הסופ"ש האחרון שלי היה מלא בשני דברים: שינה וסטטוסים בפייסבוק על בוכריסים שעייפו אותי. כלומר הבוכריסים, לא הסטטוסים. הם עייפו אותי, ואת החברות שלי, והרבה נשים אחרות. וכן - הם גם עייפו לא מעט גברים, אבל הבעיה היא שלמרות שסוף סוף גברים הביעו קצת סולידריות עם בעיה רצינית שלרוב נשים מתמודדות איתה (ספציפית לגבי הטרדות מיניות בצבא), זה קצת הרגיש שמה שבאמת היה אכפת להרבה מהם זה לא שזיינו עכשיו מישהי, אלא שפעם זיינו אותם. אחח עברית, איזו שפה יפה.
אני לא טוענת שלכם הגברים לא באמת אכפת מחיילת צעירה שהמערכת עומדת לדפוק אותה (וסליחה על בחירת המלים, מעכשיו והלאה) ואני גם לא מצפה שתעשו מלחמות בשביל נשים אחרות (אם כי, למה לא?), אבל רבאק - מה עם להתעורר על החיים של המין שלכם? לא אכפת לכם שכל גבר שני היום בעמדה בכירה, או לא, מכתים את כולכם? כאילו סבבה, לא כולכם אנסים, רוצחים וגנבים - רק שזה קצת מרגיש שכן.
וזה לא מרגיש ככה באשמתכם, ברור שלא. אבל אי אפשר כבר להתייחס לגברים שאשמים בזה באמת כ"קומץ", ולהיות אדישים למצב זה לא יותר טוב מלהיות אלה שאשמים בו. כי בואו נהיה כנים - מקרי בוכריס קורים יותר מדי פעמים, והמציאות היא שאתם חזקים פיזית, כלכלית ומעמדית מרוב הנשים, והעובדות על פני השטח מראות שאתם אחראים לרוב מקרי האלימות בישראל בפרט, ובעולם כולו. זה כמובן לא אומר שכל הדברים הרעים בעולם על הכתפיים שלכם, אבל זה כן אומר שיש לכם הרבה כח, במובן הכי פשוט שיש, לשנות את העולם הזה לכאן או לכאן.
קוראים אחד לשני "אחי", אבל לא באמת דואגים אחד לשני
מי שמרגיז אותי, אבל באמת מרגיז אותי, הם לא הגברים שמנצלים את אותו הכח שיש להם לרעה, אלא כל שאר הגברים - שמבחינתי הם הרוב המוחלט, שהם - כלומר, אתם - שמחזיקים כל כך הרבה כח בידיים ולא משתמשים בו למטרה ראויה. לא משתתמשים בו בכלל, יותר נכון. הרוב המוחלט הזה בנוי מאנשים טובים עם מוסר גבוה וערכים, ג'נטלמנים אמתיים, שלא משמיעים קול חזק מספיק בנוגע לסיפורים האלה, או בכלל. ואם כבר אתם משמיעים את הקול - אתם לא אלה שיוזמים אותו. ואני לא רוצה שתשמיעו את הקול הזה בשבילנו, אלא בשבילכם.
למה, נניח, בכל פעם שיש ידיעה על נשיא שאונס, או מרצה באוניברסיטה שמטריד, או עיתונאי שמחשיב את ההטרדה שלו כחיזור - אתם לא מתאגדים כולכם ביחד ומגנים אותו בקול ברור? למה אתם לא מובילים קמפיינים שמפרידים אתכם, הנורמה, משאר הגברים שהורסים לכם ושגורמים לנו הנשים להרגיש שכוווולכם 'כאלה'? למה יש איזה טור אחד פה וטור אחד שם של עיתונאים שאומרים משהו נחרץ לגבי זה, ואז זהו, הקול דועך? אני יודעת שאם עשרות נשים היו מואשמות שבוע אחר שבוע במעשים הכי קשים שיש כנגד גברים בחברה, הייתי מזועזעת עד עמקי נשמתי. לא שהמרחק כזה ארוך, אבל עדיין - הייתי רוצה שיהיה ברור שהן לא חלק ממני והייתי עושה כל מה שאפשר כדי שלא יהיו עוד נשים שיבחרו את הדרך הזאת.
אני לא אומרת שנשים מושלמות בקטע הזה, כי גם אנחנו פישלנו פה (מה עם גינוי על מה שקורה עם בוכריס, יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים? יש משהו יותר חשוב שאת עסוקה בו מאשר מיצוי התפקיד שלך?) אבל בואו נתמקד, כמו שהמדור שלי מחייב, בכם: אתם לא שמים לב שאתם ממש טובים בלקרוא לכל גבר זר "אחי", אבל גרועים בלאחד את כל האחים שלכם תחת קורת גג אחת? זאת בניגוד גמור לנשים, אגב, שלא קוראות לנשים אחרות אחיות, או דוכסיות, או מלכות, אבל כשצריך - כולן מתייצבות אחת לצד השנייה. ארגון אחרי ארגון הן קמות ונלחמות על מה שבא להן. תא העיתונאיות, נשות הכותל, אחת מתוך אחת - יו ניים איט. אפילו בקמפיין ברשת נגד הפרסום הפתטי של בירה גולדסטאר (החלק הפתטי הוא שמישהו קרא לזה הומור) או הקמפיין החיובי "כולנו אותיות" של שני שטלריד - נשים משמיעות את הקול שלהן ונמצאות שם לצד האחיות שלהן.
לפעמים הן גם מתאגדות נגד אחיות אחרות - קחו לדוגמה את העליהום על עירית לינור, שאמרה שהעבר הצבאי של בוכריס מעניק לו "הנחת גיבור". לא תמיד הנשים באותה דעה נחרצת, אבל העיקר שיש להן אג'נדה והן יודעות איך להילחם עליה. ואם צריך, אני מבטיחה לכם - הן גם יתייצבו לצד אחים, כמו יונתן היילו. ואתם - אתם יודעים בכלל מי הוא? אחוות הגברים שלכם כוללת גג כדורגל בשישי, וגם לזה לא תמיד יש לכם כח.
"אתם אנשים טובים, אתם הרוב - עכשיו תוכיחו את זה"
יש לזה גם סיבה, כמובן. אתם לא מתאגדים כי אין לכם צורך. שחורים צריכים, מזרחים צריכים, דתיות צריכות, ערביות צריכות, אריתראים צריכים, מורים צריכים - אבל גברים פריבילגים (זאת המלה של השנה, נכון?) - לא צריכים. רק שהפעם זה לא קשור למה שצריך לעשות, אלא למה שנכון לעשות. אתם לא מרגישים עכשיו אחריות כלפי כל המין שלכם, וזה מובן, כי אתם לא מוחלשים. אתם מרגישים את האחריות רק כשאתם או מישהו קרוב לכם נפגע באופן אישי. רק אם חס וחלילה אתם עוברים גירושים שבהם אתם יוצאים מופסדים, או מישהי העלילה עליכם שהטרדתם, רק אז אתם מתעוררים ומבינים שאף אח לא עומד מאחוריכם. ולמה לנו? אם אתם לא עושים כל מה שאפשר כדי להבהיר שיש גברים טובים בחברה הזאת ונלחמים עליהם ועל כך שיהיו הרוב - למה שאנחנו נעשה לכם את העבודה?
בכל הקשור לפרשת בוכריס, שמייצג תופעה כל כך הרבה יותר רחבה שזה מעורר בחילה, אתם אמורים בדיוק באותה מידה כמונו להשמיע את הקול המזועזע שלכם. אבל אתם גם צריכים לעשות יותר מסטטוס על טירונות בפייסבוק, כי אתם חייבים את זה לכל שאר הגברים הטובים שלא עשו צעד אחד רע בעולם הזה, אבל שכל הנשים מתחילות לחשוש מהם בכל זאת. אתם צריכים להבדיל את עצמכם. אתם צריכים להבהיר שאין מקום בחברת ואחוות הגברים שלכם לאנשים שהם לא. אתם צריכים להיות ברורים, לא להשמיע ספקות ותנאים - "אולי היא פיתתה", או "אולי ההיא מגזימה", ו"אולי ההוא שתה" - לא. אתם צריכים להיות חד משמעיים.
אתם אנשים טובים, אני מכירה אתכם. אתם הרוב. אתם אלה שאני יוצאת איתם לדייט ועובדת לידם במשרד ומתיישבת לידם באוטובוס, והם תמיד חכמים ומצחיקים ומנומסים ופי אלף יותר טובים וערכיים ובוגרים מכל שאר הגברים בעולם. אתם כאלה, ואתם לא צריכים להוכיח את זה רק לנשים בישראל - אתם חייבים להוכיח את זה לעצמכם. תתעוררו על המין שלכם. תתאגדו, תהיו נחרצים ופעם אחת תעשו משהו יותר טוב עם החיים שלכם בסופ"ש מסטטוסים בפייסבוק ומרתון של נטפליקס (כן מסכימה - זה ממש טוב, אבל אתם מסוגלים ליותר).