ב' שואלת: נאוה :( :( :( תפסתי את חבר שלי עם הגרביונים שלי עליו :( :( :( :( גיליתי במקרה והוא נבהל וניסה להסביר לי למה עשה את זה אבל אני בסרטים קשים :( :( :( היה לי הלם במשך כמה ימים ואחר כך שאלתי אותו ישירות אם הוא הומו או שהוא רוצה להפוך לאישה או משהו אבל הוא נשבע שלא. הוא אמר שכשהיה קטן האחיות הגדולות שלו כל הזמן הלבישו אותו בגרביונים ושמלות בשביל צחוקים והוא פשוט אוהב מאז את התחושה של גרביונים :( :( ואני לא יודעת אם אני מאמינה לו... הוא הגבר הכי גברי שהכרתי, הוא שרירי, הוא עובד בעבודה שדורשת המון כוח פיזי וזה פשוט לא מסתדר :( :( אני מרגישה שאני לא מכירה אותו ושאני לא צריכה מישהו עם הפרעה כזו. זה מוזר מדי. אני לא יודעת מה לעשות :( :( :( אני לא רוצה להיפרד אבל מפחדת שעוד שנתיים, שלוש או ארבע מעכשיו הוא יצא מהארון או יגיד לי שהוא בעצם אישה :( :( :( :( :( :(

אם לקרוא בין השורות - עושה רושם שאת עצובה מכל זה. 

אני מסכימה שמבין כל ההפתעות שגבר יכול לעשות לזוגתו, זו אחת שפחות כיף לקבל - אבל יש לנו פה כמה סטיגמות לשבור לפני שתמשיכי עם הפרצופים המבואסים שלך.

ראשית, בגדים במובן המגדרי הם עניין של אופנה - לא של העדפה מינית. אם טרחת לראות חדשות לאחרונה וצפית באנשי הטאליבן, בטח קלטת שלא חסרות מדינות שבהן עדיין מקובל שגברים לובשים בגדים שיותר דומים לקונספט של שמלות מאשר מכנסיים. נכון, גרביונים אולי נשמע "קיצוני יותר" מזה ללבישה על ידי גבר, אבל אם תביטי בציור המפורסם של המלך לואי ה-14 שצייר ריגו, תראי שלא רק שהוא משוויץ שם בגרביונים לבנים כמו בלרינה, אלא שהוא גם נועל נעלי עקב. ככה שאופנה זה משהו שמשתנה, גם בין תקופות, אוכלוסיות ומגזרים, וגם בין אדם לאדם. 

מה שבן זוגך עושה הוא בסך הכל קרוסדרסינג - לבישת בגדים שמזוהים עם המגדר השני. אבל למי אכפת מה מזוהה עם מה ומי בכלל קבע איזה מגדר צריך ללבוש מה? לצורך העניין - נשים במאה הקודמת עברו מהפכה ענקית כשהחלו יום בהיר אחד ללבוש מכנסיים - האם זה היה סימן לזה שכולן לסביות או רוצות להפוך לגברים? לא, רק שלפעמים נחמד במזג אוויר חורפי וקר לחסום את הרוח שמגיעה למנוש. יודעת מה, נשים לובשות את הבגדים של בני הזוג שלהם כל כך הרבה ולכל מקום, שבשנים האחרונות ג'ינס ה"בויפרנד" - שהוא הגזרה המזוהה עם המגדר הגברי - הפך לפריט לבוש שנמצא בכל ארון כמעט של ישראליות. אז באיזו חוצפה נקבע שנשים שלובשות בגדים שמזוהים עם מגדר גברי זה נורמלי, אבל המצב ההפוך לא?

יש מומחים שימהרו לקבוע שמדובר בפטיש, אבל למה להכניס הכל למונחים שיכולים להישמע מאיימים? בסוף, בשורה התחתונה, בסך הכל גילית שבן זוגך אוהב ללבוש גרביונים - זהו. הוא יודע שזה לא מקובל חברתית להסתובב עם גרביונים ברחוב אז הוא עושה את זה בסתר בבית, מה שרק מעצים את התחושה עבורך שזה "לא נורמלי" ומשהו לפחד ממנו. אבל באמת שאין ממה. יכול להיות שהבד נעים לו, יכול להיות שהוא מרגיש מיני יותר עם עצמו כשהוא עושה את זה, יכול להיות שהוא פשוט אוהב את הפריט הספציפי הזה מאז שהוא קטן - אבל יש דרך מאוד מאוד מאוד ארוכה לעבור מלאהוב ללבוש בגד או אביזר כלשהו שמזוהה עם מגדר נשי, ועד לחתוך את איבר המין ולקחת הורמון שיצמיח ציצים. וזו לא בהכרח דרך שהוא מעוניין לעבור, כמו שהוא כבר הדגיש לך.

זה בסדר שאת צריכה זמן לעכל את מה שראית וזה אנושי לגמרי להרגיש שזה מוזר לך וקצת מעורר חששות, כי בכל זאת - זה הפתיע אותך, זה מרגיש לך לא קשור לדימוי שלו שאת מכירה וזה סוד שהוא הסתיר. אבל בחיי שבכל השנים שאני כותבת על מערכות יחסים, נחשפתי לדברים הרבה יותר מוזרים מזה שגולשים עשו בסתר (היה לי גולש שביקש לדעת איך להיגמל מהרצון שלו להיעקץ על ידי חרקים באיבר המין, סבבה?).

ולרקורד - להיכנס לתוך גרביונים זו אחת המשימות המאתגרות, בטח כשמוסיפים לזה איבר מין שבולט החוצה. אני לא בטוחה שהייתי מוותרת בקלות על גבר עם כוח רצון כזה.

גרביונים (צילום: Shutterstock)
לא רק לנשים | צילום: Shutterstock

דוד שואל: אני דתי, נשוי שנתיים. וגיליתי לאחרונה שאשתי נאנסה כשהייתה נערה צעירה מאוד. היא נכנסה להריון כתוצאה מכך אבל כמעט איש במשפחתה לא ידע. היא רצתה מיד לעבור הפלה ואחרי שזה קרה המקרה הושתק לגמרי (שנינו מבתים מאוד דתיים). עכשיו כשאנחנו מנסים להיכנס להריון לראשונה והרגשתי ממנה היסוס, ואחרי כמה פעמים ששאלתי מה קורה - היא חשפה את זה בפני ואמרה שהכל טראומתי מדי. אני לא יכול לומר לה את זה, אבל אני בקונפליקט גדול מאז. מה שהיא עברה כמובן נורא, אבל היא ידעה מהיום שהכירה אותי שהפלה נוגדת את העקרונות שלי וזה לא אקט שאני יכול לקבל. אונס זה לא תירוץ להפלה מבחינתי. קשה לי עם העובדה שאני נמצא עם אישה שבעולם שלנו עשתה משהו שמבחינתי הוא עבירה שאין עליה מחילה. הייתי מקבל את הילד הזה כאילו היה שלי אם הוא היה חי היום. אני מרגיש סתירה גדולה בין המחויבות והאהבה הגדולה שלי אליה לבין זה שאסור לי להמשיך בחיי כרגיל כי אחרת המשמעות היא השלמה עם המעשה שעשתה. אני איש של עקרונות והם אלה שמנחים אותי אז אני פשוט לא יכול לקבל את הזוועה שהיא עשתה. כרגע אני יושב על הגדר ומרגיש אבוד.

אם רק היית מתנגד לאונס וכל השלכותיו על חיי הקורבן באותה התלהבות ומחויבות שאתה מתנגד להפלות.

לא שאין לגיטימציה לרגשות שלך, בוא נשים רגע לפני בצד את מה שאתה מרגיש כי זה המדור שלי ואני הבוס. חשבת לרגע מה היא מרגישה? כי אני לא יכולה לתאר לעצמי בכלל מה עבר עליה כנערה כשהיא נאנסה. מה עבר עליה כשהיא גילתה שהיא בהיריון. ואיזה ייסורים קשים ודאי הרגישה כשעברה הפלה למרות שזה מנוגד לעיקרון שגם היא גדלה עליו. רגשות האשם שהיא סוחבת לשווא על כתפיה בטח נוראיים, שלא לדבר על שאר הטראומות. ועל כל זה צריך להוסיף את העובדה שבן זוגה, איש הסוד שלה שעליו היא סומכת, שופט בחומרה את הדרך בה התמודדה כנערה חסרת מושג עם האירוע הכי טראומתי בחייה, שגם הושתק והודחק על ידי הקרובים לה ביותר.

תראה דוד, אני לא אשת מקצוע, אני אשת דעות. אין לי ספרי פסיכולוגיה מאחורי כדי לנתח את הסיטואציה ואנשים גם לא פונים אלי בשביל זה. מי שכותב לי עושה את זה בידיעה שאני אתן את הניתוח הישיר והלא מפולטר שלי ועצות שלי לפי האני מאמינה שלי. אז אם פנית אלי, ראית דברים שכתבתי בעבר, ולכן בטח ידעת שאני קצת אתן לך בראש. 

איש איש באמונתו יחיה ואני מבינה את המקום והרקע שממנו אתה מגיע ועליו גדלת, אבל גם... "אונס זה לא תירוץ להפלה" זה אחד המשפטים הנוראיים שקראתי - וזה מגיע ממישהי שעוקבת פה ושם אחרי הציוצים של יאיר נתניהו. זה נורא קודם כל כי אנחנו לא משתמשים פה נכון במלה "תירוץ", שפירושה לנסות להצדיק מעשה סתמי שנתפס כשלילי. תירוץ זה משהו שאתה משתמש בו להסביר למה לא שטפת כלים עדיין או למה אחרת לעבודה. אין "תירוצים להפלה" - יש סיבות.

הן יכולות להיות מורכבות וקשות וכואבות והן יכולות להיות סתמיות ופשוטות, אבל הן לא תירוצים וגם - אף אחד לא שאל אותך מהי סיבה טובה מספיק להפלה. כמו שרייצ'ל אמרה בחכמה רבה לרוס בפרק של חברים - אין לך רחם, אין לך דעה.  

ובנוגע לזה שהיית מקבל את הילד הזה כאילו היה שלך - דבר יפה לומר, אבל אין ילד. הייתה ביצית שהופרתה ואשתך לא רצתה את מה שעתיד היה להתפתח ממנה. עבורה היא לא ויתרה על ילד, אלא נלחמה על עצמה. וגם מה זה רלוונטי בכלל מה היית עושה אם היה ילד? היא הייתה צריכה להישאר בהריון לא רצוי בגיל כל כך צעיר כי אולי בעתיד היא תמצא בעל שמתנגד להפלות וכן היה מאמץ לחיקו את הילד? זה כאילו שאתה בתחרות עם עצמך לומר את הדבר הכי מטופש. ואתה גם כמובן מנצח.

אתה פשוט כל כך עסוק בעובדה שהיא, בעולם המושגים והאני מאמין שלך, עשתה חטא, שאתה מתעלם ומקטין את החטא שנעשה לה. מה שאתה היית עושה ומה שאתה מאמין בו ומה שאתה חושב שנכון בכלל לא רלוונטי - כי כל זה לא קרה לך, אלא לה. לא אתה זה שצריך להרגיש שלם עם המעשה שלה - אלא היא. ואין שום סיכוי שאתה מבין מה זה להיות במקומה כדי שתרשה לעצמך לשפוט אותה ככה.

אתה יודע מה ממש אירוני בעיני? העובדה שאתה חושב שאתה זה שצריך לעשות חושבים עם עצמך על הזוגיות הזו. כי בתכל'ס, אשתך סיפרה לך את הדבר הכי נורא שעבר עליה, ובמקום להיות שם לצידה ולתמוך בה על משהו שהיא לא אשמה בו בשום צורה, אתה עסוק בלחשוב אם היא ראויה מספיק להיות זוגתך. במקומה, אני זו שהייתי מתחילה לחשוב אם כדאי לארוז את הדברים שלי.

שיהיה ברור - אני לגמרי מבינה שלא קל להרגיש סתירה בין עקרונות חייך שגדלת עליהם ושנעוצים עמוק בליבך, לבין אהובת ליבך, אבל אתה יודע מה יפה בעקרונות האלה? בניגוד לעבר של אשתך, הם ניתנים לשינוי. 

עכשיו עשה טובה, תקום מהגדר שהתיישבת עליו וקבל החלטה אם אתה מוותר על עקרון או מוותר על אשתך. וכדאי שתחליט מהר, כי אם יש משהו שלאשתך לא מגיע, זה עוד גבר מאכזב בחייה.

כיפה (צילום: Alex Wong, GettyImages IL)
מתעלם מ ומקטין את החטא שנעשה לה. אילוסטרציה | צילום: Alex Wong, GettyImages IL

אם גם לכם יש שאלות על זוגיות, מין, יחסים ואהבה, אתם מוזמנים לפנות לנאוה מרקו בפייסבוק או במייל.  ואל תדאג 'איש שאוהב להיעקץ באיבר המין על ידי חרקים', היא כבר תענה לך בפרטי.