כמו מרבית הגברים בעולם, גם אתה מתוכנת בקפידה לירות שמות כמו: רמבו, גלדיאטור וטיילר דרדן, בכל פעם ששואלים אותך מי היא הדמות הקולנועית האהובה עליך. אבל כשבודקים קצת יותר לעומק מבינים שיש גם לא מעט נשים ברשימת הפייבוריטס שלך, כאלו שעיצבו את הילדות, הפכו לאייקונים ומלוות אותך במשך שנים ארוכות. פספסנו את הדמות הנשית שלך? ספר לנו בטוקבקים.
ג'סיקה ראביט: מי הפליל את רוג'ר ראביט
דרך ארוכה עשה הקולנוע מאז הימים בהם צ'רלי צ'פלין כתב, ביים, צילם, שיחק וחתך לצוות רבעי פיתות עם חומוס ומלפפון חמוץ, ועד לשיאי הטכנולוגיה של ימינו. הרבה דברים מדהימים ראינו לאורך התקופה הזו, אבל אף אחד מהם לא הצליח לשחזר את תופעת ג'סיקה ראביט. מכונה משומנת, מצוירת מכף רגל ועד קצה מחשוף, מצוידת בקולה המפתה של קתלין טרנר, שנועדה למטרה אחת: פיתוי קטלני.
לראשונה בקולנוע הפכה דמות אנימציה מאמצעי למשיכת ילדים ונוער, לסיבה המרכזית להרחיק אותם מהמסך. כל קימור של הגברת ראביט נוצר במטרה לייצר את הפנטזיה המושלמת, זו שמשחקת בכל הגברים בחייה, רק בכדי לבחור בסוף בארנב נוירוטי ומאויר. "אני לא רעה, אני פשוט מצוירת ככה", היא מספרת באחת הסצנות הזכורות ביותר מתוך הסרט, רגע לפני עוד סייד בוב קטלני. תראו לנו גבר אחד שלא האמין לה ברגע הזה.
(נועם לידור)
לארה קרופט: טומב ריידר
בואו נעשה את זה קצר וקולע. אף אחד לא יוכל לטעון לעולם שהדמות הזאת השפיעה באיזו שהיא צורה על הקולנוע. אף אחד לא יוכל לטעון בלי מסמך חתום על ידי רופא שהסרט הזה טוב, מהנה, אמין, מבויים טוב או כל פרט חיובי אחר שתוכלו להעלות על הדעת. ועכשיו קחו את כל זה ותזרקו לים, כי שום דבר בעולם לא עולה על התענוג של לעשות מיוט ולצפות במשך שעה וחצי בשוטים פרונטליים חסרי היגיון של אנג'לינה ג'ולי. הנה חוויה שאתם חייבים לנסות בבית.
(זיו גוש)
הנסיכה ליאה: מלחמת הכוכבים
הדרך הטובה ביותר לבדוק אם דמות נשית הצליחה לתפוס באמת אצל גברים, עוברת כמובן אצל נשים. גם היום, 35 שנים אחרי שקארי פישר הופיעה לראשונה על המסך בתור מנהיגת המורדים, האמיצה עד כדי כך שהסכימה להפוך את השיער שלה למחממי אוזניים – מקפידות מיטב המפורסמות בעולם להופיע בשמלה הלבנה האלמותית או תלבושת השפחה הסקסית של נסיכת הגיקים האולטימטבית.
הנסיכה ליאה היא אייקון גברי קודם כל בגלל תדמית המהפכנית האסרטיבית, הרבה לפני שרוצחות סדירות, ערפדיות צמאות דם וחייזריות לוחמות הפכו למיינסטרים. אפילו האן סולו, הגבר-גבר הגדול ביותר בתולדות הסדרה הזו, היה צריך לירוק חלקיקי אסטרואידים לפני שהצליח לזכות ממנה לקצת שוגר. וכמו שתמיד קורה לנו עם נשים כאלה, כל ה"קשה להשגה" הזו רק גרם לנו להתאהב בה יותר.
(נרי קרמר)
טריניטי: מטריקס
הרבה לפני שהפכה לסוג של טינאייג'רית מאוהבת בבגדי לטקס בסרט השלישי הנורא שאת שמו לא נזכיר לעולם, הייתה טריניטי הדמות הכי מגניבה בפיצ'ר פורץ הדרך של סוף הניינטיז. לא לחינם הציבו אותה האחים וושאובסקי בסצנת הפתיחה, שבה היא קורעת לשורה של סוכני FBI חסרי מזל את הצורה, רגע לפני שצלצול טלפון ציבורי גואל מציל אותה מסיכוי בטוח להפוך לפיתה עיראקית. גם הם הבינו מי כאן באמת לובשת את המכנסיים בבית.
בניגוד להתפתחות הטראגית של דמותה אפילו בהמשך הסרט הזה, טריניטי של החצי הראשון במטריקס היא הקשוחה המושלמת. חמושה במשקפי דיסטנס, תאוצה של יוסיין בולט על ספידים ויכולת ירי שהייתה גורמת אפילו לרמבו לקפל זנב וללכת בשקט לפינה. אם דמות כלשהי בסדרה הזו הייתה ראויה אי פעם לספין אוף משל עצמה, טריניטי היא הבחירה המושלמת לכך.
(אילן עברון)
קת'רין טראמל: אינסטינקט בסיסי
זה לא ממש משנה מה עשתה שרון סטון לפני הסרט הזה או אחריו. הדבר שמשנה הוא שמתישהו בתחילת שנות ה-90, בצירוף מקרים בלתי סביר בעליל, היא זכתה לקבל תפקיד שעליו ויתרו כמה מבכירות השחקניות בהוליווד: רוצחת קרת רוח, שמצליחה לשלוט בכל גבר שנקרה בדרכה בזכות כמויות סקס אפיל חסרות תקדים.
כשאנחנו מדברים על קתרין טרמאל בראש של כולכם עוברת התמונה של חדר חקירות אפל, כסא שחור, שמלה לבנה ופריים אחד שהפך את רגליים לאמצעי להשמדה המונית. אבל זו דווקא האינטליגנציה של הדמות הסוערת הזאת, שגרמה לה להפוך לכזו שלא נשכח לעולם. טוב, זה והסצנה ההיא עם דוקרן הקרח.
(נועם ליפמן)
גברת רובינסון: הבוגר
נשות פיתוי מבוגרות שטורפות צעירים רכים לארוחת בוקר, לא היו ממש פופולאריות בשנות ה-60. היום הן כבר נקראות קוגריות, מילפיות ומאמא מיה, אבל אז, לפני הניים דרופינג, היא הייתה פשוט גברת רובינסון. בלי שם פרטי, בלי הצהרת הון, פשוט גברת. זה הספיק כדי להפוך לאייקון אלמותי בזיכרון הקולקטיבי של כולנו. כי שאלות כמו: "היית רוצה שאפתה אותך? זה מה שאתה מנסה להגיד לי?" כבר לא נשאלות היום בעידן האינסטנט. ודווקא הדיאלוגים קרי הרוח האלה הם שהפכו אותה לדמות שלא נשכח לעולם.
(נועם לידור)
הכלה: להרוג את ביל
נקמה היא מושג שתמיד היה קרוב לליבנו המצ'ואסיטי. עוד מהימים של הגנגסטרים הקלאסיים, תמיד אהבנו לסגור חשבון, למצוא גאולה, לרכב אל האופק עם קיסם בין השיניים וזקן שלא גולח מאז הרמדאן. אבל אומה ת'ורמן היא לא סתם נוקמת, אלא כזו שמגיעה עם כל הלגיטימציה בעולם לשסף, לחורר ולאוורר כל טיפוס שנקרה בדרכה. רוצחת שכירה שנבגדה, נשלחה למותה ונשכחה בחדר בית חולים קר עם כמה סניטרים מופרעים במיוחד.
יש משהו ממכר בדמות שמגיעה עם צ'ק ליסט של מועמדים פוטנציאליים לחיסול. זה הופך את כל הסיפור למאד מסודר מבחינתנו. כמו במשחקי המחשב של פעם, בהם מתקדמים דרך כל דגי הרקק עד לבוס הגדול שבראש הפירמידה. גם העובדה שהכלה היא סמוראית ששולטת בחרב תורמת לחיבה הגדולה שלנו אליה. כי עם כל הכבוד לכל האקדוחניות המצטיינות ברשימה הזו, אין כמו אישה עם רגישות כירורגית אמיתית.
(נרי קרמר)
שרה קונור: שליחות קטלנית
בינינו, כל מי שהצליחה לשרוד שני סרטים שלמים עם ארנולד שוורצנגר לצידה, ראויה להערצתנו הנצחית. בטח ובטח כשמדובר באישה שבזכות אומץ לב, תושייה וחפוז עם מחסל רובוטים שהגיע מ-2029 – הצילה את העתיד של כולנו. המיתוס של האמא הלוחמת הפך כל כך גדול, עד שרשת פוקס השתכנעה להעניק לה סדרת טלוויזיה ייעודית משל עצמה (עם סאמר גלואו, שרק בשביל שווה לשרוד את שתי העונות שלה).
לאורך הסדרה הזו גם אנחנו הלכנו והתפתחנו עם שרה. התחלנו אותה תמימים ומאמינים בגורלנו וסיימנו אותה כשכל קורבן של לילה לבן נראה לנו כמו רובוט שנשלח מהעתיד. היא גרמה לנו לחשוד ולפקפק, להיות מוכנים תמיד לקרב ולשמור אמונים לגופיות סבא. אה כן, וככל שהזמן עובר, היא גם פחות או יותר הדמות הכי פחות מעצבנת מבין כל הטיפוסים שהתקבצו שם בשנות ה-80.
(זיו גוש)
>> גם לך מותר: סרטי בנות שגברים אוהבים
ואחרי זה מהר תגוון עם הפייסבוק של ערוץ הגברים, שלא יקראו לך נשנש