ביום חמישי האחרון קיבלתי טלפון מחבר, המילים היו פשוטות וברורות "בוא, הולכים לפאב". אי אפשר ממש להתווכח עם זה, אז הלכנו. בדרך שאלתי אותו האם יש מישהו בפאב או שאנחנו הולכים לעוד ערב רומנטי בו נתלונן על החיים, הוא אמר שיש כמה חברים שלו שם, "אחלה גברים" הוא ציין באוזניי. נשמע מבטיח. נכנסנו לפאב וספגנו את האווירה, המוזיקה רועשת, מלצריות עמוקות מחשוף מתרוצצות לכל מקום. מבעד למסך העשן יד מורמת, "פה", צועקים לנו מהשולחן הפינתי, ואנחנו מתיישבים.
מצאתי את עצמי מוקף בחבורת סטודנטים מהטכניון, וגיליתי שאני גם האדם היחיד בשולחן ללא בת זוג. כמובן שניצלתי את ההזדמנות ולאחר הסיבוב השלישי ביקשתי מכולם להתחיל לשפוך את הסרטים שהחברות שלהם עושות להם. כך יצרנו את המדריך למהלכים שיכניסו את החברה שלך לסרטים.
יש רק מישהי אחת שמותר להחמיא לה
"והבחורה הכי סקסית בחדר היא... היא... את"
חוק מספר אחד שימנע ממך סרטים הוא: "לא להחמיא לחברה של חברה שלך לפני שהיא מחמיאה לה". אם המשפט מסובך מדי בשבילכם אני אעזור לכם עם דוגמא: נגיד והחמאתם לחברה של חברה שלכם על מה שהיא עשתה בשיער ואיך זה הופך אותה לסקסית יותר - מבלי שחברה שלך אמרה כלום לפנייך. מאותו רגע בעיני החברה שלך אתה נחשב כבוגד. משפטים ציניים כגון "אז אתה אוהב את איך שהיא נראית אה? אולי אני אכיר ביניכם?", עלולים לבוא בהפתעה גמורה מפה יורק אש ברגע שתגיעו הביתה. הכן את עצמך ללילה של שתיקה מעיקה אשר לאחריה תבוא שיחה של שעתיים על יחסינו לאן.
אין דבר כזה, אקסית
"אולי את מתכוונת לאח התאום הרשע שלי, אני מעולם לא יצאתי איתך"
עוד מצב שאי אפשר לצאת ממנו בשלום הוא מפגש מקרי עם האקסית כשלצדך החברה הנוכחית. בדיוק בשביל מקרים כאלה המציאו את המילה הכחשה. אין דרך לצאת מזה בשקט, גם אם המפגש התרחש בעצרת יום הזיכרון. כל מבט, מילה או נשימה שלך תתפרש כראיה נגדך במשפט (ויהיה משפט) בבית. אז הדרך הכי טובה להיפתר מזה היא להתנהג כגולם מושלם. להכחיש כל קשר לאמירת השלום ובמקרה הצורך תשקר כמו גבר. "כן, למדנו יחד בגן רותי". למה לך סרטים? גם ככה החתול מתעצבן מזה שאתה ישן בספה שלו בסלון בלילות האחרונים.
שיחה מהחברה דוחה שבת
"עוד שבועיים אני חוזר מהמילואים, אני אתקשר אלייך"
מכירים את זה שאתם עסוקים מאוד במשהו. אם זה מרוכזים בלימודים, עובדים קשה או צופים בכדורגל. מצבים בהם באמת אתם לא רוצים לנתק את חוט המחשבה שלכם. ואז כמובן, בשיא הריכוז מגיע צלצול הטלפון עם השם של אהובתך על הצג. אתה אומר לעצמך "אני אחזור אליה אחר כך כבר", או במילים אחרות: מסנן, ובעצם גוזר על עצמך חתיכת סרט מיותר. הרי אתה יודע שתשכח לצלצל חזרה, או גרוע מכך תחשוב לעצמך "אני רואה אותה עוד חצי שעה במלא, מה אני צריך להתקשר עכשיו?". כמה תמים אתה יכול להיות? לא הבנת שאי חזרה לצלצול של החברה מביא ישר תחקור של השב"כ ובסיומו יומיים של קרירות לפחות. לא יותר פשוט ללחוץ send? אתה אפילו לא חייב לקרוא את זה, זה הכפתור הירוק. אבל אתה כן חייב להקשיב למה שהיא אומרת, יהיה מבחן אחר כך.
ערב עם החבר'ה? תשכח מזה
"הנה, את פה. עכשיו תשבי רגע בשקט"
הסרט הבא הוא סרט כל כך מצליח שיש לו סרט המשך משלו ואני אסביר. בסרט הראשון אתה רוצה לצאת עם החבר'ה שלך לבילוי כלשהו. ערב "רק של בנים", ככה לפחות נראה לך. הרי שניה אחריי שתגיד לחברה שלך שאתה הולך ל"ערב עם החבר'ה" אתה עומד להיות מותקף בשאלה "מה? אני לא בחבר'ה שלך? אני לא החברה הכי טובה שלך?". כמובן שאתה כבר לא תמים וקראת את הכתבות בערוץ הגברים ולכן אתה ישר שולף לה: "בטח מאמי, את מוזמנת תמיד לבוא לשחק אתנו בפלייסטיישן". יצאת גבר אה? רק נראה לך, חכה לסרט ההמשך.
בסרט ההמשך אתה יושב בדירה עם החבר'ה וכולם מבואסים עלייך שהבאת את הגברת איתך. אי אפשר להפליץ בקולי קולות ולדבר על בחורות. כול החבר'ה שלך מודים לך מקרב לב, אבל לך לא אכפת כי אתה יודע שהם יסלחו לך כבר והיא לא תעשה לך סרטים. ואני שואל: לא למדת שאי אפשר לאכול מהעוגה ולהשאיר אותה שלמה? ברגע שתגיעו הביתה אתה תחטוף על הראש: "לא התייחסת אלי בכלל", היא מצהירה. אל תתווכח. היגיון נשי. כנראה שלא דיברת איתה מספיק, כי את החברים שלך אתה רואה פעם בחודש ואותה כל יום, אז ברור שמי שסובל מחסך בתקשורת זו היא.
והאוסקר הולך ל...
כנראה שאין לך הרבה ברירות אלא לסבול סרטים מצד החברה, זה חלק מהקשר, זוהי תמצית הזוגיות. אבל בסופו של דבר תמיד יש אור בקצה המנהרה, אולי יום אחד תזכה באוסקר על מפעל חיים בתעשיית הסרטים הפרטית שאתה מועסק בה מבלי שאתה רוצה בכלל.