לאו מסי זכה הלילה בפרס כדור הזהב בפעם השישית בקריירה הארוכה שלו. מישהו מופתע? אחרי שנה חלומית מבחינה אישית בה הבקיע (עד כה) למעלה מ-45 שערים לצד 17 בישולים. לאו מסי עשה זאת שוב.
מבחינה קבוצתית, מסי כנראה ראוי לתואר אחרי שהביא אליפות לברצלונה במו רגליו וגם זכה איתה בסופר קאפ הספרדי, אבל אין דרך להתעלם מההדחה ההיסטורית של קבוצתו מליגת האלופות, ומהכישלון הנוסף שלו מבחינה לאומית עם נבחרת ארגנטינה בקופה אמריקה האחרונה שנערכה בברזיל.
המתחרה העיקרי של מסי על התואר השנה היה וירג'יל ואן דייק. הבלם ההולנדי שהוביל את ליברפול לזכייה בליגת אלופות ובסופר קאפ האירופי, וגם הגיע עם נבחרתו לגמר גביע האומות. למרות כל ההישגים המרשימים האלה, זה לא הספיק לואן דייק כדי להניף את כדור הזהב הראשון בקריירה. מוזר? תלוי את מי אתם שואלים.
שנה אחרי שלוקה מודריץ' זכה בפסלון הנכסף, רבים האמינו כי דווקא ואן דייק יהיה זה שיזכה בכדור הזהב השנה. אותה זכייה של הקרואטי, שהגיע עם נבחרתו לגמר המונדיאל בשנה שעברה אחרי שנבחר למצטיין הטורניר, זכה בליגת האלופות ובאליפות העולם לקבוצות, ושבר סוף סוף את ההגמוניה של מסי ורונאלדו, כשלראשונה, אחרי שנים, מישהו החליט לקחת בחשבון את ההישגים הקבוצתיים לפני אלה האישיים.
התוצאה? מסי סיים רק במקום החמישי וכריסטיאנו במקום השני - מיד אחרי מודריץ'. הפורטוגלי אמנם נהנה מעונה אדירה בשנה שעברה, גם מבחינה אישית (49 גולים ו-13 בישולים) וגם קבוצתית (זכייה בכל התארים בהם זכה מודריץ'), כשהוא מסיים ללא ספק כמצטיין של ריאל מדריד בקמפיין ליגת האלופות, אותו קמפיין בו מודריץ' לא היה אפקטיבי באותה רמה כמו הפורטוגלי.
אז מה בעצם גרם השנה לעיתונאים המצביעים לכדור הזהב לחזור ולהסתכל על הנתונים האישיים, להתעלם מההישגים הקבוצתיים, ולמעשה לתת למסי את אחת הזכיות המביכות בקריירה שלו? התשובה פשוטה – ניסיון בלתי פוסק להמשיך ולנסות לבנות בדרכן את המציאות של הכדורגל העולמי. לפחות כמו שהם רואים אותה.
לאורך שנים, תקשורת הספורט דאגה לדווח כי רונאלדו ומסי "שווים", אבל בפועל היא עשתה הכל כדי לגרום לכולנו לחשוב שמסי גדול יותר. אפשר לראות זאת במיוחד כאן אצלנו בישראל, בה תקשורת הספורט המקומית מחבקת את התדמית הצנועה של מסי וסולדת מזאת המוחצנת של רונאלדו. שווים? תלוי את מי אתם קוראים.
בכלל, נראה שפרשנים, כותבים ועורכים עושים זאת בצורה מגמתית ולא אובייקטיבית באופן קבוע. הם מפילים את הכישלון של ארגנטינה על היגוואין, המאמן או כל קורבן אחר, ואת חוסר ההצלחה בליגת האלופות עם ברצלונה הנוכחית על המאמן ארנסטו וולורדה.
ומה לגבי ההישגים בליגה? הקרדיט, כמו שאתם יכולים לנחש, הולך למסי, ולמסי בלבד. אגב, לאותה "תקשורת" אפשר להוסיף גם דפי אוהדים פופולריים ברשת שעוזרים גם הם לבנות את המציאות השקרית הזאת.
דוגמה טובה לכך היא "בארסה מאניה", דף אוהדי ברצלונה הגדול בישראל (כמעט 150 אלף עוקבים), שמנצל את האהבה לקבוצה הקטלונית בישראל כדי להשפיע על השיח ולהעביר מסרים מוטים, לא אובייקטיבים, ולעיתים אפילו שקריים. וכן, אתם יכולים לנחש לבד לאיזה צד בהיסטוריה הם נוטים.
ומה עם רונאלדו? כמובן שהתקשורת דואגת לנסות ולגמד את ההישגים של ספורטאי העל מפורטוגל. כך למשל כשמדברים על יורו 2016, דואגים להזכיר בכל הזדמנות שפורטוגל ניצחה את אותו גמר בלתי נשכח בלי מספר 7 על הדשא, תוך התעלמות מוחלטת משאר הטורניר בו CR7 היה המצטיין של נבחרתו כשהיה מעורב ב-6 שערים מתוך ה-9 שכבשו הפורטוגלים.
הצביעות של התקשורת, בארץ ובחו"ל, באה לידי ביטוי במיוחד בתמיכה שלהם במסי בקמפיין הנוכחי בו זכה כאמור בפעם השישית בכדור הזהב; אם בשנה שעברה הקולות שאמרו "למודריץ' מגיע לזכות על הישגיו והשפעתו על הנבחרת", הובילו לזכייתו של קשרה הקרואטי של ריאל מדריד, השנה אותם קולות התעלמו לחלוטין מהישגים הקבוצתיים של ואן דייק וחזרו להאדיר הישגים אישיים. חזרו להלל את מסי.
זו, אגב, לא הזכייה הראשונה והמפוקפקת של מסי בכדור הזהב. בעונת 2009/2010 אנדרס אינייסטה זכה באותם תארים בהם זכה הפרעוש בברצלונה ואף הוסיף לארון התארים שלו זכייה במונדיאל עם ספרד, כשהוא מבקיע גול ניצחון אדיר בגמר.
אז איך יכול להיות שהגעה לגמר הספיקה למודריץ' לזכות בכדור הזהב וזכייה בגביע הכי חשוב בעולם הכדורגל לא הספיקה לאינייסטה כדי לקבל את התואר האישי החשוב מכולם? אתם יכולים לנחש לבד - שכשמסי מועמד, הפרמטרים משתנים, ובדרך כלל לטובתו. כשמסי מועמד נראה שכולם הולכים כעיוורים אחרי הקסם בין רגליו של הארגנטינאי שנראה שגם אם יחזור לשחק בקבוצת נעוריו בארגנטינה ויסיים איתה במקום השני בליגה המקומית, מישהו כבר ימצא דרך להפוך אותו לכדורגלן הכי טוב בעולם. מביך? תחליטו לבד.