אמרנו כבר לא פעם, שהיצמדות לאישה אחת לתקופה ממושכת מצריכה מאיתנו איפוק מרוסן ונשיכות קבועות של השפה התחתונה - זאת לנוכח המניירות הנשיות הקבועות. אז כן, אנחנו יודעים שאין ברירה וכשאנחנו קושרים את האזיק לפרק כף יד נשית אנחנו מקבלים את כל הגזירות שנכללות בקונספט, אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להתמרמר על זה קצת. צמצמנו למינימום את המגילה ושתלנו כמה מהדברים שאתן עושות שאנחנו פשוט לא יכולים לסבול:
זמן התארגנות ממושך
חמש דקות - זה בדרך כלל מה שאנחנו צריכים כדי להיות מוכנים ליציאה. ומרגע זה ואילך נגזר עלינו להתייבש מול הדלת חצי שעה עד שעה עד שתסיימי לפזר את הטושים הצבעונים בניסיון להסוות פגמים שונים על הפנים. נדחיק את העובדה שכל עסקי האיפור הם הונאת מיידוף שמפילה גברים נאיבים בכל שעה, אבל העיסוק המעיק בלדפוק שרבוטים של דאלי מתחת לעיניים במשך כמויות של זמן, מתסכל את הקיום האנושי וגורם לאיחורים לא רצוניים להתחלות של סרטים בסינמה.
בכי בכמויות
בניגוד לנביחות שמאשימות אותנו בהעדר רגש, אנחנו דווקא שמחים לבשר שמאצ'ו אמיתי הוא אחד כזה שיודע להזליף דמעה ברגעים מיוחדים. אבל זילות הבכי כמו שמציגות קולקציית הנשים בעידן המודרני הוא לחלוטין בלתי נסבל. עופי חופשי על דמעות כשהסבתא נפטרה, השליכו אותך מהעבודה או אם גילית שהחברה הכי טובה שלך מנשנשת את האקס שלך. זה ניחא. אבל לגמור טישו על עלבונות מכל בולשיט שנאמר, טלנובלות טראש או שינוים הורמונלים מונפצים, זה לא רק מרגיז, זה גם לרוב יגרום לנו להחליף אמפתיה אמיתית וכתף תומכת בחוסר סבלנות ומרפק צונן.
התקפי שופינג
עוד נגיף חולני שטמון לכן בסיסטם. לא ברור למה, אבל קניות מוגזמות נראות לכן כתחביב חמוד שהופך אתכן לדיוקן מגניב של קרי ברדשאו. ובכן, הנה האמת: זה גורם לכן להיראות מתלהבות שדופקות חורים בתקציב המשותף של הבית. אנחנו לא רוכשים את המנטרה שהקניות מקפיצות מצב רוח, וגם אם כן, נסו לפזר מזומנים על חיקויים בכרמל ולא על מותגי שופוני בכיכר; גם ככה זה מעמיס את הארון, ובסוף הרי אנחנו שוב נקבל אתכן בדגמ"ח הסרוח ועם החולצות מסלול שלנו.
אובססיית פייסבוק
היינו בטוחים שלאנוס את אתר ריגול הזה שמור בעיקר לסינגלס רעבים שמנסים לאתר זיווגים מבלי לקום מהכיסא, ולכן לא ברור למה במקום לפנק את סחבק בפיצוחים ופוט מסאז' את חייבת להיתקע על צ'אטים עם שאריות מהתיכון ולצלול על תמונות חופשה של אנשים שלא פגשת בחיים. אולי עוד לא שלחו לכן את הקומוניקט\ אבל האתר הזה מתחיל למצות את עצמו והיום חוזרים לרגל אחרי אנשים בשיטת הריכולים אולד סקול. לכן תחסכו מאיתנו להיות בקרבת לייקים ושינוי סטטוסים תכופים ותאפסנו את הלפ טופ לטובת זמן איכות עם הגבר שלכן.
קדיחות טלפון ארוכות
בניגוד אליכן, לא נחפור ונסביר למה לא תמצאו זכר שיכול לשרוד יותר מדקת סלולר אחת, אבל כן נצטרד על זה שברבורי הנייד המייגעים שלכן קוטעים שלווה וכל אפשרות לצלול על הטראש שמתגלגל על המסך. זה שאתן שורפות תאי מוח חיוניים זה לא מה שמדאיג פה, אלא יותר השיחות המעיקות ברקע ורינגטוני ביונסה שמצלצלים בזמן המנוחה - ומאלצים אותנו להאזין לאינפורמציה משמימה על כל מה שקורה בחיים של החברות ושל האימא שלכן.
כל מה שאתן רואות בטלוויזיה
אם היינו יכולים היינו נסגרים עם פלזמה משלנו בחדר, אבל הבעיה היא שזמן איכות שלא כולל נחירות בלילה חייב להתרחש בסלון מול מרקע מרצד, ולכן אנחנו חייבים לצפות במה שאתן אוהבות וזה נוראי לגמרי. באמת שאנחנו מנסים, אבל קשה לנו מאוד להתחבר לחיבה הלא נגמרת שלכן לטלנובלות, סדרות קיצ' וריאליטי מאוס של זמרי קריוקי. זה פשוט לא מעניין אותנו, ויש מצב שזה גם יהרוס לנו את הערב ואת זמן האיכות שכל כך חשוב לזוגיות שלנו.
מוגבלות לוגיסטית
בעידן של פמיניזם גועש בו למדנו לחשוש מלבקש מהליידי לחמם עבורנו את הטבעול, אין לנו יותר שום צורך לפזר את הדאווין של המאצ'ו ולהעמיד פנים שאנחנו אשכרה יודעים להבריג משהו. מבחינתנו השוויון הוא טוטאלי ולכן סינג'ורי האחזקה בבית והעובדה שאתן מייצרות גועל מלאסוף את המקקים שהרגנו בגלל שביקשתן, מתחילים להימאס. מבחינתנו תתניעו במהירות להום דיפו, קחו קורס מזורז אצל חשמלאי ותלמדו לתפעל רוורס בכניסה לחנייה, והעיקר שחררו אותנו מהעבדות הפיזית רק בגלל שיש לנו אשכים במקום ואגינה.