"הניצחון הוא לא הדבר החשוב ביותר, הוא הדבר היחידי". מאמן הפוטבול הנרי ראסל, האיש שטבע את משפט המפתח הספורטיבי הזה, כנראה לא היה מקבל בשמחה את הצעד שעשה האתלט איוון פרננדז אנאיה במרוץ בחודש שעבר. מצד שני, עם כל הכבוד לראסל, מדובר באחד הרגעים שהופכים את הספורט לעסק מרגש באמת.
לפני שבועיים השתתף פרננדז אנאיה במרתון של ספרד, שם מצא את עצמו במקום השני בקילומטרים האחרונים אחרי מדליסט הארד ב-3,000 מטרים מכשולים מאולימפיאדת לונדון, אבל מוטאי. הפער בין השניים היה גדול מדי בכדי שהאצן הפורטוגלי יוכל לסגור את הפער, אלא שאז בדרך פלא עצר מוטאי 10 מטרים לפני קו הסיום, כשחשב בטעות כי כבר חצה אותו.
בנקודה הזו כל מה שהיה על פרננדז אנאיה לעשות הוא להאיץ ולגנוב את הניצחון מתחת לאף של הקנייתי, אלא שכאן התגלתה גדולתו כספורטאי אמיתי. באמצעות תנועות ידיים הוא סימן ליריבו כי טעה וכיוון אותו אל עבר קו הגמר, אותו הוא עצמו חצה שני. "לא הגיע לי לנצח", הסביר מאוחר יותר, "עשיתי מה שהייתי צריך לעשות. הוא היה המנצח הראוי ויצר פער שלא יכולתי לסגור אם לא היה טועה. ידעתי מראש שלא אנסה לעקוף אותו".
מאמנו של פרננדז אנאיה, אלוף ספרד לשעבר מרטין פיז, דווקא שיבח את חניכו, אבל ידע גם לעקוץ: "זאת הייתה מחווה של הגינות אמיתית, מהסוג שכבר לא מתרחש יותר. או יותר נכון כזאת שאני לעולם לא הייתי עושה. אם הייתי במקומו הייתי מנצל את הטעות ומנצח. המחווה שלו הופכת אותו לאדם טוב יותר אבל לא לספורטאי טוב יותר. הוא בזבז הזדמנות. אתה חייב לנצח תמיד".
סיפור המחווה הפך ויראלי ברחבי הרשת וזיכה את פרננדז אנאיה בשבחים רבים מכל עבר. מצד שני, היינו מוכנים לעשות הרבה כדי להיות זבוב על הקיר בשיחה של השניים מיד אחרי המרוץ.