אם תבקשו אוהד ספורט ממוצע למנות שמות של בעלי קבוצות ב-NBA, סביר להניח שתקבלו תשובות ספורות בלבד. הימור שלנו: מארק קיובן בן ה-54 יהיה אחד מהם. האוהד מספר אחת של הדאלאס מאבריקס ייצר כותרות עוד לפני שהפך לבעלים של הקבוצה בינואר 2000, כאיש עסקים מוצלח שעשה את הונו במו ידיו, יזם סדרתי, מגנט לכסף, ובעיקר אדם צבעוני (מטורף, יש מי שיגיד) שהקווים המנחים בחייו הם שעשועים ועסקים. עכשיו, אחרי שגייס את הישראלי השני ב-NBA, גל מקל, השם שלו הולך להיות מוכר הרבה יותר בישראל.
משקיות זבל להון של מיליארדים
למרות הנהנתנות הטבועה בו ואופיו הפרובוקטיבי, מארק קיובן הוא אדם מוכשר וחדור מוטיבציה. בגיל 12 בלבד, כבן למשפחה יהודית ממעמד נמוך-בינוני מפנסילבניה, החל למכור שקיות זבל כדי לממן את עצמו. במהלך לימודיו באוניברסיטת אינידיאנה החל לעבוד כיחצ"ן, מורה לריקוד, ואף הקים בר משלו שלא החזיק מעמד זמן רב. לאחר מכן עבר לדאלאס, ופנה לתחום ההיי טק, שם עשה את הונו. בשנת 1990 מכר את החברה שהקים (MicroSolutions), בכ-6 מיליון דולר, ושני המיליון שנותרו בידו אחרי ניכוייים שונים היו למעשה המיליונים הראשונים שאפשרו לו להמשיך לצעוד בבטחה לעבר הרפתקת הסטארט אפ הבאה שלו.
טרם התפנה להמשך עסקיו הוא עשה הפוגה קצרה בעולם השואוביז - יצר החשיפה והאופי המוחצן שלו לקחו אותו ללוס אנג'לס, שם ניסה להתברג בתעשיית הסרטים. למזלו כשרון המשחק שלו לא ממש הרשים את אנשי הוליווד (אתם יכולים להתרשם מקיובן כשחקן במסגרת תפקיד האורח שלו ב"בפמליה"), ולאחר כמה סרטים דלי תקציב הוא נטש את עולם הקולנוע.
המיליונר היחסית טרי חזר לטקסס, שקסמה לו בסטייל, מזג האוויר, והמסיבות שהתאימו לאורח חייו הנהנתן. הכסף הגדול הגיע ב-1999, בתקופת השיא של הסטארט אפים וחברות הדוט קום ורגע לפני פיצו הבועה. קיובן מכר ל-Yahoo הגדולה את Broadcast.com, שהקים יחד עם חבר, בסכום אסטרונומי של 5.9 מיליארד דולר. מקטרגיו יגידו שמדובר בעניין של תזמון מוצלח ומזל בלבד, אבל עובדתית הפך קיובן למיליארדר, ולכו תתווכחו עם זה.
משם המשיך קיובן לשלוח את ידיו לתחומים נוספים בהם התעניין, וביניהם רשת בתי קולנוע, חברת הפצה לסרטים, ואפילו ערוץ טלוויזיה משלו. אבל מה שהקנה לו את מירב הפרסום, והסיבה שבגינה התכנסנו היום, היא אהבת נעוריו לכדורסל והמעבר לעולם הספורט עם רכישת הקבוצת של דאלאס.
בעלים-סלב
בניגוד לשאר בעלי הקבוצות ב-NBA, קיובן הוא דמות מוכרת, עם המבט החצי מטורף בעיניים וגוף של בריון יותר מאיש עסקים. בניגוד לבעלי הקבוצות שנוהגים לשבת בתאי צפית VIP מרוחקים ומפנקים, קיובן אוהב לשבת הכי קרוב לפרקט ולספסל הקבוצה שאפשר, במנהג שהעלה את קרנו בקרה אוהדי הקבוצה אך גם קנה לו לא מעט שונאים. ביניהם ניתן אולי למנות את נציגיה הרשמיים של ליגת הכדורסל הטובה בעולם, כמו גם השופטים, איתם התעמת לא פעם. הבעלים העצבני ידוע בהתפרצויות זעם וקריאות ביניים שסיבכו אותו ואת המועדון לא פעם, והוא מתקרב לסכום מצטבר של שני מיליון דולר בקנסות ששילם לליגה במהלך השנים. לזכותו יאמר שהוא נדבן לא קטן, ואחד ממנהגיו המבורכים הוא להשוות כל סכום קנס שהוא נאלץ לשלם בסכום כסף זהה שהוא תורם לארגון צדקה נבחר.
פה הוא דווקא צוחק על עצמו במתיחת 1 באפריל:
מיד אחרי רכישת המאבריקס הוא העביר את הקבוצה למשכן חדש אותו עזר לממן, אולם מעודכן עם כל הפינוקים האפשריים. גם מקצועית הביא קיובן לשינוי אדיר, ומלבד הפיכת כל משחק למאורע הגישה הלא מתפשרת שלו עזרה להצעיד את הקבוצה למאזן חיובי לאחר כמה תקופה שחונה, הופעת פלייאוף ראשונה לאחר 11 שנים, גמר NBA ראשון בשנת 2006, וכמובן הניצחון על מיאמי והזכיה באליפות הליגה בשנת 2011.
מהמר על מקל
התזמון הוא גם עיקר הסיפור במקרה של גל מקל: המאבריקס בונים את עצמם מחדש ומוכנים לקחת הרבה סיכונים, שאינם זרים למארק קיובן. מעמדו של דירק נוביצקי אינו ברור לגמרי, וגם מקומם בסגל של שאר השחקנים בעמדתו של מקל, וביניהם בחירת הדראפט האחרון שיין לארקין אינו ידוע סופית.
באימון שהוביל להחתמה של הרכז הישראלי אף צפה בו גם הבעלים עצמו, שהתרשם מהשחקן ופעל להחתמתו. כמובן שצוות הקבוצה עשה את ההחלטות המקצועיות שהובילו להחתמה הזריזה והמפתיעה יחסית, אבל אל תטעו לחשוב שהבעלים לא נתן את אישורו הסופי, ולמעשה לקח את ההימור האמיתי – אם ההחתמה תתברר ככישלון האוהדים יפנו את זעמם כלפי בעל הבית.
אבל אל תדאגו לקיובן, שמעולם לא פחד להסתכן ונראה תמידית כשש אלי קרב: הוא לא נמנע מעימותים, חי על הניצוצות שניתזים בוויכוחים, ועושה רושם של אחד שדרוך ומוכן לכל משבר שעלול להגיע. מראשית שנות ה-80 הוא לא עובד בשביל אף אחד מלבד עצמו, ולא חייב דין וחשבון על ההחלטות שהוא עושה, ובכללן ההחלטות בנוגע לקבוצת הכדורסל שבבעלותו – כולל ההחתמה של גל מקל.