוחר בזוגיות ומוותר על החופש שבלהיות רווק. גבר בן 32 בוחר להתלבש כמו מטרוסקסואל למרות ששנות ה-90 והארבע דקות בהן זה היה לגיטימי עברו מזמן, והוא מוותר על זכותו להיתפס כמישהו שרוצים לבלות איתו. הנה כמה דברים שאם תשתחררו מהם אתם עלולים לחשוב שמשהו מהאישיות שלכם נפגע. הוא לא. שחררו.
תשתחררו מלהיות קורבנות אופנה. זה עצוב שמשפט כזה אפילו אפשרי. גברים שהם קורבנות אופנה. תלבשו מה שבא לכם, באמת, אבל רק אם אתם רוצים ללבוש אותו, לא אם חברת בגדים החליטה שהקיץ נכון ללבוש מכנס עם שני גוונים של סגול, או חולצה עם הדפס של נמר. וכובע? באמת? לאנשים מעל גיל 15? אם אתם לא בחליפה, אל תשימו כובע. כובע, למרבה האירוניה, מבהיר שאתה טמבל, לא רגיש. מכירים את הבדיחה על הזאב והאריה שנתנו מכות לארנב אם היה לו כובע וגם אם לא? אז המסר הוא שאל תשימו כובע.
מלהתחיל עם בחורות במשפטים גרועים. יש בינינו גברים שעדיין שואלים בנות אם זה כאב. אמיתי לגמרי. עשרות בנות מתקשרות מדי שבוע לחברות שלהן וחולקות את המידע המביך הזה ואז מוסיפות "מה קורה לגברים היום?”. אז לא קורה כלום, זה פשוט איזה אהבל אחד שמחרב לנו את כל האמינות. יש רק דרך אחת נכונה להתחיל עם בחורה. היי, אני- הכנס את שמך כאן.
מחוסר יכולת שלנו לקבל שיש סיכוי שאנחנו לא טובים במשהו. ישראלים לא יודעים לנהוג. כל אירופאי ו/או אמריקאי שמגיע הנה יגיד לכם את זה בלי להתבלבל. אבל אנחנו אפילו לא צריכים אותם, אנחנו יודעים את זה טוב מאוד לבד אחרי עשר דקות על הכביש – כולם לא יודעים לנהוג, חוץ מאיתנו. אבל אם אנחנו כולנו יודעים לנהוג, אז מי אלה שלא? הפעם היחידה שאנחנו מוכנים להודות שאנחנו לא יודעים משהו היא אחרי שחירבנו כל דבר אפשרי. ניסינו לפתור לבד את בעיית הצנרת בבית, המטבח מלא בשלוליות ויש זרם קבוע שמשפריץ מהברז. רק אז נחייך כמו טמבלים ונגיד "טוב, מה אני מבין באינסטלציה?”
מ"לא צריך לשאול, אני יודע בדיוק איפה אנחנו”. סממן נקודתי ומאוד מוכר של הסעיף הקודם. אנחנו בדרך לליל הסדר בישוב קהילתי כלשהו בשומרון. סיבוב לא נכון תקע אותנו ביער. האישה כבר שעה אומרת שאנחנו צריכים לשאול מישהו. אבל אנחנו רק נרים מבט, נוציא ראש מהחלון ונגיד בטון בטוח "לא, אני אסתובב, הייתי צריך לקחת ימינה בשביל חצץ”. ואם כבר נשאל בסוף כיוונים, אז נטיל את זה על האישה: "בסדר, תשאלי”. כאילו אנחנו עושים את זה רק בשבילה. אבל עזבו לשאול אנשים אחרים, יש גברים שמסרבים אפילו לשאול את הג'י פי אס שלהם. די. תחסכו לעצמכם המון שעות ותבינו – אין משהו לא גברי בלא לדעת איפה נמצאת תרקומיא.
מלשקר לעצמנו שאולי אנחנו מעוניינים בה. אין גבר שלא יודע תוך חמש דקות מהדייט אם הוא יהיה מעוניין בדייט שני, ובדייט שני ידע לבטח אם הוא רואה סיכוי לעתיד איתה. אבל אנחנו משקרים לה שאולי, אנחנו מחפשים משהו רציני, אבל לא בטוחים. ויותר גרוע מזה, אנחנו משקרים לעצמנו. איכשהו הכול מתבהר אחרי שנכנסנו למיטה איתה. תשתחררו, תהיו כנים עם עצמכם. אני נמצא עם הבחורה הזו רק כי בא לשכב איתה. אם תהיו כנים עם עצמכם, אולי, אולי גם תהיו כנים עם הבחורה. תתפלאו, יש בחורות שיהיו מוכנות רק לשכב איתך ולעבור הלאה. ואולי לאלו שלא, ורק מחפשות משהו רציני, מגיע מישהו כנה, ולא זה שבבירור משקר לעצמו. כן, לקחתי את הצד של הבנות. אבל זה רק כי בפנים אני מדמיין שיכול להיות עולם בו אנחנו פחות נחשבים החלאות שבשני המינים.
מלשאול על העבר המיני שלה. האם יש גבר אחד ביקום שעזר לו לדעת מה חברה שלו עשתה לפניו? אם היא חגגה הרבה זה מעורר רגשי תיעוב, אם היא לא חגגה הרבה אבל עשתה משהו אחד שלא עשינו, נניח מין במעלית עם גבר זר, אנחנו נקנא כמו חיות בייחום. ואם היא לא עשתה כלום תמיד נתהה מה היא באמת יודעת על כמה אנחנו שווים. הכל יהיה קל יותר אם נתמקד בעכשיו איתה וזהו.
מתלונות על הכדורגל הישראלי. אין לזה הסבר מפורט, להתלונן על כדורגל זה פשוט מעניין כמו להיכנס למשרד באוגוסט ולהגיד שחם. בסדר, הבנו. הכדורגל בארץ הוא לא כמו בברצלונה. זה מה יש ואתה צופה בזה באופן קבוע.
להפסיק לפחוד לצאת פראיירים. וואי, וואי, כמה חרא קורה בגלל שאנחנו פוחדים לצאת פראיירים. כבוד זו המצאה מיותרת של אנשים שמנצלים אותו. כשחותכים אותך בכביש, כשנכנסים לפניך בקופה, אתה לא פראייר אם אתה מוותר. אתה בוחר את המלחמות שלך. איזה סיני זקן אמר פעם, מי שנלחם על כל דבר, מת ממש מהר. יש מצב שהמצאנו את זה. עדיין משפט טוב. חג שמח.