"מי שיתקוף את אירן ייתקל באגרוף ברזל, אירן תגיב בחוזקה לכל פלישה או מתקפה, בכוח ובאופן בו התוקפים והפולשים ירוסקו מבפנים". את המילים אמר בשבוע שעבר עלי חוסייני חמינאי, מנהיגה העליון של אירן, במהלך נאום באקדמיה לקצינים בטהרן - ובנאום זה הזכיר לנו ולעולם מי הבוס האמיתי של אירן. רוב הישראלים מכירים בעיקר את שמו של אחמדיניג'אד, אבל בתקופה זו של איומים הדדיים הגיע הזמן להכיר טוב יותר את המנהיג שהגיע על ידי המגזין "פורבס" למקום ה-26 ברשימת האנשים החזקים ביותר בעולם – מקום אחד בלבד מתחת לראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו.
המנהיג עם האצבע על ההדק
הכותרות הרבות שיוצאות מאירן יכולות לפעמים להטעות אותנו לחשוב שנשיא אירן מחמוד אחמדיניג'אד הוא זה שמנהל את המדינה, אך בפועל מדובר בהצגה "דמוקרטית". הסמכויות האמיתיות, כמו ניהול הצבא ומשמרות המהפכה, הן של "המנהיג העליון" - הוא זה שקובע את מדיניות החוץ והפנים וההחלטה לגבי פצצות האטום המדוברות כל כך מונחת בידיו. הוא גם זה שיקבע מי יהיו המועמדים לנשיאות אירן, אותם יבחרו אזרחי המדינה אחת לחמש שנים. משחק דמוקרטי כבר אמרנו?
הסמכות השיעית העליונה
חמינאי נולד 1939 למשפחה שיעית ענייה, בן לאיש דת הדוק והשני מבין שמונה אחים. כבן לאיש דת הוא חונך להיות מוסלמי שיעי הדוק, כשהתבגר עבד במקביל ללימודיו האקדמיים כמתרגם ספרים שעוסקים באסלאם והחל מעביר שיעורי דת. ככל שהתקדם בסולם הדתי החל לכתוב בעצמו ספרים שעוסקים בהלכות האסלאם השיעי.
בשנות ה-60, אז שלט באירן השאה - דיקטטור מהסוג שאהבו במדינות המערב - החל חמינאי להיות מעורב פוליטית ואף נעצר לא מעט פעמים על ידי המשטר, כחבר בארגון סטודנטים מוסלמים אדוקים שפעלו נגד השלטון. כל מעצר כזה שנמשך ימים ספורים רק העלה את מעמדו בעיני שאר הפעילים. בשנת 1975 נעצר חמינאי שוב, הפעם על ידי הסאוואכ - המשטרה החשאית של אירן, שהתפרסמה כיחידה בה החקירות לא נעשות על פי אמנת ז'נבה. הוא נעצר לתקופה ארוכה, כשחלק מתנאי השחרור היו הרחקתו ממאמיניו.
נשיא עם תשע נשמות
ב-1979, שנת המהפכה האסלאמית, השאה אולץ לעזוב את המדינה. מי שתופס את השלטון הוא האייטולה חומייני, אליו חובר חמינאי והופך לאיש סודו הקרוב ביותר. הקרבה משתלמת לו; חומייני, שהופך להיות המנהיג העליון, ממנה את חמינאי לנשיא אירן, תפקיד אותו הוא ממלא בזמן המלחמה הקשה מול עירק. במהלך נשיאותו, שנמשכה שתי קדנציות, נעשו מספר ניסיונות להתנקש בחייו, אך בכולם הוא יוצא ללא פגע, או עם פציעות בלבד.
חמינאי מתגלה כאיש דת קיצוני רדיקלי שמיישם את חוקי השריעה בצורה הנוקשה ביותר על אזרחי אירן: נשים נעטפות בשחור, אסור לשתות, לחגוג ובכלל, די קשה לחיות. ההרמוניה של חומייני וחמינאי מסתיימת כאשר חומייני נפטר ב-1989 וחמינאי ממונה על ידי חכמי הדת למנהיג העליון של אירן.
חולם להחזיר את אירן לימיה כמעצמה עולמית
מרגע כניסתו לתפקיד המנהיג העליון חמינאי עובד במרץ כדי לייצב את מעמדו. הוא ממהר להעיף מהפרלמנט את המתונים ובנוסף הוא מתעמת עם בנו של מורו ורבו, אחמד חומייני. תוך זמן קצר הוא הופך למנהיג ללא עוררין ואיש אינו יכול לו. בזמן כהונתו כמנהיג העליון הוא מונע מהזרם המתון (מתון ביחס לאירן כמובן) מלהתמודד על משרות בפרלמנט, הוא מצמצם יותר את חופש העיתונות באירן ומאיץ את תוכנית הגרעין כשלנגד עיניו הוא רואה את אירן חוזרת לימים בהם פרס הייתה מעצמה עולמית.
מלחמה פנימית עם אחמדיניג'אד
למרות ההתנגדות של חמינאי לטכנולוגיה ולעיתונות בכלל הוא מתחזק אתר אישי, בו הוא מפרסם את דעותיו ופסיקותיו, ורבים במערב רואים באתר זה כקו המדיניות הרשמי של אירן. השנה דווח על עימותים בינו לבין אחמדיניג'אד על רקע נושא הסמכויות - על פי הגארדיאן הבריטי חמינאי לא היסס לעצור את מקורביו של אחמדיניג'אד בגלל שימוש בכשפים, זאת כדי לסמן לו את הגבול הדק. אחמדיניג'אד לא נשאר חייב ופרסם את השחיתויות של בנו של המנהיג העליון, מוג'תבא חמינאי - הונאות ענק של בנקים באירן וצבירת הון עצמי של 3 מיליארד דולר.
רוצה להשמיד את כל "הציונים הרשעים"
חמינאי נחשב לקיצוני שבשונאי ישראל וכל הצהרה שלו בנושא כוללת משפטים הכוללים את המילה השמדה בצורה זו או אחרת. אין דרך לעדן את הדברים – מבחינת המנהיג העליון של אירן, מדינת ישראל היא ריכוז של ציונים רשעים, שחייבים לחלוף מהעולם. מבחינתו כל גוף שנמצא בקשר עם ישראל הוא כופר בדרכי האסלאם, אפילו אם מדובר במדינה ערבית או ברשות הפלסטינית. באתר שלו הוא מחשיב את מצרים כמדינה שאיבדה את כבודה מרגע שהתקרבה לישראל ואת ההנהגה הפלסטינית הוא מחשיב כעבדים ו"שטיחים" של הישות הציונית.
לא הולך לשום מקום
בניגוד למדינות ערביות אחרות בהן המנהיגים נפלו בעקבות מהומות "האביב הערבי", לא נראה שהשלטון של חמינאי איבד משהו מהיציבות שלו. חמינאי נוקט יד קשה ביותר כנגד הפגנות הסטודנטים בארצו; מבחינתו המפגינים מובלים על ידי הזרם המתון, שמקבל הוראות מאויבי אירן. הוא מגבה את הירי חסר ההבחנה של משמרות המהפכה והבסיג' על אזרחי אירן, ואף שלח יועצים לסוריה בכדי להעביר לבשאר את ניסיונו. כמו שזה נראה כיום לחמינאי שלטון יציב והוא לא מתכוון לרכך את דעותיו או להתגמש, ולא משנה מה הציבור באירן – או העולם – יגידו.