לכולנו יש את הגחמות שיושבות לנו בצד הרע של המוח, הרצונות האפלים המנסים להסיט אותנו למעשים שאחר כך בטוח נתחרט עליהם. אותן גחמות יוציאו אותנו לעיתים קרובות גבריים יותר אל מול חברינו או עצמנו, יעלו לנו חיוך דק ואף צחקוק מרושע בעת שניזכר בהן - אך מסיבה מאד מובנת אנו נמנע מלנסות את רובן. לאחר סקר זריז ומצומצם הבאנו לפניך רשימה מובחרת של הפנטזיות הכמוסות האלו והסיבות שיבטיחו שאתה לא באמת תממש אותן. אנחנו מקווים.
לפוצץ במכות את זה שצפר לך בכביש
הופ! הרמזור התחלף מאדום לירוק והדגנרט התורן כבר צופר מאחור. "די! חלאס!" אתה צועק במוחך, ומחליט שזהו, הפעם אתה לא ממשיך לנסוע קדימה. היום אתה מגיב בשם כל אלו שצפרו להם סתם, ובשמם של אלו אשר גרים מסביב והאידיוט בדיוק הפריע להם לישון. אתה מרים את הארמברקס, יוצא מהאוטו, נותן ליצר הקדמוני להשתלט עליך, ומבצע פירוק והרכבה של כלל חוליות הגב של האידיוט עם היד הקלה על הצופר.
אבל אתה לא תעשה את זה. אתה תגיד לעצמך שגם ככה יש מצלמות בצומת וחבל על הכלא, חוץ מזה אולי הנהג הצופר יותר חזק ממך. את הנקמה הקטנה השלך אתה תשיג כשתישאר לעמוד עם הרכב עוד עשר שניות, רק כדי להרגיז.
להטריד את השכן שלך
לכל שכונה תמיד יסתנן איזה נטע זר, ותמיד הוא יגור בדירה מעליך. הילד המנוזל שלו ישחק עם הכדור באמצע הלילה, הוא ידפוק עבודות צנרת מקיפות בשישי בערב, ואשתו תתלה את הזבל בחדר מדרגות על מנת שלא יהיה ריח מסריח בבית המסריח שלהם.
אנשים מסוג זה לעולם לא יבינו מה אתה רוצה מהם כשאתה עולה בבוקסר וגופיה לבקש קצת שקט, ונדמה כי הפתרון היחיד הינו פשוט לגרום להם אי נוחות כפולה ומתומנת.
לחסום את הרכב שלו בחנייה, להזמין בשמו שבעה מגשי פיצות (על מספר אי זוגי אי אפשר לנצל את מבצע 1+1), ולהניח את שקית הזבל המלאה בחיתולים של הילד ליד הדלת שלו הן רק חלק מדרכי הפעולה שהמוח האינפנטילי שלך יעלה. אתה לא תממש אף אחת מהן מכיוון שאשתך אומרת שאתה "לא כמוהם". היא טועה, כמובן. ובכל זאת, תמשיך לנקום רק בדימיון ותהנה מכל רגע.
ללכת לזונה
עוד בעודנו ילדים צחקקנו כמו מטומטמים בזמן שהמורה ניסתה נואשות לשכנע אותנו כי רחב המקראית הינה "מוכרת מזונות" ולא זונה. ואתה שואל את עצמך: "אם זה מקצוע שמחזיק כל כך הרבה זמן, יכול להיות שהוא לא כזה פסול? יכול להיות שאני אסיים את חיי מבלי ללכת פעם אחת לאישה זרה לחלוטין, ואשלם לה על מנת שתענג אותי?".
אבל אתה לא תלך.
בגלל שזה מבזה את האישה. בגלל שזה מלוכלך. בגלל שזה מרגיש זול. אבל בעיקר בגלל שאין לך אומץ.
לדרבל בין הרגליים/להטביע על חבר שלך
מחקרים וסקרים מקיפים הוכיחו נחרצות כי אין השפלה גדולה מההשפלה הנגזרת מדירבול חבר בין הרגליים בכדורגל או הטבעה על פרצוף של מכר מהעבודה. אתה תרגיש לרגע כמו איזה ווילי סימס, והמשפט "זוכרים שאיתי העביר את הכדור לניר בין הרגליים" יחזיק מים לפחות שבועיים.
החבר יעזוב את החבורה ויפשוט את הרגל עקב אובדן הביטחון העצמי, הקולגה יתפטר מהעבודה ויעבור לחברה המתחרה בתנאים פחות טובים, ואתה תדורג כזכר האלפא המוביל של התקופה.
אבל אתה לא תעשה את זה. לא כי אתה חבר. פשוט כי אתה לא שחקן מספיק טוב.
לתת למישהי כסף לאוטובוס אחרי סקס פושר
סיימתם את מה שעשיתם, ומשום מה היא ממשיכה לשכב שם ולהסתכל עליך במבט חולמני המתכנן כבר את החתונה. אתה נזכר שמחר אתה קם מוקדם לעבודה ושולף את הקסם ההוא שלמדת לפני כמה שנים.
"מה זה? מה יש לך שם?" אתה שואל בקול מופתע ומסתכל לה על האוזן.
"מה? מה?" היא שואלת בקול מתפנק ומחויך.
"יש לך שם משהו..." אתה אומר, שולח את היד אל תנוך אוזנה ושולף משם מטבע של עשרה שקלים חדשים ונוצצים.
"זה בדיוק לאוטובוס," אתה מציין ונותן את המטבע לבחורה שלא החליטה אם היא יותר נעלבת או בהלם, כאשר לקינוח אתה מוסיף "תחזירי לי עודף בהזדמנות", מסובב את הגב אליה, וטופח לעצמך על השכם.
לא, אתה לא תעשה את זה. אבל נכון זה נחמד לפנטז?
להנמיך את הסטנדרטים בפיק אפ
אתה מתקלח, מתגנדר, משפריץ בושם, נועל את נעלי המזל והכול במטרה להגיע אל בר הפיק אפ הקרוב ולהעמיס הביתה איזו אמריקנית מהבינתחומי במקרה הטוב או סתם איזו גרושה במקרה הפחות טוב.
ב-19 מתוך 20 מהיציאות הללו תמצא את עצמך יושב וסורק את בנות המושבה, כאשר בקצה הבר יושבת איזו ג'ינג'ית רחבת כתפיים, עם שיער יתר על הידיים, שתזרוק לך מבט מזמין.
"פעם אחת אני אלך על זה," אתה אומר לעצמך, "אם לא בשביל הסטוץ הקל, אז לפחות בשביל הצחוקים של הח'ברה אחר כך".
אבל אתה לא הולך על זה.
או שאולי בעצם כן, אבל כמו המשל על העץ שנופל ביער, אם אף אחד לא שמע על זה – זה כנראה לא קרה.
לא לתת טיפ במסעדה
"היא בחרה במקצוע הזה", "גם ככה הם עושים 50 שקל לשעה", "למה לי לא נותנים טיפ כשאני עושה את העבודה שלי" ועוד כהנה וכהנה שאלות נזרקות לאוויר כאשר עולה עניין התשר למלצרים במסעדה.
ברובן בעיקרון אתה צודק. הם באמת עושים ימבה של כסף, הם באמת בחרו לעבוד ללא שכר, ובאמת השירות לא היה להיט גדול, אבל זה לא משנה שאתה בכל זאת תשאיר טיפ של לפחות 10 אחוזים, אפילו אם המלצרית לא חייכה פעם אחת ושפכה לך קולה על הג'ינס.
למה? מכיוון שאולי אתה מנסה למתג את עצמך כ-"איש עקרונות", אבל למעשה התווית היחידה שתיצמד אליך היא תווית ה-"קמצן".
לא לשטוף ידיים ביציאה מהשירותים
בניגוד למין הנשי אשר משקיע זמן, השקעה בריפוד האסלה בניירות, ניגוב וכל מיני התעסקויות לא נעימות, אצלנו הגברים תהליך עשיית הצרכים הינו פשוט ומהיר. פותחים מכנס, עושים מה שעושים, מנערים וסוגרים.
למה אנחנו שוטפים ידיים לאחר התהליך הזה? כי זה חשוב, נו, מחלות וכל זה, אבל בינינו - קר, אף אחד לא מסתכל, ולך אין חשק להרטיב את הידיים וללחוץ על הכפתור המגעיל והרטוב של הנייר. "אולי נוותר?" אתה חושב, ובמידה ואתה עונה לעצמך בחיוב על שאלה זו, אנו מבקשים ממך להשאיר את הידיים המטונפות שלך מחוץ לשקית הבמבה שלנו.
לומר לבעל בית שלך שידחוף את הדירה שלו לתחת
4,500 שקל לחודש על חדר וחצי של עובש וטחב, במקלט נטוש ליד שדרות בן גוריון, והוא לא מוכן לשלם על התיקון של הווינטלטור משנות ה-20 (שהוגדר בחוזה כ-"מזגן") בטענה שדפקת אותו בכוונה.
"תקשיב ותקשיב לי טוב מר רוזנבאום!" תאמר לו בדמיונך לשפופרת. "קח את ה-24 מטרים רבועים של חרא שקיבלת בירושה מהדודה המתה שלך, ותדחוף אותם עמוק לתחת!".
אבל אתה לא תגיד את זה.
הדירות האחרות בתל אביב עולות 1,000 שקל יותר והראשונה שמתפנה זה במאי 2014. אתה תישך שפתיים, תיקח אוויר לפני שאתה נכנס בדלת, ותמשיך לשלם כמו מניאק.