"אחת המטרות שלי בתחילת הקריירה הייתה לבדוק אם אני מסוגל לגרום לאנשים להאמין שאני מי שבאמת אני טוען שאני", סיפר לאחרונה מארק קלוואי (או האנדרטייקר, בשבילכם) בריאיון נדיר. המתאבק האגדי, ואולי הפנים הכי מזוהות עם התחום כבר שנים, התייחס לקריירה המפוארת שלו (שלושה עשורים בעולם הפרו רסלינג, כן?), כמו גם אל המציאות הקדחנית של הענף והשינוי המשמעותי בחייו אחרי שהכיר את אשתו הנוכחית - המתאבקת מישל "מק'קול" לי קלוואי.
"בהתחלה כל הדמות שלי הייתה מונעת מהרצון להפחיד את כולם", סיפר קאלאווי בפתיחות. "מפתיע אותי עד היום כמה הצלחתי לעשות את זה רק בזכות העובדה שלא דיברתי יותר מדי - הייתי נותן לאנשים את המבט הזה שלי וזה הספיק".
רוב מעריציו ועוקביו של האנדרטייקר, כמו גם מי שפחות מתחבר לדמותו או לסגנונו, יכבדו לעד את התרומה האדירה שלו לעולם ההיאבקות. לאורך השנים הוא ביסס את עצמו בתור אחד השמות המובילים בעולם הרסלינג, הרבה בזכות נוכחותו המבהילה מחוץ לזירה ובתוכה. אם תשאלו אותי, חלק ניכר ממה שהפך אותו לדמות כל כך איקונית בענף היא העובדה שהוא המעיט להופיע בתור מארק קלוואי. כן, נסו להיזכר ותראו בעצמכם - מעטות הן הפעמים בהן הוא שבר ויצא מדמותו של האנדרטייקר - אפילו במצבים הקיצוניים ביותר.
בשנת 1997, במהלך ריאיון לתוכנית טלוויזיה בכווית, קאלאווי ישב לו בשקט מופתי עם חגורת אליפות העולם של ה-WWF, כל זאת בזמן שליאון אלן ווייט (Vader) הפך שולחן על סט והתנפל על המראיין שהכעיס אותו עם השאלה שלו.
שנה מאוחר יותר, האופי הזה שלו שוב זרח במלו תפארתו במהלך אירוע ה-King of the Ring. קאלאווי עמד על כלוב ה-Hell in a Cell בזמן שמיק פולי (Mankind) מנסה להתאושש מנפילה של כ-6 מטרים מראש המבנה על שולחן הפרשנים. כל צוות ההפקה הגיע בבהילות למקום, ממתאבקי עבר ועד למנכ"ל הארגון וינס מקמהון. בשלב מסוים נקרא למקום צוות רפואי עם אלונקה - אך בשביל להביא אותה למקום, היו חייבים להרים את הכלוב באוויר. וכך מצא את עצמו מארק קלוואי מתרומם יחד עם הכלוב לגובה של עשרות מטרים - והוא אפילו לא הניד עפעף. בקיצור, במילים אחרות, כשמדברים על מקצוענות בענף הרסלינג - מדברים על האנדרטייקר.
"עשיתי דברים מטומטמים במהלך הקריירה שלי – ושרדתי"
העובדה שפרו רסלינג הוא ענף מתוסרט גורם לאנשים רבים להניח שהמכות הן "בכאילו". כלומר, מה שמתרחש בזירה הוא מעין גרסה גרנדיוזית ומפולפלת של קרב כריות - מה שכמובן לא נכון בעליל. לאורך השנים, האנדרטייקר נדרש לבצע 17 ניתוחים בשביל לטפל במגוון פציעות מורכבות מהן סבל במהלך הקריירה הענפה שלו.
"סבלתי מכמות זעזועי מוח יותר ממה שאני מסוגל לזכור", הוא סיפר לאחרונה. "שתי ארובות העין שלי נשברו, קרעתי שרירי חזה, קרעתי את השריר הדו-ראשי, ועברתי מספר ניתוחים אורתופדיים בשביל לחבר בחזרה מפרקים ולהוציא שאריות של שברים מגופי. אגב, גם הציתו אותי בעבר - וזה לא היה כיף בכלל".
קלוואי הוא דוגמה קלאסית למחיר הכבד שענף ההיאבקות מסוגל לגבות מהכוכבים שלו - במיוחד כאשר אתה עובד כמעט כל ימות השנה. לטענתו, בשיא הקריירה שלו הוא נהג לעבוד בערך 270 ימים בשנה - ואת רובם העביר בדרכים - ממקום למקום - וכמו שאתם מבינים, לנוח ולהתאושש הוא מושג שלא קיים בלקסיקון הפרו רסלינג - במיוחד בתקופה בה הוא נהג לעבוד במשרה מלאה.
"באותם זמנים זה היה מאוד פשוט", נזכר קאלאווי. "מי שלא עובד, לא מקבל שכר. הרבה אנשים היו צריכים להשתמש בכל דרך אפשרית בשביל לשמור על כשירות - מניירות דבק מיוחדים לקיבוע שרירים ועד לשקיות עם קרח. היום המצב הרבה יותר טוב כשיש אנשי צוות, מאמנים ורופאים. לדעתי, היום הארגון לא נופל ברמתו מהרמה של ענפי ספורט אחרים כמו ה-NBA או בייסבול. אני מדבר כמובן על אופן הטיפול בספורטאים בתוך הארגון".
מעבר להיותו דמות בלתי נשכחת בעולם ההיאבקות, האנדרטייקר ביסס את עצמו בתעשייה בזכות היכולות האתלטיות המופלאות שלו בתוך הזירה. יחסית לאדם שגובהו הוא מעל 2 מטרים ומשקלו מוערך בכ-140 ק"ג, קאלאווי היה מסוגל לבצע בשיאו קפיצות מופלאות מעבר לחבל העליון של הזירה היישר אל היריב שלו שנמצא מחוצה לה. כיום, הרבה מן הרפרטואר שלו מתגמד ביחס ליכולות של מתאבקים צעירים שמסוגלים לבצע סלטות באוויר ותרגילי אקרובטיקה אחרים. זאת למרות העובדה שהוא נותן להם את מלוא הקרדיט על היכולת האתלטית שלהם - והוא מדגיש שהביצועים הללו מגיעים עם לא מעט היבטים שליליים.
"כשאתה משקיע את רוב האנרגיה שלך בלבצע סלטות בזירה, להבדיל מלפתח את הדמות שלך, אז זה כל מה שיעניין את הצופים", הוא מספר. "במצב כזה, אתה כל הזמן תנסה למתוח את גבולות היכולת שלך בזירה. סלטה אחת באוויר תהפוך לשתיים. מהלך אווירי שקורה בזירה יעבור עכשיו אל מחוצה לה".
"כשאני עבדתי בזירה עניין אותי רק דבר אחד: האם לאנשים אכפת מהדמות שלי? אם לא אכפת להם ממני, אז לא יעניין אותם שאני מקבל מכות. היאבקות היא סיפור, זו הדרך לספר אותו ואתה משתמש במהלכים בשביל להניע את העלילה. המהלכים לא משנים באמת, מה שמשנה זה הקרב בין הטוב והרע. אל תבין אותי לא נכון - עשיתי דברים מטומטמים במהלך הקריירה שלי ושרדתי - אבל הגוף לא מתוכנן לעמוד במכות האלו".
היום שבו הדדמן נכנס לכנסייה
מעריצים אדוקים של האנדרטייקר יודעים שמדובר באדם שמרני, ולמרות העובדה שהוא ממעיט להשמיע את דעותיו הפוליטיות, הוא מזוהה היטב עם המפלגה הרפובליקנית בארה"ב. למרות זאת, מעטים הם האנשים שמודעים לכך שמארק קלוואי הוא אדם מאמין. "תמיד האמנתי באלוהים, אבל אף פעם לא יישמתי את זה בחיי", הוא מספר.
קאלוואי התחנך בבית קתולי ואפילו למד בביה"ס עם נזירות, אבל לאורך הדרך הוא זנח את אורח החיים הדתי. השינוי המהותי שהתחולל בחייו בשנים האחרונות החל לאחר שמישל "מק'קול" לי, לימים אשתו השלישית, עברה לגור איתו באוסטין, טקסס. "היא ביקשה ממני יום אחד לבוא איתה לכנסייה", הוא מספר. "אמרתי לה: 'בייב, אני אכנס לשם והגג יתחיל לרעוד… אני מאמין, הכל בסדר… פשוט, זה לא יעבוד'. למרות זאת, היא התעקשה שאני אבוא כי היא רצתה שאני אהיה הגבר שמסוגל להגשים את הפוטנציאל שלו - בלי קשר לזה שאני האנדרטייקר. אז הלכתי".
קאלוואי מספר שלמרות החששות שליוו אותו, זאת הייתה ההחלטה הנכונה בזמן הנכון. למעשה, זה היה הרגע ו הוא הצליח לחזור אל דרך המלך - והכל בזכות אשתו. "מישל היא אישה חזקה והיא בעצם הסיבה העיקרית שהצלחתי להתמקד במה שחשוב באמת בחיים" הוא מספר. "אותו יום בכנסייה היה הרגע שהבנתי שיש היבטים אחרים בחיים שאני מפספס. אני משקיע היום יותר זמן מתמיד בקריאה של התנ"ך. היא מוציאה ממני את הטוב ביותר ואני אוקיר לה תודה על זה לעולמים".