לא רוצה להיות חשוד. הולך לתומי ברחוב - מרכיב משקפיים, נועל סנדלי שורש, שומע בטהובן, נראה כמו פרזנטור של הטכניון - ועדיין מקבל מבט של אימה צרופה מאיזה אחת שחושדת בי כאנס? מה נסגר?
לא רוצה להיות פמיניסט. תקללו, תחרימו, תפתחו עליי בצוקרברג ותתלו אותי בסלון של מרב מיכאלי, אני לא מצטרף למהפכה. אתם קוראים לזה שוביניסט, אני קורא לזה נון קונפורמיסט, העורך שלי קורא לי לשיחה במשרד.
לא רוצה להכיר חברים חדשים. אני בשנות ה-20 הצפוניות, אין סיבה שאפתח עכשיו רומן עם חבר חדש שמתוקף היכרות שמבוססת על כדורגל פעם בשבועיים ופגישה מקרית בדאנג'ן אני עלול לקבל ממנו הזמנה לחתונה בעלות של מינימום 300 שקל. לא רוצה.
לא רוצה להיכנס לכל לינק יוטיוב שדוחפים לי. זה לא קשור, זה לא נעים וזה בטח לא יהיה מצחיק.
טוב, נכנסתי. זה ספציפית דווקא מצחיק:
לא רוצה להתלהב מלואי סי.קיי. או מג'ון אוליבר. או מקומדיות בריטיות. או מכל תוכן שממליץ פלוץ שגאה ש"הוא לא רואה הומור ישראלי, ואם כן, רק שליין". כוסאמו, תנו לי נאור ציון. פנקו אותי ב"ארץ נהדרת". תזריקו לי אדיר מילר.
לא רוצה להתבגר. קחו את זה לאן שאתם רוצים.
לא רוצה להתנצל. קחו את זה לאן שאתם רוצים.
לא רוצה לתת 12 אחוז טיפ. גם ככה המסעדה גוזרת על הכריך טונה המסכן 400 אחוז רווח, למה אני צריך לממן את המלצרית שלכם?
לא רוצה לעשות מילואים 30 יום בשנה. סבבה שלוש שנים סדיר, אחלה אימון פעם ב-, אבל חודש בשנה? (ובכל זאת, אעשה. כי אני פטריוט. וציוני. וחייב את הכסף).
לא רוצה להיתקל בעוד אייטם על דור ה-y. די. עד עכשיו אהבתי את הדור הזה - קוראים אדוקים ואימא שלי אף יעידו שאני חלק קלאסי ממנו - אבל בחייאת, מה התעלקתם עלינו? בסדר, אין לנו פנסיה, או עבודה קבועה, או נפש יציבה. הבנו. תכתבו על הנוער, זה הוא שמידרדר.
לא רוצה לעקוב אחרי האן.בי.איי. או ווימבלדון. או טור דה פרנס. או הספורט המטומטם הזה שאחד זורק דיסקית על הקרח ושני דפקטים מלווים אותו בתקווה לקבל קלוז אפ ביורוספורט. תנו לי דרבי במושבה ואני מבסוט.
לא רוצה לצפות ב"משחקי הכס". לא בעונה השנייה, לא בשישית, לא מכיר אותך ג׳ון סנואו, וחלאס עם חאליסי. חינוכית 23, מרתון "קרובים קרובים", מה צריך יותר?
לא רוצה לגור בתל אביב. זה מגניב, זה נחמד, אבל זה ממש לא, אפילו לא מתקרב, לרמת גן. או גבעתיים. או עיר כל עיר אחרת שצמודה לתל אביב ועולה חצי ממנה.
לא רוצה לנהל שיחת מוצא/ עדה/ "ומה החצי השני?". זה לא מוביל לשום מקום ואנחנו כאן יותר מדי זמן בשביל שהמכנה המשותף "חצי עיראקי" ילהיב אותנו. אלא אם כן את תימנייה ואז זאת כבר סאגה אחרת.
לא רוצה להתחטב. באמת. כושר רוצה, באמא שלי רוצה. גם בריאות באה בחשבון. אבל להתחטב? בשביל מה? מה אני, יאיר לפיד?
לא רוצה לעדכן גרסה. לא של האייפון, לא של הווינדוס ולא של פאקינג עצמי! תנו לחיות בשקט, גירסה אחת - עם אחד. בטא זה האלפא החדש.
לא רוצה לעשות לייזר. אבל בהחלט שוקל. הקיץ כבר פה ומשה דץ שדבוק לי לחזה בטח לא תורם לאווירה. לייזר איט איז.
לא רוצה ללכת למסיבות רווקים. בשביל לשמוע גברים מזדקנים מדברים על הזיונים שלהם מהצבא אני יכול לשבת בפיצוציה ברמת גן.
לא רוצה להתחתן. אבל אם קרה, אז בטח שאני לא רוצה להתגרש. אין מסכן כמו הגבר הגרוש. וחיבוק לג׳קי לוי.
ולא רוצה להתקלח כל יום. כאילו הייתי רוצה, אבל אני פשוט לא מוצא את הזמן וכל ה"איך אתה יכול ככה להיכנס למיטה יא דביק ברמה של אחרי מין קבוצתי. זה קיץ, אפילו לא צריך לחכות לדוד". לא יעזרו. מקלחת אחת פעם ביומיים שלושה נשמע לי על הכיפאק.
ואם זה מקובל על אחת מהקוראות, התימניות, אז את מוזמנת להשאיר מספר טלפון בטוקבק ונלך להתחתן.