איכשהו הפרידות שלי תמיד קורות בקיץ. נזרקת או זורקת בסביבות יולי-אוגוסט, בדיוק באותם הימים שהחום הופך אותי למשוגעת, הפרסומות על מפלס הכינרת בעיצומן והדיאודורנט לא מצליח לעמוד בקצב ייצור העיגולים. ככה קורה שתמיד דווקא בחורף אני לבד. ולמרות שאני ממש אוהבת את החופש ואת הספייס שיש לי בתור רווקה (שלב ראשון: הכחשה עצמית), הבנתי בחודשי החורף האחרונים (אם אפשר בכלל לקרוא ל-27 מעלות צלזיוס ושמיים בלי עננים "חורף") שדווקא יש לא מעט סיבות שבגללן אתה אמור לרצות להיות בזוגיות או ליהנות ממנה אם אתה נמצא באחת. אז כמובן שאני מתחשבת וחולקת את המחשבות שלי עם כולם. ולא, להיות בזוגיות בשביל "שיהיה מי שיחמם בחורף" זו לא אחת מאותן סיבות. בשביל זה יש תנורי חימום, מעילי צמר ופלפל שאטה (מי ששייך לעשירון העליון יכול להחליף את זה בערק). אז למה שווה לך להיות בזוגיות?
כי יש עם מי לחלוק בנטל
אם אתה גר לבד (קודם כל ספר לנו איך הצלחת לממן את זה ועל מה היית צריך לוותר) אתה יודע שלא משנה מה, מתישהו תהיה חייב לשטוף את הכלים, להוריד את הזבל, להעביר מגב ולגלות מה הצבע האמיתי של המרצפות שלך ולכבס את הבגדים (גם לסדר אותם בשק ולהביא לאמא זה נחשב). בדרך כלל הרווק הטיפוסי דוחה את הרגע הזה בתקווה שהכל יקרה מעצמו. האשליה הזאת סוף סוף מקבלת תוקף כשיש לך עוד מישהי לחלוק איתה את הדירה המטונפת-והמתפרקת-שלא-הגיוני-שהיא-עולה-5,000-שקל-בחודש שלך. לא שהבחורה הזאת היא חלילה המשרתת של הוד מעלתו, אבל סוף סוף אפשר להגיד "היום תורך לשטוף כלים" ולדעת שככל הנראה ניצלת מדזינטריה. כמובן שאתה עלול לעבור למחרת משבר קטן כשהתור שלך לשטוף כלים יגיע ואז תתמרמר שערימת הכלים גדולה יותר כי אתה מנקה עכשיו בשביל שניים.
כי זה משפר את תפקודי המוח
אולי אתה לא מודע לזה, אבל קשר מחייב גורם למח שלך להתאמץ ולהפעיל כל תא אפור שנמצא שם. השיפור הכי משמעותי בא לידי ביטוי, כמובן, ברמת הזיכרון שלך. כלומר הזיכרון שלך הופך ממצב 'לא קיים' ל'נמצא' ולעיתים נדירות מאוד גם 'בשימוש'. זה לא שאני מאלה שחורטים על הגוף את התאריך בו החלטנו להפוך לזוג וחוגגת אותו כל ארבעה שבועות מחדש (כי למה לי לשחזר את הטעות ולחיות את הטראומה), אבל אני מספיק מתחשבת כדי לזכור תאריכים שחשובים לצד השני: ימי הולדת, אירועים מיוחדים, הישגים חשובים שנחגגים – הכול רשום (וכדי לוודא שאתה זוכר את החומר מהסעיף הקודם: רשומים לפניי גם התאריכים בהם תורך לשטוף כלים). העובדה שאתה משנן את המספר טלפון שלה, שאתה משתדל לזכור מה המאכל האהוב עליה, שאתה טורח ללמוד את כל שמות האחים/דודים/חברים שלה, שאתה זוכר איזו מהחברות שלה עשתה לה פעם קטע מסריח (וגם מה בדיוק היה ה'קטע' הזה) ושאתה יודע את כל מה שעבר עליה החל מתקופת התיכון (כולל שמות מורים/ציוני מגן ומה הפיל אותה בפסיכומטרי) בעצם באה לשרת אותך. באמת.
כי אתה משקיע באוכל
גם אם אתה גורו של תזונה נכונה אין סיכוי שאתה כל יום חותך לעצמך חמש מנות של ירקות, דואג לחזה עוף טרי ומכניס דג לתנור. במקרים קלים אתה מכניס לשם שניצל עוף טוב, פיצה מעדנות או בורקס אבקת תפוח אדמה ובמקרים קשים אתה לוקח על עצמך את הסיכוי לחלות בשלושה סוגים לפחות של סרטן ופותח מנה חמה פרווה של בולונז (נכון שזה מדאיג לאכול גושים חומים ולא לדעת מה המקור?). לא כך הדבר אם אתה נמצא בזוגיות טובה. ולא, אני לא מתכוונת לזה שהבחורה שלך נמצאת במטבח ומבשלת לך כל היום וכל הלילה, אלא שהרצון שלך להרשים, ליהנות ולעשות איתה כיף מתבטא, בין היתר, בהשקעה על הכיריים. פתאום אתה נהיה מומחה מהשורה הראשונה לניוקי, יודע איזה יין הולך הכי טוב עם בשר ומכין עוגת טריקולד שהייתה גורמת לאייל שני לתאר אותה בלא פחות מאלף מטאפורות (שמתארות כולן את המילה: "עובר"). וגם אם אתה לא מאלה שמבשלים ואין לך מושג מה קורה במטבח שלך, אתה טורח לצאת איתה קצת מהבית ולאכול דברים טובים בחוץ. אגב, בתור ברמנית/מלצרית/עבד של אולמות אירועים לשעבר, אני יכולה לומר לך שגם בחוץ כדאי לך לחשוב פעמיים לפני שאתה מכניס לפה גושים קטנים חומים.
כי אתה שומר על כושר
זוגיות טובה מחייבת אותך להיות בכושר טוב. אין צורך בקוביות בבטן (למרות שזה אף פעם לא מזיק, כן?) אבל יש צורך בסיבולת טובה ובשרירים שעוברים תחזוקה. כמובן שהמקום הכי טוב לעשות אימון סזיפי או להראות למה אתה מסוגל הוא בחדר המיטות. ככל שאתה יותר פעיל ומנוסה ככה תרגיש יותר בנח לנסות תנוחות מסובכות ומאתגרות יותר (פתח גוגל ותקליד "תנוחת פלונטר", נראה אותך). נכון שיש את אלה שאומרים שדווקא בזוגיות אנשים נוטים להרגיש בנח ולהפסיק לטפח את עצמם, אבל אני אומרת שאם באמת עשית חיפוש בגוגל ותתחיל ליישם את מה שראית על בסיס קבוע – הרי שיתקיים איזון. חוץ מזה, קח בחשבון שכרווק אתה ככל הנראה לא מנסה לחצות גבולות ולהעז עם סטוץ של יום שישי ואת שעות הכושר שלך אתה מעביר בחדר אחד חנוק עם עוד מאה אנשים מיוזעים. אז נראה לי שאתה יכול להכריע עכשיו לבד בין פלונטר לשיעור זומבה מתקדמים.
כי זה שומר על הבריאות
אתה בטח חושב שאני עומדת לספר לך משהו על לחצי היום יום ועל כמה שהנפש שלך צריכה מישהו לדבר איתו מדי פעם ושזוגיות זו בעצם תרפיה כי תמיד נמצא לצידך מישהו תומך ואוהב, נכון? אבל בעצם אני מתכוונת פה למונחים הרבה יותר בסיסיים ופיזיים של בריאות: טיפוח, ניקיון ועמידות בפני מחלות. עזוב אותך רגע מרומנטיקה ופרפרים בבטן שיצאו מסרט של דיסני, מחקרים שנעשו בשנים האחרונות מראים שנשיקות רטובות על בסיס קבוע עוזרות למערכת החיסונית שלך להתחזק ולהפוך אותה עמידה יותר, למשל, מפני שפעת. בוא רגע נהיה כנים עם עצמינו – כשאתה לא בזוגיות אתה מרשה לעצמך יותר. מרשה לעצמך יותר זמן של מרווחים בין מקלחות (כי בחורף מזיעים פחות, אה?) יותר זמן בלי גילוח ויותר זמן של אסלה מוכתמת ללא ניחוחות של אקונומיקה (בהנחה אופטימית שבכלל אי פעם עשית ביניהם היכרות). אני ממש לא יוצאת בהצהרה שגברים הם עם מטונף, זה פשוט שכשיש לך מישהי אתה מקפיד על הדברים האלה קצת יותר. וזה לטובתך כמו שזה לטובת שאר העולם (במיוחד אילו מהם שתקועים איתך במעלית עד קומה 7 עם עצירות ביניים).
כמו תמיד הדשא של השכן ירוק יותר (או במקרה שלי, כל פיסת דשא קטנה של שכן נראית לי כמו יער האמזונס), אז אולי בגלל זה קל לי לראות את הפלוסים שבחיי הזוגיות. אבל בינינו, כלומר ביני, בינך ועוד 50,000 קוראים, לא טוב היות האדם לבדו, עם ערימת כלים, אוכל מלפני שבוע, בלי שמפו במקלחת ועם אפס זיכרון לגבי המקום בו אכסנת בקבוק שמפו חדש.