את גילי אני מכיר שלוש שנים, ועוד לא קרה לנו שהסכמנו על משהו (גילי, שיושבת לידי בסושייה קטנה בחיפה בה התיישבנו לכתוב את זה: "לא ממש. בשנה א' לא ממש הכרתי אותך אז זה בעצם רק שנתיים"). היא טוענת שגברים הם מין מטומטם (גילי: "לא אמרתי מטומטם. אמרתי טָמבל"). באופן כללי היא נוטה שלא להסכים עם דברים שאני אומר ("בכל זאת, אתה טועה די הרבה") וזאת אולי הסיבה שהיא, בדומה לי, בחרה בלימודי משפטים.
באחד מן הימים ניהלנו דיון, שכנראה נוהל כבר פעמים רבות בעבר, על מאבק המינים. אנו יודעים שאין דבר כזה טוב או רע, אבל בינינו – יש מין אחד מוצלח יותר, הגברי, כשגם הן יודעות את זה ("אתה לא כותב את זה"). כדי להוכיח לי שאני טועה, היא אמרה, בוא נכתוב כתבה ביחד. נראה מה הגולשים אומרים לנו. אחרי שהתגברנו על מכשול הזמן המשותף של שנינו (אני עובד הרבה, היא מנקה את הבית ומכינה אוכל. סתם, נו, היא די חרוצה גם כן) התיישבנו והתחלנו לכתוב.
"גברים מעדיפים לא לראות את התמונה הרחבה"
גילי: "יש סיבה לרגשי העליונות שלי כלפי גברים. זה לא שאתם טיפשים יותר. בתנאי מעבדה אני מניחה ששני המינים יגיעו לאותם הישגים שכליים. אבל אין מה לעשות, יש משהו טָמבל בגברים. מן חוסר הבנה כללית, פרצוף אמה, כאילו שגברים מעדיפים שלא לראות את התמונה הרחבה אלא לפתור כל משבר לגופו בלי לחשוב באמת. גברים חושבים תמיד על איך לפתור דברים בבלאגן, הם לא חושבים אף פעם על הפתרון הפשוט ביותר. גברים הם PC ונשים הן APPLE. מה היה הסיפור הגדול של ההתנצלות מול טורקיה? מה כל כך נורא בלהתנצל. תתנצלו ונסגור את העניין".
"נשים לא חושבות באופן פרקטי"
יאיר: "יש מן נטייה נשית לחשוב שאם העולם היה מנוהל על ידי נשים הוא היה טוב יותר. אני לא אומר שלא צריך נשים בפוליטיקה, או כל טענה אחרת שתעורר עלי את הזעם הפמיניסטי שלך. אבל אם כן יש טענה שאפשר לומר די בוודאות היא שרוב הנשים לא חושבות באופן פרקטי. לא תמצאי אותי מגן על מאבקי אגו מטופשים, ויש נשים בעלות חשיבה מאוד מעשית, אבל באופן כללי יש משהו ברוך הנשי שהוא לפעמים לא פרקטי. אני נגד מלחמות ומאבקים, אבל לצערנו הם כורח בעולם. רגע, לפני שאת עונה שזה בגלל שזה עולם גברי, התשובה היא לא. זה לא כי זה עולם גברי. זה כי אנו חיים בעולם אנושי. ולגבי טורקיה – זה לא רק ההתנצלות. הם דורשים גם צעדים פרקטיים, עזה וכו'. אם אנו מתנצלים, אנו אומרים שהם צודקים, והשאלה האם להתווכח על מה שצודק היא לא רק נשית או גברית".
"גברים פחות מתוחכמים"
גילי: "אתה טועה כשאתה קורא לזה עולם אנושי. זאת לא המציאות. זאת מציאות של גברים. מי חשב על לפתור דברים במכות? מה זה השטויות האלה? הרי במכות תמיד מישהו מנצח ומישהו מפסיד. גברים רואים דברים בשחור לבן ואנו מבינות שדברים מורכבים יותר והם יכולים להיפתר רק בפתרונות יצירתיים. אנו יותר מתוחכמות, יותר טובות, ולא ברור איך עדיין אתם מצליחים יותר. אפילו סושי אתה לא מצליח לאכול כמו שצריך. ברצינות, מה הבעיה לאכול עם מקלות של סושי? זאת פעולה שדורשת שילוב פעולות של המוח. יכול להיות שזה גם סתם קטע שגברים החליטו שזה לא בשבילם ושהם לא צריכים לדעת".
"נשים לא מגיעות לעמדות מפתח"
יאיר: "קודם כל, הסושי לא הודק כמו שצריך. דבר שני, אף אחד לא בעד פתרון של בעיות באלימות. אבל כמו בכל דבר, כשעוברים מהתאוריה לפרקטיקה דברים מתחילים להסתבך. באופן עקרוני, זה רצוי לא לפתור דברים באלימות. במציאות, אנו חיים בעולם של כוח. זאת המציאות, והיא לנצח תהיה כזאת. אנו רבים על משאבים, על עקרונות. גם אם נשים היו מנהלות כאן, ושוב – באמת שאני בעד יותר נשים מובילות בחברה – גם הן היו מתנהגות ככה. מסכים שאנו יותר הולכים עם הראש בקיר. אבל אם אתן כל כך חכמות, איך זה שאנחנו עדיין ברוב עמדות המפתח כאן?"
"גברים סגרו בפני נשים כל אפשרות להתקדם"
גילי: "זאת שאלה מאוד טובה שהלכתי ללמוד משפטים כדי לענות עליה. נוצר מצב כזה שסגרתם בפני נשים כל אפשרות להתקדם. סגרתם נשים בבית. מנעתם מנשים חופש, מנעתם מאיתנו כסף לאורך ההיסטוריה. זה שמישהו חזק, לא אומר שהוא חכם יותר, הוא סתם בריון. גם רודנים טיפשים היו בשלטון אבל בשלב מסוים קמו עליהם והם נזרקו החוצה. לאט ובזהירות גברים מתחילים להידחק החוצה. היום אנו כבר פחות תלויות בכם. למה אתם בעמדות מפתח, אתה מתעקש לשאול? השגתם אותנו במירוץ הראשוני ומאז אתם לא נותנים לנו להיכנס. גברים נורא מפחדים מנשים. בן אדם שמחפש שליטה כל הזמן זה בן אדם שמפחד. אתם מתים מפחד משינויים וחריגים. מפחדים משליטת נשים. מפחדים מנשים וורקוהוליות בגלל שזה משנה את יחסי הכוחות בבית. נשים הן וורקוהוליות בקטע שלילי, אצל גברים זה נקרא אמביציה בחיובי. אתם חוששים שאם לא תהיו בשליטה תהיו נשלטים, בעוד שנשים מוכנות 'לשחק יחד'. בגלל זה אתה רואה גברים בגיל הבלות עומדים ומספרים בדיחות על נשים כאילו הם ילדים בני 15".
"נשים בוחרות במודע אורח חיים נינוח יותר"
יאיר: "אוקי. אבל אם את אומרת שאתן פחות תלויות בנו, זה אומר שיש כאן שינוי, לא? ושינוי חיובי, כמובן, לדעתי. אנו נמצאים בתקופה שחל בה שיפור משמעותי בזכויות נשים. אנו לא בשוויון מוחלט, אמנם, אבל בהחלט יש צעדים ניכרים של שיפור. כשאני מסתכל על מי שלומדות איתנו בפקולטה, למשל, אני לא רואה שיש לי – או לגברים אחרים - יתרון עליהן. מי שרוצה להיות עורכת דין הישגית ומצליחה, תגיע לזה בלי קשר להיותה אישה. רוב הטענות על החסמים שיש לנשים ייעלמו בעשורים הקרובים. אני לא טוען שיש שוויון מוחלט כבר כיום, אבל שגם בתהליך טבעי יחול שיפור. יש נימוק נוסף, שמשום מה לא נשמע בשיח, והוא שיש עדיין נשים שמעדיפות לבחור אורח חיים נינוח יותר. פחות הישגי, או 'גברי' אם תרצי, במינוחים המקובלים. הטיעון על זה הוא שהן עושות זאת בגלל שככה הן חונכו וזה העולם שאליו הן גדלו. אז לא, יש את מי שבהחלטה מודעת ומתוך בחירה מלאה בוחרות לקחת צעד אחורה. להיות עם הילדים. משכילות, חכמות, שעובדות ומפרנסות את עצמן במשפחה אבל בוחרות לקחת צעד אחורה. נראה שכל הטיעונים הפמיניסטיים לוקחים בעלות גם עליהן. למה?"
"גברים, אל תקבעו לי"
גילי: "בעצם זה שאתה אומר שיש זכויות נשים, זה אומר שיש זכויות רק של גברים. אני לא רוצה התקדמות – אני רוצה שינוי תפיסה מוחלט. למה אני צריכה לשבת, לחכות בסבלנות שאתם תתקדמו כדי שתראו שאין היגיון בזה שאתם מקבלים מה שאתם רוצים ואני לא. מבטיחה לך שגם הבנות בפקולטה יילחמו על מה שאתה תקבל כמובן מאליו. כמו מה, אתה שואל? הטבות, שכר, רכב וכד'. נכון שיש נשים שבוחרות לוותר על העולם הגברי של התחרות ואני לא פוסלת את זה. ראה זה פלא, עם התקדמות הנשים פתאום הגברים זוכים לגדל את הילדים, פריבילגיה שנמנעה מהם. למה מי אתם שתקבעו לי? לא ביקשתי יותר מדי, רק שלא יפריעו לי".
יכולנו לשבת שעות ולדבר, אל מאחר וככל הנראה לא תשבו ותקראו כל כך הרבה, נעצור כאן ונעביר את הבמה אליכם. אנו כולנו בעד שוויון בין גברים ונשים, השאלה היא האם עדיין יש אפליה וחוסר צדק, וגם מה הצעדים בהם יש לנקוט. וכמובן, למרות הכול - מי המין החזק יותר? טקבקו.