מאז ומעולם קיימת מלחמת מינים בנוגע לשאלה "למי יותר קשה – נשים או גברים?". אנחנו לא רוצים חלילה להגדיל את הפער ולעורר מלחמת עולם שלישית (שאגב אם תקרה, הנשים ינצחו. אובייקטיבי), אבל כן כדאי פעם אחת לשים את כל הקלפים על השולחן, להעלות את הטיעונים שיש לכל אחד מהצדדים ולבדוק למי באמת יותר קשה כאן, במה ולמה. מבטיחה לכם שאני לא משוחדת לאף אחד (עם דגש על כך שאמרתי אף אחד בלשון זכר, מה שקצת שובר את ההבטחה שלי אבל למי אכפת):
סבל פיזי
גברים- לא באמת צריך להרביץ לך כדי שתסבול, מספיק לאיים עליך בבעיטה לביצים כדי לגרום לך להתקפל ולברוח. אתה טוען שאין שום דבר יותר כואב, מצמרר ומפחיד מזה בעולם כולו. קודם כל, אתה תחשוב אחרת אם אי פעם יצא לך לראות תמונה שלי שצולמה על הבוקר. אבל חוץ מזה, בטוח שיש כאן עכשיו גם איזה טבעוני-פעיל-צער-בעלי-חיים שחולק עליך. לא משנה מה, האימה מהדבר הזה לעולם לא תעזוב אותך. אם היו מכריחים אותך לבחור בין חמש בעיטות לביצים לכריתת אצבע אחת, הדבר היחיד שהיית מתלבט עליו הוא מאיזו אצבע להיפרד.
נשים- אשכים אמרת? כן, נורא. ואם זה גם היה קורה לך בלי שליטה אחת לחודש, מלווה בדימומים והתכווצויות שרירים אולי גם הייתי מוצאת בתוכי קצת אכפתיות והבנה. נסה כאבי מחזור עד גיל 45, סחיבת תינוק תשעה חודשים, צירי לידה, שעווה על בסיס קבוע, לייזר בליווי כוויות, פינצטה, ספינינג בבריכה, שלוש שעות של אירוע על עקבי סטילטו ורק אחר כך תחזור אלי עם רשמים וסיכויי הישרדות. בעצם בוא נוריד את החלק של העקבים מהרשימה. בכל זאת, ייתכן שיש גברים בקהל שדווקא מאוד אוהבים לעשות את זה.
סבל רומנטי
גברים- ברור לי שגם אתה אוכל חרא מזה שהעולם בנוי על סטריאוטיפים וציפיות חברתיות-מגדריות. עדיין רוב העולם נעול על זה שהגבר הוא זה שמוביל ואחראי להחלטות הרציניות במערכות יחסים. הוא זה שמתחיל עם הבחורה, הוא זה שמציע לה לעבור לגור ביחד והוא זה שממוציא טבעת, אם בכלל. זה רק גורם לחיזוק התפיסה שהאישה מוכנה לכל צעד רציני בקשר בעוד שהגבר ממש לא, מה שעלול לגרום לך לפעמים להפתעות לא נעימות. תשאל את יהודה לוי.
נשים- כבר ברור שהנשים בארץ אינן מבלות כל דקה של היום במחשבה מה להכין לבעל/חבר/מאהב שחוזר הביתה אחרי יום עבודה ארוך. הבעיה היא שלא כל הגברים בארץ מצליחים להדביק את קצב הקידמה (רגע של ויקיפדיה: רק ב-1971 הותר לנשים בשוויץ להצביע בבחירות. באמת שלא יכולנו לעשות לכם את המעבר הזה בקצב איטי יותר). ככה יוצא שבמערכות יחסים חצי מהגברים מעודדים את הנשים להגשמה עצמית והחצי האחר דורש לדעת מתי החריימה יהיה מוכן.
סבל חברתי
גברים- אין ספק שמופעל עליך המון לחץ כדי להיות גבר מושלם. החברה מצפה שתדע להתמודד היום עם הכל: פנצ'ר באוטו, תינוק בוכה, משכנתא לוחצת, פתיתים על האש, מבצעים בשופר סל וקלטות של יובל המבולבל. בין לבין אתה אמור להשתלט על התסכול ולהיות גבר חדש מהסוג הרגיש, הסבלני והאמפתי שהולך לקורסים של הכנה ללידה, כי "היריון זה תהליך, לא רק מצב פיזי".
נשים- אין ספק שמופעל עליה המון לחץ כדי להיות אישה מושלמת. החברה מצפה שהיא תדע להתמודד היום עם הכל: פנצ'ר באוטו, תינוק בוכה, משכנתא לוחצת, פתיתים על האש, מבצעים בשופר סל, קלטות של יובל המבולבל ובעל שלא מסוגל להתמודד כמו שצריך עם אף אחד מהדברים האלה. בין לבין היא אמורה להשתלט על התסכול (שלפעמים מוצמד לכאבי מחזור) ולהיות רגישה, סבלנית ואמפתית לעובדה שאתה עלול להכנס לדיכאון שלאחר לידה, כאילו שהיריון זה תהליך ולא רק משהו פיזי.
סבל תעסוקתי
גברים- קשה לי להתייחס לסעיף הזה עם הקלילות והציניות הרגילה שלי. אם נשים בצד את הנסיבות, את הסטטיסטיקה ושאר הגילויים המשפטיים, יש היום לא מעט גברים שחוששים (יש שיאמרו בצדק) מהגבול הדק שבין מחמאה, ידידות וחיזור לבין הטרדה על כל סוגיה במסגרת עבודה. לא חסרים פעמים בהם נשים מגישות תלונות שווא כנגד גברים הגונים כמעשה נקמה מעוות (כמובן שלצערי גם לא חסרים מקרים בהם התלונות אמיתיות). אז כדי למנוע מראש את המצבים האלה אני אסביר לך את זה ככה: אתה לא אמור להגיד, לעשות ולנסות את כל מה שעולה על רוחך. זה בדיוק מה שמבדיל אותך כגבר מילדים בני 4. וגם מחנן גולדבלט.
נשים- למה שאתה קורא חוסר שוויון בעבודה אנחנו קוראות "לא חוקי". למשל: לתת לגבר שכר גדול יותר בדיוק על אותה משרה רק בגלל שהוא גבר זה לא חוקי. לפטר אישה בגלל שהיא בהיריון זה לא חוקי. לתת העדפה לקידום גברים זה כנראה חוקי, אבל מסריח. בכל מקרה, אלא אם אתה ג'יגולו במכון ליווי יוקרתי, אין שום תפקיד בעולם שמחייב אותך להיות בעל אשכים.
סבל משפחתי
נשים- אין כאן טעות, אני בכוונה מתחילה קודם מהנשים כדי שתבין עד כמה היא מקריבה מעצמה בשביל המשפחה מרגע שהרחבתם את התא שלכם. מלבד זה שהגוף שלה נרתם כולו ליצירת תינוק, מרגע שהוא מגיח לעולם היא לגמרי משועבדת אליו (עם יכולת לבחור עד כמה). הוא משנה לה את הגוף, מוצץ לה את הפטמות, לוקח לה שעות שינה ומשנה לה את כל סדר היום. הוא רוצה תמיד את אמא לא משנה מה. אז סבבה, מאמינה לגמרי שקיימים לא מעט גברים בעולם שדווקא קמים כל לילה אם צריך, מחליפים תיתולים ודואגים שהאישה תנוח כמה שיותר. אבל עדיין, אתה לא יכול להתחרות בזה שלהיות מכונת מטרנה ניידת עם דליפות אקראיות מהפטמה זה מציאות בשבילה ומדע בדיוני בשבילך.
גברים- אז בגלל שרק בשנים האחרונות נוצר שיח יותר ברור לגבי כל העניין הזה של שוויון, יש אנשים שזה עדיין די חדש להם. המון גדלו על ערכים ישנים יותר והרגלים קודמים של תפקודי משפחה בסיסיים (וב'בסיסיים' אני כמובן מתכוונת 'פרימיטיביים') שקשה לשנות אותם. אז או שאתה עושה את ההכי טוב שלך כדי לגרום לנחת ולהבין מה יחסי הכוחות במשפחה (מה שלא הכי קל, כי קשה לרצות אותנו), או שאתה בכלל לא קורא את זה וצופה בשלוש השעות האחרונות בערוץ הספורט. אתה גם ככל הנראה עדיין מחכה לחריימה.
אז בגלל שאתמול במקלחת ראיתי במו עיני שאני עדיין אישה ולכן חסרת אובייקטיביות לחלוטין בעניין הזה, אני קצת מפחדת מלחלק ניקוד ולקבוע חד משמעית למי קשה יותר במחלקת המגדר. ברור הרי שלכל אחד מאיתנו יש את האתגרים שלו ולא תמיד אנחנו ערים ומודעים לקשיים האחד של השנייה. בכל מקרה, לא משנה מה אני אגיד, כולנו יודעים שבסוף היחידים שבאמת סובלים וממורמרים בארץ הזאת ושתמיד קשה להם לא משנה מה, הם הטוקבקיסטים. אז קדימה.