פרולוג (או: גילוי נאות)

לפני שנה שלחתי לארץ נהדרת מבחן לתסריטאים (קופיטסט). לא התקבלתי. עכשיו אני בדרך לפגוש את חבורת השמלאנים האלה כדי לנסות להבין איך הם מצחיקים אומה שלמה כבר 8 שנים בהצלחה כל כך מרשימה. ואני עצבני. לא רק שאין לי מושג איך לפצח משהו שכבר מאות עיתונאים ניסו לפניי, אני גם לא ממש מבין איך בדיוק אני מוצא פה חנייה ליד הבועה הזאת שהם חיים בה במרכז תל אביב. ארוחת צהריים הם קובעים איתי, בטח יאכלו מרק. חבורת מנותקים. אה, חנייה באפור. איזה כיף – שמש ושיחה עם אנשים מעניינים באמצע הצהריים. מי צריך יותר.

none (צילום: אלדד רפאלי)
תמונת מצב על ההומור בישראל: את הבדיחות שקורעות אותנו כותבים עשרה גברים - ואישה אחת | צילום: אלדד רפאלי

"מושון?"

גישושים. מתיישבים על המדרכה בבית קפה/מסעדה ברחוב סואן בתל אביב לשיחה היכרות קצרה. אני עדיין עצבני אז אני יורה שאלות שהכנתי מראש. נוכחים: דוד ליפשיץ (יוצר הפורמט יחד עם מולי שגב ואסף שלמון ותסריטאי ראשי), אסף גפן (שלא מרבה לדבר), אילן שפלר (נשוי לשרון קנטור. שאפו) ואיתי רייכר (שלא קיבל סוגריים).

לפני שאתם ניגשים למלאכת הקריאה הסבר קצר על מערכת הכותבים של ארץ נהדרת – המערכת מורכבת מכותבי מערכונים עליהם נמנים ארבעת השמות שהוזכרו לעיל, אבי נוסבאום והצמד טייכר וזרחוביץ' ומעוד 4-5 כותבים זוטרים יותר המופקדים על מבזקי קיציס. בתוך כל זה ניתן למצוא אישה. אחת. התחלנו משם, ההמשך כבר יותר מעניין...

אז תסבירו לי למה אין פה בנות.
ליפשיץ: "כמעט בכל עונה היו פה בנות. השנה יש לנו אחת. היא עושה קפה, תה, מה שצריך..."

וימניים יש לכם בצוות?
כולם: "לא!"

ויכולים להיות?
ליפשיץ: "לא".

טוב. אז מה יהיה שונה בעונה הזאת?
ליפשיץ: "השנה אנחנו הולכים על הומור. מהתחלה".

וואלה. ותהיה יותר סאטירה או ששוב יגידו שאתם לא בועטים מספיק?
ליפשיץ: "בגדול זה תמיד יישאר השילוב של סאטירה ובידור. אבל יהיו דברים שונים - בשנה שעברה התחלנו עם סמו (יובל) את הישראלי היפה והשנה נצא יותר לשטח. זה גם יהיה יותר מושקע".

מה מצחיק אתכם בטלוויזיה?
ליפשיץ: "פלפלים צהובים. אני מחכה שמושון יצא פתאום".

מוסר והשכל

אין תמונה
יוצר הפורמט דוד ליפשיץ: "תסריטאי קומי חייב להתלונן. ברגע שהוא יפסיק הוא צריך לפרוש"

האוכל מגיע (שלושה מרקים וסנדוויץ' לליפשיץ. מוטי לא אוכל) וקוטע את הצחוקים המטורפים אבל לאחר מכן השיחה מתחילה לקלוח. הנושא העיקרי הוא סופסוף הומור (הפנטומימאי האגדי מרסל מרסו אמר פעם שלמות זה קל. קומדיה זה קשה. הוא מת בינתיים) ודווקא יוצאות כמה תובנות מעניינות.

באופן כללי בטלוויזיה חסרה לי תכנית ישראלית שתכנס פה בכל מיני אנשים בלי הרבה חשבון. כמו שעושים בסאות'פארק.
איתי: "למה להיכנס בלי חשבון? החכמה היא להיכנס עם חשבון. פה גם אין אנשים כל כך חזקים ועשירים. פה הרעים הם האנשים שמכרסמים בדמוקרטיה שאתה חי בתוכה".
ליפשיץ: "בגלל שאנחנו מדינה קטנה והצורה בה הטלוויזיה בנויה אתה פתאום מגלה שאתה צוחק על אנשים שהם חלשים ממך ופגיעים ממך וזה עובר נורא לא טוב".

זה מסביר למה בארץ נהדרת לא יהיה דבר כזה אבל השאלה היא למה אין את זה במקומות נישתיים יותר?
ליפשיץ: "כשאני הייתי בחלומות בהקיציס כן היינו משתלחים באנשים אבל מאז לא הרימו את הכפפה. אבל אז גם התסכלו עלינו בקשת כמו על פועלים זרים, היום הכל נעשה עם קריצה לפריים-טיים".

נחזור ל"ארץ". אז אני מבין מכם שיש נקיפות מצפון אחרי שמחקים מישהו.
איתי: "כן. לדוגמה כשחיקינו את טוטו תמוז לפני כמה שנים, בעצם ניסנו להעביר מסר נגד גזענות וזה לא היה מערכון נגדו, אבל הוא נעלב. אתה מתבאס, כי אתה מחטיא את המטרה".
אילן: "לפעמים אתה גם מתבאס כשאנשים שחיקית אותם אומרים לך 'איזה חיקוי, כל הכבוד'".
ליפשיץ: "לדוגמה רן שריג ודנה ספקטור שעכשיו עשינו חיקוי שלהם מאוד התלהבו".
אילן: "כן, חכו רגע לפני שאתם מתלהבים, אולי יש פה איזה מסר".

רן שריג ודנה ספקטור בארץ נהדרת (צילום: ארץ נהדרת )
אילן שפלר, מכותבי הסדרה: "לפעמים אתה מתבאס כשאנשים שחיקית אותם אומרים לך "כל הכבוד" | צילום: ארץ נהדרת

ויש הסקת מסקנות.
ליפשיץ: "אנחנו מודעים לכח שלנו אז אנחנו חושבים פעמיים לפני שמחקים מישהו".
אילן: "אנחנו הקומדיה הכי מוסרית בעולם. בוא נגיד, לפחות אחת מחמש המוסריות".
(כולם מהנהנים)
ליפשיץ: "בוא נגיד שלא היה קורה כלום אם השחקנים שלנו – חלקם, לא כולם. חלקם – היו פחות מיודדים וקשובים עם האנשים שאנחנו עושים חיקויים שלהם. חלקם, לא כולם. חלקם".

ברוך השם, יש תלונות

השיחה מתחילה לגווע ונדמה שהשיא העיתונאי מאחורינו. אני מנסה להוציא עוד כמה ציטוטים ראויים.

זה עוזר להתחיל עם בחורות שאתה כותב בארץ?
ליפשיץ: "כן..."
איתי: "אם אתה משחק בארץ זה עוזר".

אתם בסך הכל די יושבים ומתלוננים פה אבל.
ליפשיץ: "תסריטאי קומי חייב להתלונן. ברגע שהוא יפסיק הוא צריך לפרוש".

ואתם רואים את הסוף? או שזה יימשך לעד הסיפור הזה עם ארץ?
ליפשיץ: "זה יימשך הרבה. לא בטוח שאיתנו".

אפילוג

דודו גבע ז"ל אמר פעם שסאטירה חייבת לבוא מאנשים ילדותיים, אגרסיביים וממורמרים (היה יכול פשוט להגיד גברים, אבל מילא). אחרי שישבתי עם המוחות מאחורי הדבר הכי מרתק בטלוויזיה הישראלית מכל הבחינות – איכות הכתיבה, היכולת לייצר דמויות בלתי נשכחות ומאוד מדויקות, נאות ההפקה ובעיקר היכולת המדהימה להלך בוירטואוזיות בין הטיפות של סאטירה שמלאנית ורייטינג גבוה, המסקנה שלי היא שהקסם שלהם הוא בהוצאת המילה "אגרסיביים" מהמשוואה של גבע. וזה לא מעט. חשוב לציין שלא מזיקה העובדה שהם, מתסבר, גם אנשים מצחיקים.

>> לאתר ארץ נהדרת
>> "הגבר האמיתי היחיד בבית האח הגדול: לי עוז"