* הטור הינו קומי ויש להתייחס בהתאם.
נוסע צפונה. לא לצפון. יש הבדל משמעותי. ״צפונה״ זה עד חיפה, ״צפון״ זה כבר אזורי חיוג של מילואים/צימר/ חתונה של חבר היפי. בכל אופן, אני שט על כביש 4, יונאי גטס 2005 מרכיבה אותי, ברדיו קרן פלס שרה מזרחית, החיים מושלמים, שום סיבה לדאגה. לא, זה לא השלב שיש טוויסט, זה רק הולך ומשתפר.
צומת חדרה. עומד ברמזור. בשעה 12 בלילה או אולי 2 או אולי אין לי מושג נגמרה לי הסוללה באייפון והשעון באוטו לא כוון מאז ההתנתקות, עומדת בחורה, בתחנת אוטובוס, מרימה יד. אם היינו בשומרון זו סיטואציה לגיטימית לחלוטין, אבל בחדרה ב-23:17 לפנות השעות המפחידות של הלילה, זה חשוד. ומפחיד. ומסוכן.
עצרתי לה. בכל זאת, בחורה זקוקה לעזרה ואני, ובכן, כמו שכבר למדתם, מר ג׳נטלמן. היא הייתה בלי תיק כך ששללתי אפשרות לפצצה. בנוסף, השמלה שלה הייתה די צמודה ככה ששללתי אפשרות לחגורת נפץ. מחבלת היא לא. בוא נברר מה היא כן. מעשנת, היא מעשנת. איך אני יודע? גם לפי הריח שליווה אותה שנתן תחושה כאילו יצאה מערב פוקר של נהגי מונית וגם לאור העובדה שהציתה סיגריה בשנייה שנכנסה לאוטו. ככה, מבלי לשאול אותי. כנראה שאני הנהג היחיד שמפחד מהסיטואציה יותר מהטרמפיסט שלו.
היעד שלה: חיפה. היא עישנה בצרורות ומדי פעם הרימה שיחה לחבר שלה. היעד שלי: חוף מעיין צבי, זה שעברנו לפני עשרה ק״מ. זה היה חזק ממני. אמרתי שטרמפ כזה באמצע הלילה חייב לסדר חוויה לדורות. או לפחות טור נחמד. הרי איזו בחורה, שלא גרה באלון שבות, מצפה יואש או כל התנחלות רנדומלית אחרת לוקחת טרמפ לילי? אני חייב להפסיק עם הפורנו.
לבדוק לך ת׳מנוע
בכניסה לחיפה כבר לא היינו יכולים למשוך את המתח המיני והחלטנו לעצור בצד. יש מצב שזה גם קשור לעובדה שהמנוע שבק חיים. אני יוצא מהרכב, מרים את היד לעזרה ומיד איזו סוזוקי עוצרת לי. ככה זה חיפאים, רואים מישהו בצרה, ישר עוצרים.
ניסינו כבלים, לא עזר. זה כנראה לא האלטרנטור אני אומר לבחור שמציע לי להפעיל את הביטוח וצועק עליי שזה בכלל הקרבורטור שמחובר לרצועת טיימינג שקשורה למנוע שלא מעביר מספיק כוח למצבר שמספק חשמל לאוטו. אני מרגיש לא טוב.
אחרי עוד בדיקה מאוד גברית מצידו הוא מציע לי להזמין גרר. הקשבתי לו. התקשרתי ועדכנו אותי שתוך שעתיים הגרר מגיע, אז בזמן הזה אני ואלינה עשינו את זה באוטו כמו חיות.
קאט למציאות: ב-ר׳ הראשונה של המילה גרר שאמר איש הכבלים, קלטתי את אלונה חוצה את הכביש וטוענת שהיא רק הולכת לקנות משהו לשתות. עד מועד סגירת גיליון זה, היא לא נראתה. נראה לי זאת האחת.
אגב, למי מאיתנו שהוא לא עובד שגריר/ בעל רכב מתחת לשנת 2003/ חיים הכט, תכיר שבמקרים כאלה, עוד לפני שמגיע גרר, שולחים אליך מכונאי. אז הגיע אחד, בשתיים בלילה, נאדר. נראה יותר עפוץ מנירו לוי צופה ב״שואה״ של קלוד לנצמן. וזה האיש שאמור להציל אותי. בדיקה קצרה סחטה ממנו הצהרה - הלך הראש מנוע. שאלתי אותו למה בכלל מנוע צריך ראש, אז הוא סינן משהו בערבית שבתרגום חופשי נשמע כמו ״אשכנזי טיפש, לך לך תלמד משהו על החיים האלה יא אפס. אחמד טיבי מלך״. הלוואי וזה היה הטקסט. זה היה יותר בכיוון של הלך הראש המנוע וקח בחשבון שזה סיפור של 3,000 שקל.
בשורה טובה, בשורה רעה
יום ראשון, מוסך, רמת גן. המוסכניק עושה בדיקה ומודיע לי שיש בפיו בשורה טובה ובשורה רעה ושואל מה אני מעדיף קודם. אמרתי לו שיפתיע אותי, אז הוא דפק לי נשיקה בפה. כמעט. בכל אופן הדברים כדלקמן, הבשורה הטובה - זה לא הראש מנוע - ברוך השם, נחסכו 3,000 שקל. הבשורה הרעה - זה המנוע, הלכו 5,000. סעמק.
היום, גם אם אני קולט בטרמפיאדה נטושה את גל גדות מחזיקה שלט ״זורמת לאן שתרצה״, אני לא לוקח.
אה, ומי שמעוניין ביונדאי גטס 2005 נטולת מנוע אך בעלת כיסוי הגה מהנדירים שיש בשוק, מוזמן להשאיר טוקבק.