מה להביא מהבית
לפי ההגדרה הצה"לית, אתה לא צריך להביא כלום מהבית חוץ מתעודת זהות וצו גיוס. הצבא יספק לך מדים, גופיות וכל שאר פריטי הבסיס החיוניים. השאלה היא עד כמה לא אכפת לך להתכסות בשמיכת סקביאס משנות ה-80 או להסריח כי לא הבאת דאודורנט. רוצה רשימת ציוד מלאה ומומלצת? אתה יכול למצוא אחת כזאת באתר שבוז. אם אתה רוצה לדעת מה באמת חשוב שתביא, זה מסתכם בתחתונים, סדין (קצת ריח של בית, מה רע), כפכפים (תאמין לנו, אתה לא רוצה להסתובב יחף במקלחות), שעון (תתרגל לקחת זמנים) ולפחות שני גלילי נייר טואלט (פריט חירום הכרחי). כל השאר זה מותרות.
מה לא להביא
את כל הפינוקים שבשנים מאוחרות יותר אתה תביא למילואים. גיטרה, נגן MP3, לפטופ ובעצם כל הדברים שנדמה לך שישדרגו לך את החוויה ויקלו עליך בימים הראשונים בצבא. הם לא – כי לא יהיה לך זמן להוציא אותם מהצ'ימידן. חוץ מזה, יש סיכוי ממשי שהם לא יישארו בצ'ימידן לאורך זמן. בעניין הזה:
השלמות ציוד – כך זה עובד
אם יש משהו שלא השתנה בבסיסי צה"ל מאז ימי הפלמ"ח, זה השלמות ציוד; הביטוי הצה"לי שאומר שאם אני רואה קסדה מוטלת בשטח בלי השגחה, אני יכול לקחת אותה ולשים אותה בקיטבג שלי וזה לגיטימי לחלוטין, כי כולם עושים את זה. למעשה אחת הסיבות שטירוני צה"ל מבלים שעות ארוכות בשמירה הזויה על המאהל, היא רק בגלל החשש מהשלמות ציוד. איך תילחם בתופעה? שתי דרכים. אל"ף, אל תילחם; תשתתף. ואם זה נשמע שאנחנו מעודדים אותך להשלים ציוד, נו, תפסת אותנו. בי"ת, תבוא מהבית עם טוש ותכתוב את השם שלך באותיות גדולות, שחורות וברורות בכל מקום ועל כל דבר – החל מהמחסנית ועד לשק"ש. אתה לא רק עוזר לעצמך למצוא את הציוד שלך במידה ומישהו השלים אותו, אתה גם משתתף במסורת ארוכת יומין – יש סיכויים לא רעים שתקבל את הקיטבג של בוגי יעלון או משהו בסגנון, ויום אחד, כשתהיה רמטכ"ל, איזה טירון יקבל את הקיטבג שלך ויהיה מבסוט.
בנות בבסיס: מותר
בניגוד למה שאולי סיפרו לך, בנות בבסיס (מדריכות חי"ר, מד"סניקיות, פקידות ת"ש, ולמעשה כל חיילת שלבושה בחאקי ההדוק הזה) זה ממש לא טאבו. הרס"ר יכול לאסור עליכם להתקרב למגורי הבנות, ואנחנו לא יודעים אם השמועות על הסודה לשתייה עדיין רלוונטיות, אבל זה לא אמור לעצור אותך לחתור למטרה. אתה יותר ממוזמן לוותר על שעות השינה המועטות שלך בשביל לנסות ולגנוב זמן איכות עם חיילת; הדבר מצריך דבקות במשימה, מקצועיות ולעיתים רעות (מי שיחפה עליך), ואלה הם ערכי צה"ל שאין לזלזל בהם.
אל תתקשר להורים כל יומיים
זה מפתה, במיוחד כשאתה מצויד בטלפון צמוד בכיס ונקודת חשמל למטען ליד כל מיטה, אבל זה לא יתרום לך להתמודדות. שיחה אחת עם אימא ותמונות של שניצלים ופירה, קובות ועלי תרד ממולאים ימלאו את ראשך. אתה תשמע את אחיך הקטן רואה את "האביר האפל" בפול ווליום בזמן שאבא שלך יתפרץ לשיחה ויעדכן אותך שצ'לסי מפגינים יכולות מדהימות. הם ימסרו לך ד"ש מהילה, הכוסית מהתיכון שהיתה יכולה להיות חברה שלך אם רק היית מתגייס כמה חודשים מאוחר יותר, ויספרו לך שהחבר'ה שלך – אלה שמתגייסים רק בנובמבר – נסעו לשבוע בסנטוריני ביוון. אז לא, אתה לא רוצה להתקשר להורים שלך כל יומיים. סמוך עלינו.
רעל זה עניין חולף – נצל אותו כל עוד הוא בוער בעצמותיך
יש נקודת זמן בשירות הצבאי (בדרך כלל אחרי שנה וחצי) שבה אתה מתחיל לראות את הסוף. אתה כבר ותיק, משופשף, אולי כבר מפקד, השחרור קורא לך, הטיול בדרום אמריקה זוהר באופק, ואתה מתחיל לאבד בהדרגה את הרעל המטורף איתו התגייסת. בנקודה הזאת יש מעט מאוד סיכויים שתבחר להמשיך בקריירה צבאית – לא קורס קצינים, לא קורס טיס מאוחר, לא שום דבר שיאריך את השירות הצבאי שלך, אפילו לא ביום אחד. מה אנחנו אומרים בעצם? שאם אתה חושק בקצונה או משהו דומה לכך, כדאי לך להתעקש על הדברים האלה כבר בחודשים הראשונים שלך בצבא. תראה למפקדים שלך כמה אתה מורעל, נצל כל הזדמנות. אחרי שתהפוך לקצין, כבר לא תוכל לחזור אחורה, וזה מה שרצית, לא?
באותו עניין, אם יש משהו שאתה בטוח שאתה רוצה – קורס חובשים, נניח, או לעבור לפלוגה אחרת שם אתה יודע שנמצאים כמה מהחבר'ה שלך מהשכונה – אל תתבייש לבקש. רוב הסיכויים שלא תצליח לשכנע אף אחד, אבל אף אחד לא אוסר על יוזמה ועל עקשנות בצבא, כל עוד הם באים במידה. יכול להיות שיתחשבו בך (היו מקרים מעולם), ואם תחשוב רגע שיש לך שלוש שנים לבלות במסגרת היחידה בה שיבצו אותך, תבין שבהחלט שווה לנסות.
אגב קידום, קצונה וכל זה: אתה לא חייב להיות חנון צה"לי מבטיח
מי מגיע בסוף למעמד בו הוא שם ארונות על הכתפיים? שני סוגים: האחד הוא אכן אותו חנון צה"לי מבטיח, זה שעושה את כל מה שהמפקדים אומרים לו ביסודיות וביעילות, זה שמשיג את כולם בבוחן בר-אור, זה שמתנדב לכל משימה, זה שמפגין מקצועיות ובקיאות בכל תורת לחימה ובכל כלי נשק. זה שלא מתלונן, לא עושה פאדיחות, לא שובר שמירה, לא מפספס אף נקודת פיח על הנשק במסדר בוקר, עומד בכל הקאדרים בכבוד, מארגן רשימות שמירה על חשבון שעות השינה שלו. בקיצור, חייל למופת. אם תהיה חייל כזה, אתה תהיה קצין, זה בטוח.
הסוג השני זה החייל המופרע – שלפחות בכמה מהאספקטים הוא ההפך הגמור מהחנון הצה"לי. החייל שיענה למפקדים שלו בחוצפה, שיינעל את הדלת של השירותים בזמן שהמ"כ שלו בפנים ולא יהסס לקבל על זה שבת (ואת הכבוד של החבר'ה), שיגיע לשמירה כשהוא לבוש בחרמונית בלבד, שיהיה הגורם העיקרי לכל התיזוזים של המחלקה, שיעשה יותר שבתות בבסיס מאשר בבית. זה גם החייל שיצליח לשבור את הדיסטנס עם המפקדים ולגרום להם להיקרע מצחוק, החייל שלא יבלבל עצלנות עם חברות או אומץ לב עם מרדנות קלה. החייל שיידע לירות בנשק כמו מקצוען למרות הרושם שהוא עושה, ושבמידת הצורך יסחב את חבר שלו על הגב כמו אריה. בקיצור, חייל בעייתי, הליצן של המחלקה, אבל עם קודים חברתיים שלא מוטלים בספק. חייל כזה יקבל אחריות מהר ממה שנדמה לו – כי כל החבר'ה שלו יקשיבו לו כמו שהם לא מקשיבים לאף אחד אחר. אם תהיה חייל כזה, לא רק שבטוח תהיה קצין, אתה תהיה בן זונה של קצין.
עוד בערוץ הגברים:
לא בטוח אם כדאי לך להכניס אותה להריון? הנה כמה סיבות טובות להפוך לאבא
מתחיל להימאס לך מלספק אותה במיטה? הנה כמה דרכים מפוקפקות להימנע מסקס
ואיפה מתחבא חוף הנודיסטים של ישראל? הלכנו לבדוק
ורגע לפני שהיא נגמרת: אל תשכח להצביע בתחרות הישראלית הסקסית