מזל טוב גבר, אישתך בהריון, ילדים זה שמחה ועוד רגע יהיה לך יורש. עכשיו בוא נשים את כל השמחה הזו בצד ונדבר על מה שצפוי לך. לא היתרונות - זה קל (היא הולכת לישון מוקדם - לך יש יותר זמן לפלייסטיישן ולשתות בירה עם החבר'ה. וכמובן האיסור המוחלט לעשות לה מסאז'). לצד הדברים הטובים יש לא מעט רגעים קשים, ולשם כך התכנסנו.
לא מעט נכתב על ההבדלים בתפיסת העולם של בני שני המינים, וכשזה מגיע להריון, ההבדלים האלה רק מתחזקים. בואו נודה על האמת: נשים מרגישות, גברים רואים. האישה נמצאת כול כולה בתוך החוויה. יותר ויותר היא שוקעת אל תוך בועה ומתנתקת מהחוץ, "עושה את עבודתה". לעומת זאת, אצל הגבר הצופה מהצד, "מחוץ לבועה", המצב הפוך. הוא דווקא נהיה ערני יותר, חושיו מתחדדים - הוא נמצא במשימה שאינה נגמרת.
את הרשמים להלן אספתי במהלך תשעת החודשים האחרונים:
החיבור לעובר: זה פה וזה לא הולך לשום מקום
כבר מההתחלה הרגשתי שיש הבדל ענק ביני לאישתי, ביחס לעובר הגדל בתוכה. בעוד שהיא, מהרגע הראשון יש לה קשר רגשי לחיים שנוצרים בתוך גופה, אני פשוט ראיתי בטן שצומחת וגדלה. מהרגע שהיה בוטן קטן היא כבר התחילה לדבר אליו ולספר לו סיפורים ואני? כמובן שאני מדבר על ההריון, והתרגשתי למראה התמונה בשחור לבן שהוצגה על המוניטור, אבל העובר לא הפך להיות מרכז חיי ועולמי. דבר אחד בטוח: עם מראה היורש חדרה בי ההבנה שזהו, זה קורה וזה בלתי הפיך.
הקריזות שלה: כל הקלישאות נכונות
לא יודע איך זה אצלכם, אבל בהריון של אשתי מצאתי את עצמי עובד כשליח במשרה מלאה. כבר יצא לי להביא בשעות הלילה קרפ שוקולד עם כדור גלידה וניל, וזו רק ההתחלה.
כל זאת ועוד - בעיה גוררת בעיה: פתאום גם אני עליתי במשקל. מה לעשות שאי אפשר להתעלם ממנות הגורמה שעוברות לך בשיירה מול העיניים. ובעיה גוררת עוד בעיה: כל המשימות האלה וכמויות האוכל גרמו גם לי להאבק בעייפות כרונית. כשאנחנו יושבים עם חברים או סתם מבקרים משפחה אני מבקש ללכת הביתה כי כבר מאוחר, ואז מגיעה התגובה המעצבנת של כולם, "מה קרה, זה אתה שבהריון?".
סקס: לא באמת קורה
סיפרו לך שהריון זאת תקופה מדהימה לסקס? לך חפש. מלבד השליש האמצעי של ההריון שבו נוחתת על האישה חרמנות בלתי מוסברת, בשאר הזמן אתה מוצא את עצמך לבד, אין עם מי לדבר כי היא עייפה ומותשת. גם כשאתה כן מגיע למקום הזה מדובר בווירטואוזיות ויצירתיות מופלאה שנדרשת ממך, אחרי הכול אתה לא רוצה למעוך משהו שאסור. שורה תחתונה: עיסוי פרינאום זה הדבר הכי רחוק שתגיע אליו. ובעוד שאני לא מקבל כלום מצאתי עצמי נגרר לבדיקות שבהן נאלצתי לעמוד כצופה מהצד בזמן שגבר אחר בודק בעניין את אשתי החשופה, ואני נאלץ להתנגד לאינסטינקט הגברי שאומר לי לקפוץ עליו, ומשום מה הסיטואציה הזו נראית טבעית לשאר העולם.
לונג ליב דה קווין
בעוד שאני לא מקבל כלום אישתי הפכה לאט ובזהירות, מבלי שאני אבחין בזה, למלכת הבית. בגלל ההורמונליות אסור לדבר מחשש פליטת פה וצריך למלא את כל מבוקשה. היא דורשת את מלוא תשומת הלב ומלחמה על השלט למשל הפכה להיות אבודה מראש. לא משנה מה אני עושה וכמה אני עסוק בכל פעם מחדש כשהעובר זז אני חייב לשלוח יד או אוזן ולהקשיב, לא ברור למה בדיוק.
המחאה החברתית זה כאן
לסיום, כמה מילים על הצד הכלכלי, שם מצאתי עצמי נלחם מלחמה אבודה מראש: עוד לפני שהפכו אותי לשיפוצניק וקבלן ביצוע לחדר של התינוק מצאתי עצמי מחפש עגלה לתינוק בעלות של פיאט אונו. לא רק שזה יקר, פתאום חדרה בי ההבנה שבגלל שהיורש מגיע עם גב חלש אני צריך לקנות כמה עשרות עגלות לכל שלב שהוא יתפתח, וכל אחת תעלה לי כמה אלפי שקלים.
בחלק הבא: חיי הגבר בצל אימא טרייה. ניתן לכם לנחש לבד אם זה מסובך יותר או פחות.