לקראת בואו של הקיץ מרבית חבריי, שהפגינו זוגיות מרשימה במהלך ימי החורף הקרים, מחליטים על חזרה זמנית ללא תאריך סיום לרווקות. זה מתחיל בשיחה עם כמה חברים, על איך זה כבר לא אותו דבר, ונראה לו פתאום שהיא לא ממש בשבילו, הרי כולנו זוכרים איך היא לא צחקה אז שהוא סיפר את הבדיחה על אפשטיין בטירונות, האם הוא באמת יכול לחיות עם מישהי שלא מבינה את ההומור שלו? ויותר מזה, אולי הדבר הכי בריא בשבילם עכשיו הוא להתרחק קצת לאיזה חודש חודשיים (רצוי יולי אוגוסט) וכך, כשיחזרו, זה כבר יהיה לתמיד. מה, לא?
כרווק ותיק, החלטתי לרדת לשורש העניין: למה אי אפשר לנהל זוגיות בקיץ? במה היא כל כך שונה מזוגיות החורף? האם היא פחות מנחמת? מחזקת?
פגישה מקרית עם חבר מקרי נתנה לי כיוון. אחרי כמה שניות של חיבוקים גבריים לחלוטין, שאלתי את השאלה המתבקשת: "מה עם האישה?", "הכול כרגיל", השיב החבר המקרי, ותוך כדי ניגב את הזיעה מן המצח, "אבל עזוב שטויות, ספר אתה, כל שבוע מישהי אחרת? תאמין לי אתה יודע איך לחיות!"
בנקודה זו חשוב לי לציין, שמעולם לא היית כזה שכל שבוע נמצא עם מישהי אחרת וככל שאני מתבגר אני מטיל ספק רציני באם קיים מישהו כזה, אבל נחזור לענייננו – אותו חבר מקרי, שמבטו נודד ממני והלאה: "תראה, תראה איך הן מתלבשות, כל שנה הן לובשות יותר קצר, אחחח אם רק הייתי רווק".
נפרדתי ממנו בחיוך שאולי טוב שהוא לא רווק, אחרת הייתי צריך לכתוב עליו משהו אחר לגמרי, והתחלתי להסתכל סביב. וזה נכון: תל אביב בקיץ לובשת חג, הנשים יפות, מתאמנות, רצות, שוכבות על החוף, לובשות שמלות קצרות סטייל מרילין מונרו מתנפנפת, בכל מקום מופיע יופי, בכל פינה חיוך נשי, וכן זה יכול לשגע מוח גברי מיוזע, אבל האם זה מספיק? האם כמה רגליים חשופות ומחשופים נדיבים מספיקים בשביל לפרק זוגיות טובה ובריאה?
הסוד האפל של הקיץ
במסגרת חיפושיי אחרי התשובה, הגעתי לטיילת לפגוש חברה. קבענו לשבת לבירה קרה על החוף, היא חיכתה לי בשמלה פרחונית ורגליים שזופות שקרצו לאור השמש. אחח הקיץ, הקיץ חשבתי לעצמי, התיישבתי לידה והחלטתי לפתוח את הנושא: האם גם להן בוער בקיץ להיות בודדות, האם גם אצלן הראש עסוק בכל מיני מחשבות על זמן רווקות וזמן זוגיות.
אחרי הזמנה מוזרה ממלצר שלרגע לא הסיט את עיניו מהמחשוף שהזמין בשביל שנינו, החלטתי לשאול פשוט וישיר – "תגידי, גם את בקיץ מרגישה פתאום יותר קלילה וזורמת?". א' חייכה ואמרה בקול צרוד אופייני, "תגיד, אתה מפלרטט איתי עכשיו?". "לא יודע. אני מפלרטט איתך?".
"תשתה את הבירה שלך, ותסתכל על הים", ענתה א' והורידה את משקפיי השמש כעושה נקודה בסוף המשפט.
א' ואני מכירים שנים, יצאנו קצת אחרי הצבא ואחרי חודש בערך הבנו שאנחנו יותר מדי דומים ומתאימים, מה שאוטומטית הפך אותנו לחברים טובים של אפלטון. המחשבה שאני מפלרטט איתה עכשיו רק כי חם, גרמה לי להבין ברגע את סודו של הקיץ: זו ההזדמנות שלעולם לא תגיע, הקיץ מחביא בחובו את האופציה, את האולי, את מה שיכול היה להיות אם רק היינו עכשיו רווקים, צעירים ויפים.
בדיוק כמו גבר ישראלי ממוצע שהולך למילואים ואוטומטית הופך להיות עצלן וחרמן, כך הקיץ פותח בפניי הגבר הממוצע הזדמנויות שלא היו כאן קודם. הרי כל גבר מכיר את שיטת המספרים הגבוהים: מתוך עשר בנות שתתחיל איתן שתיים יהיו בעניין, על פי ההיגיון הזה, מה אם תתחיל עם עשרים בחורות? אולי 30? אין גבול!...
...בדיוק באותה מידה שאין גבול לטיפשותו של הגבר הממוצע. ואליו ואני מבקש להקדיש את השורות הבאות, אותן יש לגזור ולהדביק על המראה באמבטיה: העובדה שאישה לובשת קצר זה לא אומר שהיא בעניין, זה פשוט אומר שחם לה. זה בסדר להסתכל אבל לא לבהות, ורוב הנשים אפילו ירגישו מוחמאות. זה בסדר ליהנות מכל היופי שסביבנו, אבל בדיוק כמו רוב היופי בעולם, אין לו שום קשר אליך, הוא פשוט שם.
ואחריי שסיכמנו את זה, ואחרי שהסתכלת טוב טוב בכל מה שקורה בחוץ, רוץ מהר הביתה ותגיד תודה שיש משהי שמוכנה להתפשט לידך, בלי קשר למזג האוויר.