ש' שואלת: היה לי אחלה סטוץ לפני חודשיים. שנינו היינו באותו ראש, היה אחלה סקס וכל אחד הלך לדרכו. קאט ללפני שבוע: חברה שלי עובדת במשרד היי טק קטן, הזמינה אותי למסיבה משרדית שחגגו בה ציון דרך רציני של החברה. כשהגעתי ראיתי את האיש שהיה לי איתו סטוץ. זה היה ברור שהוא זיהה אותי (יש לי תספורת זכירה גם בואי נגיד) אבל הוא התנהג כאילו לא. חברה שלי הציגה לי אותו ואז גם את הארוסה שלו, שגם היא הגיעה למסיבה. הבנתי באותו רגע למה הוא מתייחס אלי כמו לאוויר. סיפרתי לחברה שלי ששכבתי איתו והיא הייתה בשוק. היא אומרת שהחתונה שלהם ממש עוד רגע והיא יצאה הרבה פעמים איתו ועם הארוסה שלו. אמנם אין ביניהם חיבור של חברות עמוקה והיא אומרת שהאישה הזו לא אפויה עד הסוף, אבל יושב עליה שהיא יודעת. החלק שחברה שלי לא יודעת, זה שהאיש יצר איתי קשר אחרי המסיבה, נשבע שזו הפעם היחידה שהוא עשה דבר כזה ואמר לי שהוא וארוסה שלו כבר 8 שנים ביחד ולא רוצה להרוס את זה. הוא הציע לי את הבונוס שקיבל עכשיו בחברה בתמורה לזה שאתחייב לא לספר! מדובר בסכום של כמה אלפי שקלים. טוטאל דוש. עכשיו אנחנו מתלבטות אם לספר לארוסה שלו הכל. אני מאוד רוצה, אבל אני לא יודעת אם בא לי על הדרמה וגם זה שאומרים שהיא לא אפויה עד הסוף מלחיץ קצת, לא?
אני אוהבת את זה שאת מדברת עליה כאילו היא מגש בראוניז.
לחשוף או לא לחשוף בגידות מצד שלישי זו התלבטות שהפנו אלי קוראים בהמון סיטואציות שונות, וכמובן שמדובר פה בעניין סובייקטיבי לחלוטין וכל מקרה לגופו. אבל מאחר וזו דעתי שאת מבקשת - אז לא, אישית אני לא הייתי מספרת.
ברור לי למה הפיתוי לומר משהו גדול. קודם כל את חושבת על זה שאם היית בנעליים שלה, את היית רוצה לדעת. ואז כמובן שאת גם רוצה לספר כי זה בלתי נסבל לסחוב סוד כזה על הכתפיים שלך ולאפשר למישהו שאת יודעת שהוא חרא לצאת מזה בלי לשלם מחיר. אז למה בכל זאת לא?
כי האחריות לגורל מערכת היחסים הזאת לא צריכה להיות עלייך. את לא צריכה להרגיש אשמה כי לא את עשית משהו לא בסדר ולא את חייבת דין וחשבון למישהו מהם. מה גם שאין לך מושג מה טיב מערכת היחסים הזו, מהם יחסי הכוחות ומה באמת קורה בין דלתיים סגורות. את לא באמת מכירה אף אחד מהם ואת לא יכולה לדעת איזו השפעה הרסנית יכולה להיות לדברים שלך. בואי נרחיק לכת רגע: תארי לך שהאישה הזו נמצאת כרגע במצב נפשי פגיע במיוחד בגלל דברים אישיים אחרים בחייה, והמידע הזה יערער אותה עד היסוד ויגרום לה לעשות מעשה קיצוני של פגיעה עצמית. או תארי לך שהיא בתחילתו של היריון והשוק מהגילוי יוביל להפלה טבעית. אלה כמובן מצבים מוגזמים שאני מתארת - אבל כאלה שעדיין עלולים לקרות - ואז נשאלת השאלה אם באמת היית רוצה את האחריות הזו עלייך.
נכון, זה מבאס ולא הוגן לדעת את מה שאת יודעת ולהמשיך לאפשר את הסיטואציה בה מישהי אחרת תמשיך במערכת יחסים רצינית עם בחור כזה. אבל אם האיש באמת כזה דוש, היא תגלה את זה במוקדם או במאוחר, אם היא לא גילתה כבר. ולא, את לא יכולה לחסוך לה את עוגמת הנפש. אלה החיים שלה והבחירות שלה והדרך שלה ללכת בה.
ואני חושבת שאני מדברת בשם כולם כשאני אומרת שאם כבר יש משהו שאת צריכה ויכולה לחשוף - זה את שם חברת ההיי טק עם הבונוסים השמנמנים שבה חברה שלך עובדת, תודה.
גייב שואל: אני לא רוצה לפרט בפורום שעלול להיות הטור שלך, אז אם לתמצת את העיקר: לפני שלוש שנים איבדתי את אשתי. היינו ביחד הרבה שנים וזה היה מוות פתאומי. לקח לי הרבה זמן להתגבר על האובדן אבל אני במקום הרבה יותר טוב. חזרתי לעצמי מבחינת עבודה וחברים, אבל התחום שבו אני עדיין "מזייף" הוא במיטה. אני אהיה ישיר ואומר שסקס זה משהו שמאוד חסר לי, אבל קשה לי לעשות. למרות הזמן שעבר אני מרגיש כאילו אני עושה משהו לא בסדר אם אני שוכב עם אישה אחרת. אני לא נהנה מיחסי מין כמו שהייתי רוצה ולפעמים גם מתקשה להעמיד אותו או הפוך - מתקשה לגמור. אין לי בעיה לפגוש נשים ולהגיע איתן למיטה, הבעיה שלי היא באקט עצמו. אני פשוט לא נהנה מזה מספיק ואני לא בטוח איך אפשר לשנות את זה. אני גם מרגיש לחוץ עם עצמי מהעובדה שאני בקושי עושה סקס ומאבד את ה"מובז" והביטחון. מי תרצה בכלל גבר שהראש שלו עסוק עכשיו בסקס ועם סיפור טרגי כמו שלי. עצות?
קודם כל, אני מצטערת על הנסיבות שבהן אתה כותב לי. אבל אני שמחה מאוד על השיתוף.
עונג מיני הוא חלק חשוב מהחיים וטוב שאתה במקום שבו אתה גם מכיר בזה וגם רוצה את זה. מה שאתה מספר הוא מאוד מעניין - אתה יכול להיות מיני ואתה יכול להשיג מין, אבל אתה לא נהנה מזה. וזה נוגע בנקודה שאני מעלה המון פעמים בטורים שלי - והיא שיחסי מין לא אמורים להיעשות לשם העשייה בלבד, אלא לשם חוויה בריאה וחיובית שמונעת מעוררות מינית הדדית.
באופן אנושי ובריא ביותר, אתה מתחיל לרצות שוב יחסי מין וחש את העוררות המינית, אבל רגשית קשה לך לנתק את הרעיון של קיום יחסי מין עם אישה שהיא לא אשתך המנוחה. אני רק יכולה לתאר לעצמי כמה זה מכביד על היכולת להנות, להתרכז ולבצע. אבל לפני שאציע מה לעשות, אני רוצה לומר רגע את המובן מאליו: אתה לא עושה שום דבר לא בסדר. סקס זה לא רק חלק מהחיים אלא ליטרלי מה שעושה אותם. מותר ומגיע לך לך ליהנות מזה שוב בלי רגשות אשם. ואיך תהנה?
לפני שתרגיש בנוח בעינוג מיני עם פרטנרית - תרגיש בנוח עם עצמך. כן, אני מדברת על אוננות וכן, אני יודעת שאתה עושה את זה בלי קשר. אבל אני מוכנה להמר שאתה לא משקיע בזה את הצד הרגשי שיכול לעזור לך ביחסי מין עם פרטנרית. וזה אומר לתרגל ניתוק מחשבתי מדברים כמו הטרגדיה שפקדה אותך ולהתרכז במקום זה במחשבות אירוטיות מכל הסוגים. אם תתרגל לדמיין את עצמך עם עוד פרטנריות למין - שאתה מכיר מהמציאות או לא - אתה לאט לאט תרגיש יותר בנוח עם המחשבה להיות עם פרטנרית אחרת גם במציאות.
עכשיו, בנוגע ליחסי מין בפועל - תבין שאין לך לאן למהר ושמדובר בתהליך. כרגע יש בך צד לא רציונלי אך מובן מאוד שמרגיש מחוייב עדיין לאהובתך שאיבדת. אפשר להבין למה קשה לך להנות ממגע מיני עם אחרת כל עוד רגשות האשם מכרסמים בך. אז איך תימנע את זה? כמו שכבר אמרתי, אל תקיים יחסי מין רק לשם קיום יחסי מין. ברור ממה שאתה אומר שאתה עוד לא לגמרי מוכן להתמסר לחוויה, אתה יותר מעוניין בה כי אתה לחוץ לחזור לעצמך ולהרגיש בטוח בביצועים שלך וביכולות שלך לענג. תחשוב איזה לחץ אתה מפעיל על עצמך בסקס מבלי להיות מודע לזה בכלל. הגוף שלך רוצה מין, אבל הראש שלך עסוק באשתך שאיבדת, ברצון לספק, ברגשות האשם, בחשש שאתה לא טוב מספיק כי עבר זמן ואז אתה גם בטח נזכר בפעמים שלא עמד לך או שלא הצלחת לגמור ואתה חושש שזה יקרה שוב גם עכשיו. אז יופי שהזין שלך רוצה לגמור, אבל שאר הגוף פשוט לא שם ובניגוד למה שהרבה גברים חושבים - סקס לא מסתכם רק באיבר אחד.
מה שיכול להוריד את הלחץ, הוא להתחיל עם אקטים מיניים קטנים יותר מיחסי מין מלאים. עם הפרטנרית הבאה שלך תתחיל למשל במין אוראלי ואל תעשה יותר מזה באותו מפגש. ה"הצלחות" המיניות הקטנות יעזרו לך לגבש שוב את הביטחון שלך בביצועים וגם יפחיתו במקביל את גודל תחושת האשמה על ההנאה שאתה מרגיש.
אגב, לשאלתך "מי תרצה גבר שרוצה סקס ויש לו סיפור טראגי" - זה בעצם לשאול "מי תרצה גבר שרוצה להזדיין ויש לו רגשות?". מנחשת שכולן.
אם גם לכם יש שאלות על זוגיות, מין, יחסים ואהבה, אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו בפייסבוק או במייל. אם יש לכם תלונות אתם מוזמנים לשתוק