סיימת את שירותך הצבאי, תפרת חצי שנת מלצרות או תדלוק, סימנת וי ברשימה ליד כמה סוגי בחורות בדרום אמריקה, ועכשיו אתה עומד מול ההחלטה הגורלית הראשונה בחייך – בחירת מסלול לתואר ראשון.
לבחירה זו יש פרמטרים רבים, החל משכר עתידי ועניין אישי, ועד תדמית חברתית בעיני אחרים ובעיני עצמך בעיקר. עקב הקו המנחה אותנו, אשר דוגל בחשיבה פחותה ככל האפשר, החלטנו לחסוך ממך חלק מהתהליך, ולהביא בפניך את המדריך הלא שלם ל-"מה כל תואר אומר עליך כבנאדם".
>> באיזו אוניברסיטה נמצאות הבחורות הכי שוות? בדקנו
מנהל עסקים
פששש, ת'אמת אתה באמת איש עסקים ממולח, והצלחת לשבור החוצה ממרוץ העכברים. הרי ניהול בחברת תוכנה או ניהול בחברת השקעות זה אותו דבר בעצם – ניהול אנשים – ומי יותר מתאים ממך לנהל את כל האנשים האלה? הרי עסק הלימונדה אותו הקמת בגיל 14 טיקטק כמו מכונה. אכן יש לך חוש לעסקים.
תחזית אופטימית: אבא מכניס אותך לדירקטוריון החברה בגיל 26, אתה צובר ניסיון וקשרים, ולאחר שהשתפשפת הופך למנכ"ל החברה בפועל. להפתעת כולם אתה מגלה כישרון יוצא דופן, מכפיל את רווחיות החברה על ידי פיטורי חצי מהעובדים, מריץ את החברה שנים קדימה, ומעביר את המקל לבנך כאשר הוא מגיע לגיל המצוות. אם אתה הצלחת גם הוא יכול.
אבל בת'כלס מה שיקרה זה: עבודתך הראשונה תהיה מנהל משמרת במקדונלדס, וכנראה גם השנייה. אתה תגלה בדרך הקשה שתואר במנהל עסקים עושים רק כתואר שני לאחר שרוכשים מקצוע אמיתי, ואת השיעור הכי חשוב בתואר למדת כששילמת את שכר הלימוד – נעקצת על ידי האקדמיה.
שיווק ותקשורת
מסלולי לימודים אלו מלאים באנשים החשים את עצמם, ובטוחים שיסיימו את התואר בקלות (מה שנכון אגב) והנה הנה הם משתלטים על התעשייה. מה שניתן לומר עליך הוא ששאיפותיך הן כנראה להיות מגניב, להתערבב בברנז'ה, ושאימא תוכל לספר בסופרמרקט שאתה עובד בהפקה של ארץ נהדרת ושאסי כהן פעם אמר לך שלום בטעות במסדרון. כשתגיע לתעשייה תגלה הפתעה – כנראה לא תהיה מפורסם, התנאים הם תנאי רעב וקיים סיכוי לא רע שיסגרו את העיתון או ערוץ הטלוויזיה שעשה לך טובה והעסיק אותך. בהצלחה.
תחזית אופטימית: בזכות קשרים בתחום הצלחת להתגייס לשירות בגלי צה"ל, תפרת תואר במרכז הבינתחומי, פרצופך עובר מסך, ולאחר זמן קצר ככתב שטח זה או אחר מגלים אותך, ואתה מקבל תכנית משלך בפריים טיים של קשת. על הדרך בר רפאלי מזמינה אותך למסיבת יומולדת שלה, קיבלת שער בפנאי פלוס והפורמט שכתבת עם אדיר מילר נמכר לגויים במיליונים. אתה הילד הכי מגניב בשכונה.
אבל בת'כלס מה שיקרה זה: תתחיל מעבודה סיזיפית בשכר מדמם, אשר במקרה הטוב תהיה בישיבה מול מסך. לאחר כמה שנים של חיים מהיד לפה, תקודם להיות עורך תוכן של משהו במשהו, משכורתך תעלה למשכורת מינימום ותיתקע שם עד שתצא לך הנשמה. בגיל 35 לערך תפנים שלא כל הנוצץ זהב הוא, ותתחיל לחשוב על תכנית חלופית שתזרים לך מזומנים שיספיקו ליותר ממנת פלאפל וצ'יפס קטן.
רפואה
אימא רופאה, אבא ווטרינר ואת שירותך הצבאי העברת כחובש בגבעתי. לאחר שראית כל כך הרבה דם ומחטים, אתה מחליט שאין טעם לברוח מהחלום וייעודך בחיים הוא לעזור לאנשים חולים ופצועים.
כן – תנאי הקבלה ללימודים הם מהמחמירים בשוק ותצטרך לעשות את כל הבגרויות מהתחלה.
כן - הלימודים נמשכים 7 שנים שמרגישים כמו כפול מזה.
כן – אתה יודע שמתייחסים לרופאים צעירים כמו לחרא.
כן – לא ראית את אימא עד גיל 15 כי היא טחנה משמרות של 26 שעות ביממה.
אבל אתה מוכן לבלוע את הצפרדע.
כמה נורא זה כבר יכול להיות? לך יש חלום.
תחזית אופטימית: עשית את המסלול כמו כולם, ולמזלך אתה כישרוני להפליא בתחום והתואר היה רק קשה מאוד. בתחום ההתמחויות התחלת גם לחשוב טיפה יותר על הכיס, ופחות על הנפש והחלטת לעשות התמחות בפלסטיקה. פתחת קליניקה משלך, עשית מיליונים משאיבות שומן במרפקים והשתלות ריסים בעורף, ותירצת לעצמך שאם גרמת לזקנה ההיא מסביון להרגיש טוב עם עצמה, אז למעשה זו רפואה לכל דבר. העיקר שאתה ישן טוב בלילה.
אבל בת'כלס מה שיקרה זה: לאחר 10 שנים של נבירה בכל מה שלא מריח טוב אצל אנשים זרים, תגלה את מה שאמרו לך קודם – השעות חרא. השכר חרא. היחס חרא. ואתה כולה רופא מרדים.
מדעי המחשב
האנשים ההולכים ללמוד מדעי המחשב מתחלקים לשתי קבוצות גסות – אלו שפרצו למחשבי בית הספר בגיל 8 ושינו לעצמם ציונים, אל מול אלו שרוצים הכנסה בטוחה ואולי אף לתת את המכה. בהנחה שאתה לא שייך לחבורה הראשונה, אזי נוכל לומר לך שאתה כנראה חננה שלא אכפת לו לשבת בקיוביקל עד גיל 45, האומר לעצמו "במקרה הכי גרוע תהיה לי הכנסה של 20,000 בחודש". במידה ואתה טיפה יותר נועז ויצירתי, תפנטז על הקמה של חברה משלך והתעשרות פתאומית ממכירתה לאחר כשנה. משם ואילך זה רק עניין של הרמת פרויקטים בשביל הכיף, ושתיית קוקטיילים כחולים עם מטרייה קטנה בקופקבנה.
תחזית אופטימית: תאגד את הרעיון ה-"מטורף" שלך ש-"בטוח יצליח כי אין כאלה בשוק" לחברה קטנה ומגניבה, תמכור אותה לאחר חצי שנה בכמה עשרות מיליוני דולרים, וכל מה שנשאר לך זה ללמד את המלצר במונקו להגות את השם שלך נכון שכן תחזור לשם מספר פעמים בשנים הקרובות.
אבל בת'כלס מה שיקרה זה: תמצא את עצמך בגיל 45 עדיין עובד באמדוקס או קומברס (פרסים למי שמבדיל), יושב בחדר בלי חלון עם שני אנשים שנמצאים בדיכאון מתקדם כמוך בדיוק, ומגלה כי השוק כבר לא רלוונטי לאנשים שחצו את גיל ה-40.
גילוי נאות – כותב שורות אלו הינו בוגר מדעי המחשב. גם הוא עבד באמדוקס, גם הוא בטוח שיביא את המכה באיזה אקזיט מטורף וגם הוא טועה.
>> אל תשחק אותה דוקטור: מה נשים חושבות על העבודה שלך?