לראיון שאחרי הניצחון על אטלנטה פלקונס בתחילת הפלייאוף התייצב כריס לונג מפילדלפיה איגלס עם מסכת כלב. "זו המסכה של האנדרדוג", הסביר הדפנסיב אנד שהגיע לפילדלפיה מניו אינגלנד פטריוטס, כשהוא מתבונן מבעד לחריצי העיניים הקטנים בעיתונאים המצחקקים. כריס לונג אימץ את האנדרדוגיות עד הסוף.

אנדרדוגיות יכולה להיות משתקת. אבל האיגלס צחקו על האנדרדוגיות, לעגו לה, סירבו להיכנע לה. הם נכנסו לפלייאוף כקבוצה הראשונה אי פעם שזוכה במקום הראשון בליגה – ובכל זאת מוצבת כאנדרדוג במשחקה הראשון. זה לא עצר אותם מול הפלקונס; זה לא עצר אותם מול מינסוטה ווייקינגס (שקיוותה להופיע לסופרבול שנערך במגרשה); וזה לא עצר אותם מול ניו אינגלנד פטריוטס: נגד יחס ההימורים הכי גרוע מאז 2009, נגד האלופה, נגד טום בריידי.

פילדלפיה זורחת

זה היה משחק פוטבול נפלא: התקפי, דרמטי, צמוד עד הרגע האחרון. כבר ברבע הראשון מסר כל אחד מהקוורטרבקים ליותר מ-100 יארד, כבר ברבע השלישי רשמו שתי הקבוצות יותר מאלף יארד, ועד לסיום הם הכניסו את הסופרבול להיסטוריה כמשחק עם כמות היארדים הגדולה אי פעם.

המשחק הזה לא הלך לטובת ניו אינגלנד משריקת הפתיחה. האיגלס שמו נקודות על הלוח כבר בשני הפוזשנים הראשונים, הפאטס פספסו שער שדה, ברנדון קוקס נפצע, פילדלפיה לא שמטה את ההובלה. ככה נראה סופרבול של הפטריוטס: היריבה שולטת ומובילה, הפאטס נכנסים לבור שלכאורה אין ממנו חזרה – ואיך זה נגמר בסוף כולם יודעים. כי הסוף הוא תמיד פואנטה, והפואנטה היא טום בריידי.

אבל לאיגלס היה סיפור משל עצמם לכתוב. אחרי העונה שעברו – המאזן הטוב בליגה, הפציעה של קרסון וונץ, הזריחה של ניק פולס, הניצחונות האנדרדוגיים בפלייאוף – היה ברור ששום דבר כבר לא מפחיד אותם. אפילו לא כדור פוטבול בידיים של טום בריידי ברבע הרביעי.

שני הרגעים המכוננים של המשחק נרשמו כבר במחצית הראשונה. מצד אחד, בריידי מפספס כדור שנזרק אליו ומקלקל את הדרייב של הפטריוטס; מהצד השני – ניק פולס תופס כדור שנזרק אליו (בסיומו של תרגיל נהדר) ורושם טאצ'דאון לאיגלס (וגם הופך לקוורטרבק הראשון לזרוק טאצ'דאון ולתפוס טאצ'דאון בסופרבול). זה היה רמז מטרים למה שעתיד להתרחש במשחק הזה, שבו ה-MVP של העונה מפסיד ל-MVP של המשחק. אבל זה היה במחצית הראשונה, ואז עדיין לא האמנו שדבר כזה יכול להתרחש. לא עם בריידי.

כרגיל, הפאטס נכנסו לרבע האחרון בפיגור, לאחר שלא הובילו במשך כל המשחק. כרגיל, בריידי הפך את המשחק עם מסירה לטאצ'דאון השני של רוב גרונקובסקי. אבל שלא כרגיל – זה לא נגמר כאן. 2:21 דקות לסיום המשחק טאצ'דאון של זאק ארץ הפך שוב את התוצאה. 2:21 דקות לסיום, עם 11 דרייבים מנצחים במשחקי פוסט-עונה בקריירה, טום בריידי שוב קיבל את הכדור. אבל הפעם הוא איבד אותו.

איבוד הכדור של בריידי לברנדון גרהאם היה הפאמבל הראשון שלו ב-20 משחקי פוסט-עונה – אבל את זה אף אחד לא יזכור. מה שכולם יזכרו זה שבריידי איבד את הכדור המכריע של הסופרבול, ובאותו רגע כבר היה ברור שאפילו ה-GOAT (ראשי תיבות של "הטוב בכל הזמנים" שנהוג להצמיד לבריידי) לא יצליח להכניע את ההגנה שלא אפשרה נקודה אחת בשתי הדקות האחרונות של המשחק לכל אורך העונה. לראשונה אי פעם, גביע וינס לומברדי מירק את עצמו לקראת נסיעה לפילדלפיה. לא אנדרדוג – איגל.

שנית פולס לא יפול

ניק פולס כבר עמד להיפרד מהפוטבול. ביולי 2016, כשלוס אנג'לס ראמס בחרה את ג'ארד גוף במקום הראשון בדראפט, פולס הבין את הרמז. הוא ביקש שחרור מהקבוצה. הוא שקל לפרוש.

אבל פולס החליט לקחת כמה ימים. הוא התייעץ עם המשפחה, נסע עם הגיס לקמפינג. "זה היה הדבר הכי טוב בעולם עבורי", סיפר, "זה שינה לי את הפרספקטיבה. הבנתי כמה אני אסיר תודה להיות כאן". שנה וחצי מאוחר יותר, פולס הפך לאלוף ה-NFL ול-MVP של הסופרבול.

אי אפשר להמעיט בהישג של פולס. כולם ידעו שיש לו את זה – הוא כבר היה פרובול ב-2014 (ואפילו זכה אז ב-MVP ההתקפי של המשחק) – אבל לסופרבול 2018 הוא הגיע כסימן השאלה הגדול של ההתמודדות. הוא הרי לא היה אמור להיות שם; לא רק פרישה עמדה בינו לבין המשחק, אלא גם סנסציה בשם קרסון וונץ, קוורטרבק בעונתו השנייה בליגה שהוביל את האיגלס לפתיחה אדירה ואת עצמו למרוץ ה-MVP. אבל במחזור ה-14 וונץ נפצע, ופולס – שפתח את הקריירה ב-NFL כשהחליף את מייקל ויק הפצוע באיגלס ב-2012 – קיבל את הפיקוד על להקת הנשרים. האיגלס בנו קבוצה נהדרת (האווי רוזמן, סגן נשיא הקבוצה, זכה לפני שבועיים בתואר מנהל השנה של הליגה; דאג פדרסון, שניהל השנה את משחקי הפלייאוף הראשונים בקריירה, אימן לפני תשע שנים בתיכון), אבל בפוטבול אתה קם ונופל עם הקוורטרבק שלך. והאיגלס רק קיוו שפולס – עם משחק פלייאוף אחד בלבד ברזומה – לא ייפול.

וניק פולס לא נפל.

כשישקע הקונפטי, האיגלס יעמדו בפני הכרעה משמעותית: האם ללכת עם הקוורטרבק שהביא להם אליפות היסטורית וזכה בתואר ה-MVP, או לחזור לעתיד המבטיח שנכנס לרשימת הפצועים. סביר להניח שהאיגלס יבחרו בוונץ, וסופרבול 52 יהפוך בדיעבד למשחק הפרידה של פולס מהפרנצ'ייז ומהעיר שהוא כל כך אוהב. אז פולס ייפרד מהאיגלס – אבל כבר אין מה לדבר על פרידה מהפוטבול.

מייג'ור טום

טום בריידי יודע מה זה להיות קוורטרבק מחליף בסופרבול. הוא היה כזה: קוורטרבק רזה ולא מרשים שנבחר במעמקי הסיבוב השישי של הדראפט, מחליף שלישי לדרו בלדסו שנבחר ראשון על ידי הפטריוטס ב-1993 והוביל אותם לסופרבול ב-1996. אבל במחזור השני של 2001 בלדסו נפצע, בריידי תפס את מקומו, והוביל בעצמו את הפטריוטס לסופרבול. בניגוד לבלדסו, הוא גם זכה בו, כשהוא מוליך את הפאטס לשער שדה מנצח בדרייב האחרון של המשחק מול הראמס הפייבוריטים, זוכה בתואר ה-MVP והופך לקוורטרבק הצעיר ביותר לזכות בסופרבול.

לסופרבול השמיני שלו – תתעכבו על זה רגע, שמונה סופרבולים (וחמש אליפויות) – לא הופיע בריידי כהפתעת העונה, אלא כאגדת המשחק. המקום של בריידי בהיכל התהילה כבר נוצק בבטון, והשאלה היחידה שעוד פתוחה היא האם מדובר בקוורטרבק הגדול בכל הזמנים או "רק" בטוען לכתר. האמת היא שזה לא באמת משנה: טום בריידי הוא קוורטרבק ענק. סופרבול 52 – בו הוא קבע שיא יארדים בסופרבול, אבל הפסיד את המשחק – לא ישנה דבר.

טום בריידי מניו אינגלנד פטריוטס בסיום סופרבול 52 (צילום: Rob Carr/Getty Images)
זה לא נגמר. בריידי בסיום המשחק | צילום: Rob Carr/Getty Images

באוגוסט האחרון הוא היה בן 40. לפני שבועיים נבחר ל-MVP של הליגה – הכי מבוגר בהיסטוריה. לדבריו, הוא מתכוון לשחק עד גיל 45. ההפסד בסופרבול, שאולי יערער במשהו את מעמד הווינרים הנינוח של בריידי והבאנץ', נותן עוד סיבה להאמין שזה יקרה.