ג'וש שואל: אני בן 31. הכרתי לפני שנה וחצי את האקסית שלי. שלושה חודשים אחרי שהתחלנו לצאת, גילינו שהיא חולה במחלה שבגללה היא נאלצה לעבור המון טיפולים בבית חולים והיא עברה תקופה מאתגרת. למרות שלא הכרנו כזה הרבה, החלטתי להישאר איתה ולא לברוח, כי חשבתי שיש בינינו משהו רציני. אחרי שלושה חודשים שהייתי לצידה, הודיעו לה שמצבה משתפר, ונחשי מה קרה? שלושה חודשים אחר כך - דווקא כשהכל היה סוף סוף סבבה - היא נפרדה ממני. אז אני רק שאלה: למה אמא שלכן ז**ה?!  אף אחד אחר לא היה נשאר איתה ומטפל בה.

שמע, אתה מסתיר את זה מצוין, אבל אם לקרוא ככה בעדינות בין השורות - אני חושבת שאתה קצת כועס על מה שקרה.

האמת היא שהיה לי ברור לאן הסיפור הזה הולך, ועד החלק האחרון בפנייה שלך אלי, התבאסתי בשבילך. אבל אתה יודע מה הרס לי? לא, דווקא לא החלק של הזונה, אמרו לי דברים גרועים יותר מזה ("את צריכה להתחיל לחשוב על הקפאת ביציות" נמצא כרגע בטופ). מה שהרס לי, זה שברור לי שאתה כועס כי אתה חושב שהאקסית שלך שווה פחות ממך, ולכן אתה אומר לעצמך - מאיפה לעזאזל החוצפה להיפרד ממני? 

אני יודעת שאתה חושב ככה כי זה מה שאתה מתאר שכואב לך בכל עניין הפרידה - העובדה שנתת מעצמך לאישה שהייתה זקוקה אולי לתמיכה, ושנפרדה ממך כשאולי היא כבר לא הייתה צריכה. הנרטיב שאתה מספר לעצמך, גם אם לא תאמר את זה ישירות, הוא שאתה היית מבחינתך ה"שווה יותר" בקשר הזה, כי כמו שאמרת - "אף אחד אחר לא היה נשאר איתה" - ואיזה מעליב ומפתיע זה כשהשווה פחות בקשר מחליטה שהיא לא רוצה.

אם קיבלת החלטת להישאר לצידה בתקופה קשה כי היה לך אכפת - אחלה, אבל לא מקבלים על זה מדליה וזה בטח לא מגיע עם מחויבויות. הזכות שלה להחליט שאתה לא מתאים לה - לפני המחלה, במהלכה או אחריה - עדיין שמורה לה. זה מבאס להרגיש מנוצל כמו שאתה מרגיש ופרידה היא כמעט תמיד כואבת. אז אתה יכול לכעוס על ההחלטה שלה, אבל זה לא ישרת אותך בשום צורה מעכשיו.

אני לא רוצה שתישאר במקום הממורמר הזה כי אין לי אינטרס לטפח גבר שונא נשים ולכל אחד מגיע להיות מאושר (חוץ ממי שעובד במס הכנסה, מה לעשות?). אתה פשוט חייב להבין שהכעס שאתה מרגיש הוא רק ביטוי לזה שנפגעת קשות ושבתכל'ס מה שאתה באמת חווה זה עצב. יהיה הרבה יותר בריא עבורך להכיר ברגשות האלה ולהתמודד איתם, מאשר לשנוא את העולם.

 

גבר כועס
"הרבה יותר בריא להכיר ברגשות האלה ולהתמודד איתם" | צילום: Shutterstock

 סיריוס שואל: יצאתי לדייט עם מישהי והיא העירה לי על ריח הפה שלי. זה היה מפתיע ולא יכולתי להפסיק לחשוב על זה כל הדייט, שכמובן נהרס מבחינתי. אף אישה לא אמרה לי את זה לפני, אבל ליתר ביטחון שאלתי חברים אם יש לי ריח רע והם אמרו בכנות שלא, אז אולי זה סתם היה ככה באותו ערב. אבל זה כל כך הלחיץ אותי שאני לא מסוגל לצאת מאז לדייט אחר. אה כן - הדייט היה באוקטובר 2019.

חבל, דווקא התקופה הזאת של זום ומסכות בול בשבילך.

ברצינות אבל - אף פעם לא הבנתי למה אנשים כל כך חרדים להערות כאלה ונעלבים. כלומר, זה אולי מביך ולא נעים - אבל פאק איט, כולנו אנושיים וכל אחד מאיתנו סבל מתישהו מריח פה רע. יש לנו שם פאקינג חיידקים ובקטריות - לא פיות.

אם אתה חושב שיש לך ריח פה רע על בסיס קבוע - אל תתרגש, פשוט תקבע תור לרופא/ת שיניים ותתייעץ. אבל אם מדובר בערב חד פעמי שקשור לאוכל שאכלתם או לא יודעת מה - אז תתבייש שבכלל התאמצת לשלוח לי את השאלה הזו ולתפוס מקום של שואל אחר (מצד שני, השואל האחר בטח היה מתבאס עלי - אז אולי עשית מצווה?).

חבל שאתה בכלל נותן לזה להטריד אותך ולהפריע לך לחזור לעולם הדייטינג. אני מבינה שאתה חושש להתמודד שוב עם הערה כזו ומכאן ההתרחקות, אבל הדרך להתגבר על זה היא לומר לעצמך - כן, כנראה שבאמת היה לי ריח פע רע באותו ערב, אבל למי אכפת? זה קורה לכולם וזה הכי אנושי שיש וזהו. תהיה קול לגבי זה. ובטח אל תיתן למישהי שיצאת איתה לדייט אחד להשפיע לך ככה על חיי האהבה. 

תן רק לי, אישה זרה לך שמעולם לא פגשת. ששש זה הגיוני, תירגע.

ריח רע מהפה
מקרה חד פעמי? אל תתרגש וקפוץ לבדוק את זה | צילום: Shutterstock

>>> גם לכם יש שאלות על יחסים, נשים ומה שביניהם?  תשלחו אותן לנאוה מרקו במייל או בפייסבוק. אבל זה לא מהווה תחליף לייעוץ של איש מקצוע, להיפך - זה יגרום לכם לרצות אחד.