סדרת הכתבות בהן אנחנו אומרים לך מה אתה עושה לא בסדר שגורם לנשים להתרחק ממך כמו מאש ממשיכה, והפעם: חמישה טרן-אופס שייגרמו לה להיגעל ממך. מדובר בדברים הקטנים האלה שאתה עושה במודע או לא במודע, כי אתה חושב שזה עושה אותך בחור מאוד מעניין, אבל בתכל'ס הם הופכים את האישה שאיתך למישהי שהכי רוצה ללכת הביתה ולפגוש גבר אחר. כדאי לך לקרוא ולהפנים - הטיפים האלה נכתבו בדם.
דיבור מתפנק או תינוקי
הכול הולך טוב ויפה, ואז פתאום מגיע דיבור תינוקי, ככה משום מקום, ומוריד לנו את כל החשק. היה לי חבר שמדי פעם הייתה מתפלקת לו ס' במקום ש', בקטע התינוקי. שמתי לב שזה היה קורה לו בדרך כלל בזמנים של שמחה ואושר, ולכן לא היה נעים לי לפוצץ לו את הבועה, אז הייתי מדחיקה, אבל בתוך תוכי זה היה מוריד לי ממנו. ברגע של חולשה פלטתי כמה שהוא מוציא לי את החשק עם השטויות המתפנקות שלו, ומפה התלקחה מריבה. אז אולי זו גישה קשוחה מדי, אבל מה לעשות? נשים יכולות להרשות לעצמן להתפנק ולהיות קצת תינוקיות. על גברים זה פשוט לא מתלבש סקסי.
להתאמץ להיות אידיוט
יש גברים שעושים את עצמם מטומטמים, כי משום מה הם נהנים מזה. אין לי הסבר אחר לטרן-אוף הזה. היה לי חבר שבאופן קבוע היה משחק אותה שהוא לא רואה אותי כשהיינו נפגשים ואני תמיד הייתי זאת שניגשת ראשונה ואומרת "שלום". מצאתי את עצמי נמשכת אליו פחות כל פעם שהוא היה עושה את זה. הייתי נטרפת: מה הבעיה שלך לנופף לשלום ראשון?
בשיחות בית-הקפה שלנו הייתי שמה לב שמדי פעם הוא היה פשוט משחק אותה לא מבין, ומעיר הערות לא קשורות, ולא בגלל שהוא לא באמת הקשיב לי. הוא באמת ובתמים נהנה מלהיות אהבל, והייתי פולטת באופן בלתי נשלט: "תגיד, אתה עושה את עצמך או מה?". המשחקים וההיתממות שלו היו מוציאים ממני את הצד הארסי שבי והדם, במקום לרדת למטה, היה עולה למעלה. אין מה לעשות: המוח הוא איבר הגירוי האולטימטיבי וכשאתם לא משתמשים בו, הדרך לתחתונים שלנו הרבה יותר ארוכה.
להיות מתרפס, נואש ושקוף מדי
חוק ראשון במכירות – לא להתרפס ולא לשדר נואשות. זה מוריד מערך המוצר. כשגבר נותן את הכול מידית (מצהיר על אהבתו אחרי דייט אחד ומתכנן כבר את העתיד המשותף), הוא לא משאיר שום מקום לתנועה בריקוד החיזור ההכרחי. כשבחורה מקבלת גבר מתפרס ורכרוכי, קשה לה להימשך אליו. גבר שנותן את עצמו וכול כולו מההתחלה זה גרוע בדיוק כמו אישה שנותנת את כול כולה מההתחלה - הם מוזילים מערך עצמם.
הצד השני של אותו המטבע הוא אובר-שקיפות. אותה התנהגות, כביכול נואשת ומתרפסת, יכולה להיתפס אצלנו, הנשים, כטקטיקה של כיבוש ותו לא. כשגבר "לוחץ" חזק בניסיונות הכיבוש שלו ("כל היום אני חושב עלייך ומתגעגע אלייך. אולי תבואי אליי? תרגיעי אותי קצת.."), נשים, עם האינסטינקטים החדים שלהן, מזהות אותו ונוטות לסגת.
להבטיח ולא לקיים
גבר שמעניק משדר כוח, שליטה ובאותה המידה רוך ורגישות, ואין דבר יותר סקסי מזה. גבר מפנק, עד גבול ההתרפסות כמובן, הוא גבר מושך. אבל אם האמצעים דלים, וזה לגיטימי לחלוטין, הגבר צריך לדעת את גבולותיו ולתת רק במידת היכולת שלו. אם הוא קופץ מעל הפופיק ומצהיר הצהרות על נתינה, ואז מתחמק מליישם אותן, או לוקח בחזרה, זו כבר בעיה חמורה שמולידה שתי תגובות ביולוגיות אצל נשים – הוא מידית מסומן כבלתי אמין וחרטטן מדופלם, ובאותה נשימה, המשיכה המינית צונחת.
לדוגמה: אתה מזמין בחורה לצהריים ברעש וצלצולים ("תזמיני מה שבא לך"; "מלצר, עוד דיאט קולה") וכשמגיע החשבון, אתה מגלה ש"אין עליך מספיק". לא נעים. בקיצור, תמיד עדיף לתת מעט ולדבר על זה כמה שפחות.
להלאות בפרטים טכניים שלא מעניינים אף אישה
קורה, וזה טוב כשזה קורה, שנכנס בכם ג'וק ואתם מחליטים, באקט של התלהבות, לספר לנו את פרטי הפרטים של מעשיכם בעבודה. אתם נסחפים בסיפורים על המשימות שלכם, ההישגים שלכם, והבוס המפרגן. זה נחמד ומרתק, ונשים מעריכות גברים שנפתחים, אבל יש לנו את המגבלות שלנו, וזה לרוב נוגע לפרטים הטכניים המשעממים שאתם מפילים עלינו.
נשים אוהבות סיפורים, אקשן, דרמה, לכלוכים, אבל לא סיפורים שמתארכים עד אין קץ על נתונים מספריים, הסברים על מכשורים חדישים ואיך הם עובדים, על מיני אגרות חוב, מניות או מט"ח שטובים או לא טובים ושאר עסקאות שהסבל בתיאורן זהה לסבל שכנראה עברו הצדדים במהלך המשא ומתן. קשה לנו לשמוע על דברים שאין להם פואנטה ואין בהם דמות רעה או קומית. רוצים לספר לנו על החברים שלכם ולרכל קצת על חיי האהבה שלהם או כמה שהם מרוויחים או מבזבזים? כולנו אוזן. אבל בבקשה, את הסיפורים שלכם על פרטי העבודה תתמצתו לנו במשפט או שניים. פשוט תרחמו עלינו, כמו שאנחנו מרחמות עליכם ולא מספרים לכם מה היה בפרק האחרון של "אחת שיודעת".