בתור אלה שהמציאו את ספר החוקים של המושג "קשה להשגה", לא נראה שאתן ממש מבינות רמזים, בנות. נכון שאתן לא מדמיינות שאפשרות כזאת יכולה לקרות, אבל הגיע הזמן שתפנימו: לפעמים אנחנו ממש לא בקטע שלכן. אל תצפו שנבוא אליכם ונאמר לכן את זה בפנים, לא נעים לנו והאמת היא שאנחנו די פחדנים, לכן החלטנו לפרש עבורכן את כל הדרכים שבהם אנחנו מנסים להעביר לכן את המסר הזה.
אנחנו מתרצים
צריך להודות על האמת: אנחנו שקרנים די גרועים, ובדרך כלל קל מאד לקרוא אותנו. לכן ברגע שבו את מזהה שאנחנו מנסים נואשות למצוא צידוק הגיוני לעובדה שלא בא לנו להגיע אליך - ונכשלים בכך נואשות, כדאי שתביני שאנחנו מנסים לומר לך משהו. בואי נחשוב על זה בהיגיון: אם אנחנו רווקים ויש סיכוי של 0.0001% שנסיים את הלילה במיטה שלך, איזו סיבה הגיונית יש לנו לעשות משהו אחר? לכן, אם התמליל של השיחה הבאה מצלצל לך מוכר, הגיע הזמן להסיק מסקנות:
את: "היי מותק, בא לך לקפוץ אלי? הכנתי סטייקים במחבת"
הוא: "אמממ... תודה מאמי, אבל אני צמחוני"
את: "באמת? סבבה, יש לי אחלה סלטים שהכנתי, זה ימלא אותך בטוח"
הוא: "כן, אבל בדיוק אכלתי שווארמה מותק, אני מפוצץ"
את: "לא משנה, בא לך לקפוץ אלי בערב? הייתי אתמול ב"אפרודיטה" וקניתי כמה דברים שממש תאהב"
הוא: "אהההה... אני מעדיף שלא, אני אלרגי לתחרה"
את: "אז אפשר לא ללבוש כלום..."
הוא: "כן, אבל אז אני אתקרר, אני נורא רגיש לדברים האלה. אני כבר אדבר איתך מחר, בסדר?"
אנחנו מפלרטטים מול העיניים שלך
הנה עוד דבר שכדאי שתדעי עלינו: הדרך שבה אנחנו מביעים התעניינות זהה לזו של ילדים מגודלים. כל עוד הצעצוע או האובייקט שהביאו לנו מעורר בנו עניין, מייצר אצלנו סוג של סקרנות ועושה לנו טעם של עוד, נחזור אליו שוב ושוב. אבל מהרגע שבו משהו מאבד עניין בעיניים שלנו, הוא הופך שקוף כמעט באופן אוטומטי. וכשם שילדים לא יתביישו לפנטז על הצעצוע הבא שנייה אחרי שנטשו את הקודם על השטיח, גם לנו קל מאד להתחיל במצוד גם כשאת לידינו.
לכן אם בשלב כלשהו במערכת היחסים שלך איתנו תשמעי את המשפט: "למה לא סיפרת לי שחברה שלך כזאת שווה? אולי ניקח אותה איתנו לבלות?", או אם במהלך ארוחת צהריים איתך אנחנו לא מפסיקים לצחקק עם המלצרית השופעת, תדעי שאנחנו בעצם מנסים לרמוז לך בדרך חסרת הטאקט שלנו שבא לנו על צעצוע אחר. זה לא אומר שיום אחד לא נרצה לחזור לשחק גם איתך, אנחנו נוטים לפרצי נוסטלגיה כאלה, אבל זה לא משהו שכדאי לך לבנות עליו.
אנחנו מתעלמים מקיומך
העובדה שהרדאר הטבעי שלנו נמצא תמיד בחיפוש אחר מטרות חדשות, לא אמורה להפתיע אותך יותר מדי. כאלה אנחנו, יצורים אינסטינקטיביים: ציץ מזדמן או חצאית מתנפנפת תמיד יצליחו לגרור מאיתנו תנועת ראש מהירה. אבל זה לא אמור להרתיע אותך ביום יום, כי מלבד פרצי חרמנות מזדמנים אנחנו בסך הכול יצורים מאד מוכווני מטרה. הנורה האדומה אמורה להידלק לך כששום דבר שאת עושה לא מצליח לגרום לנו לאותה התגובה.
דווקא בנושא הזה היינו מצפים ממך להבין את הרמז בצורה מהירה יותר, בכל זאת את שייכת למין שהמציא את השיטה הזאת: הפניות הגב, הצחקוקים עם החברות, גלגולי העיניים, את יודעת, כל הדרכים שלך להראות לנו שאת ממש לא מעוניינת. בדיוק בגלל זה מצחיק לפעמים לראות כמה אנרגיה מיותרת את משקיעה בניסיונות לדבר איתנו, לשלוח אלינו חברות או סתם להסתובב מולנו בחולצות נטולות חזייה, כשבתגובה מתקבל מבט משועמם. אל תבלבלי את זה עם ביישנות: כל עוד אנחנו לא מגמגמים, מזיעים או מחייכים במבוכה כשאת פונה אלינו, זה ממש לא המקרה.
אנחנו לא מנסים למצוא חן בעינייך
הצורך הבלתי נגמר שלנו לנסות ולרצות אותך הוא אחד המבחנים הכי חשובים למידת העניין שלנו. כשאנחנו מעוניינים בך, אנחנו מפגינים את זה: חלקנו אוהבים להחמיא, חלקנו אוהבים להזמין אותך לדרינק, חלקנו מנסים באומץ רב להסתכל לך בעיניים כשאת מגיעה עם מחשוף נדיב. כל הדרכים הללו הם ביטוי לרצון שלנו לגרום לך להרגיש טוב, כדי שתתענייני גם בנו. אם הדברים לא נראים ככה, כדאי שתתחילי לחשוד.
אנחנו מתייחסים אלייך כמו אל אחד מהחבר'ה
אחד הסימנים האכזריים בעזרתם אנחנו מנסים להבהיר לך שאנחנו לא מעוניינים הוא דווקא מסר של חיבה משמעותית מצידנו: זהו הרגע שבו את משנה סטטוס, והופכת להיות אחד מהחבר'ה. מכאן ואילך את לא עוד אתגר שעלינו לכבוש, אלא גבר-גבר שאפשר לספר לידו בדיחות גסות, ללכת לידו בבוקסר ולרכל איתו על נושאים כמו כדורגל וגודל חזה מועדף.
מרגע שעברת מהפך שכזה יש לך שתי דרכים להתמודד: לזרום עם זה ולשתף פעולה בתקווה שיום אחד הקירבה שלך אלינו תעשה את שלה. קחי בחשבון, הסיכויים שזה יקרה זהים פחות או יותר לאלו שנצא קבוע עם אחד מהחבר'ה האחרים שלנו. האופציה השנייה היא פשוט להסיק מסקנות ולהבין שזאת לא את, זה אנחנו, ובמקרה הזה אנחנו פשוט לא מעוניינים.