איש עם גרזן על רקע מדורה
תזהר רק לא להיסחף כן?

אז הטייס שהיה אמור לקחת אותך עד לוולנסיה שתה כמה בירות, ועכשיו אתה מוצא את עצמך באמצע היער, לצידך טייס שיכור ובכיסך רק מצית או גפרורים, הערב מתחיל לרדת, קר ואתה מעדיף מדורה על פני כפיות עם דייגו. הנה איך מדליקים אש בשטח.

לאחרונה דיברנו על הדלקת אש במנגל, ואז היה לנו כל מה שרצינו: פחמים, נייר, שמן. אפילו ויתרנו על כמה דברים שאנחנו לא באמת רוצים כמו נוזל הצתה. הפעם נדליק אש עם מה שיש, וזה יהיה גם כיף. העקרונות דומים: ריכוז האש ובערה איטית. אבל הפעם, לגמרי בלי עזרים.

העיקרון

בסופו של דבר, מה שיחזיק לנו את האש זה בולי עץ, והם צריכים להיות עבים וצפופים. כל דבר אחר פשוט יישרף מהר מדי. כמובן שאם אין בנמצא בולים בקוטר עשרים סנטימטר נסתפק גם בעשרה, ואפילו בשניים, אבל צריך לזכור שככל שהחומר יותר קטן וקל הוא יישרף יותר מהר, ולכן יש צורך להחזיק יותר מלאי שלו. אחרת נתקע תוך שעתיים עם אפר בלבד.

אבל כדי שהעץ העבה יבער, צריך לחמם אותו. למעשה סביר שנצטרך לחמם אותו אפילו יותר זמן משחיממנו את הפחמים בפעם שעברה. הסיבה היא שפחמים הם למעשה עץ מאוד מיובש, כך שאת השלב הראשון של אידוי הנוזלים חסכו לנו, בעוד שכאן בשטח נצטרך לתת לאש לייבש כל ענף שנוסיף לה, זה גם יוצר עשן וגם לוקח זמן, כך שמראש עדיף למצוא ענפים או עצים כמה שיותר יבשים. זה למשל אחד היתרונות של קרשים: הם כבר לא זוכרים מתי בפעם האחרונה שתו מים משורש, ואם לא אספתם אותם בשלולית אז הם ידלקו מהר למדי.

בהעדר כלי לריכוז אש נרכז את האש בתוך עצמה, ואת זה נעשה בשיטה המצרית הקדומה של בניית פירמידות (חשבתם פעם מה הקשר בין פירומן לפירמידה?) הפירמידה שלנו תכלול שכבות של חומר בעל תכונות בעירה שונות כך שהמהירים והקטנים ידליקו את האיטיים והגדולים.

האיסוף

קודם כל נדגיש: אין לאסוף ענפים בשמורות טבע – גם מתים, גם פזורים. שמורת הטבע היא אקו-סיסטמה שלכל אלמנט בה חשיבות עבור אלמנט אחר. אנחנו שם רק כדי להסתכל. במקום, אפשר ללכת למזבלה או אתר בניין, או למקום בו נגזמו עצים. אפשר עקרונית גם לקחת חלקי רהיטים, רק שימו לב שהם עשויים עם רכיבים מלאכותיים: דבק שמדביק שבבי עץ, צבע או פורמייקה – הם רעלים שיעלו ריח ועשן לא נעימים.

גזע עץ מיוחד מוקף בענפים (צילום: jupiter images)
לא לכרות ענפים חיים!! | צילום: jupiter images

עוד דבר שלא עושים זה לכרות ענפים חיים: זה גם הרסני לסביבה, וגם יתנקם בך: העצים יעלו הרבה עשן וסביר שלא ידלקו כלל. עץ יבש זה מה שאתה מחפש. לפעמים לעצים חיים יש ענפים יבשים. נסה לשבור ענף. אם הוא גמיש אל תתאמץ: זה עדיין רטוב.

אתה מחפש כל מיני סוגים של חומר בעירה: עשב יבש, עלים, נייר עיתון, קרטון, זרדים, ענפים קטנים, ענפים יותר גדולים ובולי עץ. הרשימה הזו היא כמובן לפי הגודל, ומכאן גם סדר הבעירה וקצב השריפה. רוב מה שתאסוף יהיה חומר יותר גדול, כי הקטנים משמשים להבערה בלבד, ומרגע שהאש דולקת היא תמשיך להדליק עוד עצים.

ההכנה

האש שלך צריכה בית, מקום שנעים לה לשהות בו. עיקר ההגנה הראשונית שהיא צריכה היא מפני רוח, לכן חפור בור קטן, או הבער את האש בתוך מבנה כמו מעגל אבנים. לאבנים יש עוד יתרונות – שים שתיים גדולות כדי שתוכל לשים עליהן סיר, או הגבה את הצד בו לא יושב אף אחד שיהוה מחזיר אור וחום לצד שבו כן יושבים.

אל תשכח לנקות את האיזור שאתה עומד להדליק בו אש מכל חומר בעירה (בארץ גם רצוי לתחח קצת את האדמה לוודא שאין בה איזה כדור שנפל מאיזה רובה – מקרה שהיה). זכור גם להתחשב: בחוף הים יש להשתמש בחצי חבית או כלי דומה כדי לא להשאיר גחלים בחול.

הסידור

את הפירמידה בונים מבפנים החוצה: עורמים חומר קל להצתה כמו עשב יבש או נייר. כדאי לעשות ערימה מאוד אוורירית: פזר את החומרים מלמעלה, אל תערום. נייר כדאי למעוך קלות לכדור. מעל הערימה, בלי למעוך, שים עלים וזרדים – אותם כבר אפשר לסדר במבנה של פירמידה, אבל לא חייבים להתאמץ. אחר כך: ענפים בשכבות לפי עובי. בשלב הזה עדיין אל תערום בולי עץ ממש, מקסימות בנה את הפירמידה כך שבול עץ כזה הוא אחת הפאות שלה. צריך לאפשר גישה ללב הפירמידה כדי להבעיר אותה, אחת הדרכים הקלות לעשות זאת היא ליצור מעיין שבילים של חומר קל להצתה בכל השכבות. כאמור, אל תצופף מדי, צריך הרבה חמצן כדי שהאש תבער.

ההדלקה

יש לך גפרורים? יופי. גפרורים עדיפים על מצית: אפשר לכוון אותם יותר מרחוק, ואפילו לזרוק אותם לנקודה שרוצים להגיע אליה. גפרור שכבה הופך להיות עוד קיסם במדורה. אפשר לאלתר סוג של גפרור על ידי ליפוף עשב מסביב למקל דק והדלקתו, את המקל או הגפרור דוחפים כך שהאש תגיע למרכז הפרמידה. אם עשית שבילים הדלק את כולם זה אחר זה.

אתה מצפה לראות להבה עולה ממרכז הפירמידה ומתחילה לתפוס את הזרדים. כשהזרדים כבר דולקים, ואולי אפילו ענפים קטנים, נשיפה עדינה תלבה את האש, לפני כן הנשיפה תפזר את העשב או הנייר אז חכה איתה לרגע הנכון. כשהענפים היותר גדולים התחילו לדלוק ויש אש שרואים שכבר תחזיק מעמד אפשר להוסיף עוד ענפים או אפילו בולי עץ. זה הרגע שאנחנו מתחילים לחשוב על הקשר בין הערימה שיש לנו בצד לצורך שלנו, במילים אחרות, תפעול.

התפעול

יש כל מיני שימושים לאש: חימום, בישול, תאורה. אפשר להתייחס לאש כמו לגז: להגביר ולהחליש אותה לפי דרישה. זה כרוך פשוט בהחלטה על קצב הוספת חומר בעירה. הקצב תלוי גם בחומר עצמו: אם יש חומר עבה וצפוף הוא יידלק לאט, ייתכן אפילו שיידרש זמן רב לייבש אותו (גם עץ שמת מזמן יכול להיות לח באמצע, אם הוא עבה), אבל הוא גם ישמור אש להרבה זמן. אם החומר הוא בעיקר ענפים בינוניים תצטרך כל הזמן להוסיף עוד כדי לתחזק את האש. בכל מקרה, אף פעם אל תוסיף את כל החומר שיש לך בבת אחת. היוצא מן הכלל היחיד הוא אם נתקעת על אי בודד ופתאום אתה שומע מטוס או אוניה.

הקיפול

למחרת בבוקר, או בשעת לילה מאוחרת, אתה רוצה לסיים. את האש אפשר לכבות בשיטות מסורתיות כמו כיבוי צופות (הנקרא כך משום שהבנים מכבים והבנות צופות) או מים. אחד היתרונות של חצי חבית בחוף הוא שאפשר לקחת אותה כמו שהיא לים ולכבות שם. אף פעם אל תכסה גחלים בחול, הם ימשיכו לבעור ומישהו עלול לדרוך עליהם.

דאג תמיד להשאיר שטח נקי. אל תזרוק לאש כל מיני עטיפות פלסטיק שנשארו מהאוכל, ואם אספת יותר עץ ממה שאתה צריך, במיוחד אם אתה בשטח, תהיה נחמד ואל תשרוף הכל בסוף. תשאיר ערימה לבאים אחריך.