בשנת 2010 שני חברים יוצאי היחידות המיוחדות של צבא בריטניה היו צריכים לחשוב על פרויקט גמר מוצלח. הם ישבו וחשבו, מרתונים כבר שיעממו אותם וטריאתלון זה אותו הדבר רק עם אופניים ושלוליות שצריך לחצות, אולי תחרויות האיירון מן? לא, גם את זה עשו כבר. ואז זה הגיע אליהם, הם החליטו לתכנן את מסלול המכשולים הקשה בעולם. לאירוע הראשון הם ציפו ל-500 משתתפים אמיצים, לבסוף הגיעו 5,000 משוגעים פוטנציאליים שהחליטו לנסות את מזלם בבוץ העמוק של בריטניה, תחרות פסיכית שקיבלה את השם "טאף מאדר" (Tough Mudder). בשנת 2013 מתכננים לצאת לאור 60 מרוצים של טאף מאדר ברחבי העולם וישנו צפי של 250 מיליון דולר מההכנסות. חלק ניכר מההכנסות האלה, אגב, מגיע למטרות טובות, כמו עזרה לחיילים שנפצעו בקרב.
אורכו של מסלול המכשולים בטאף מאדר הוא כ-20 ק"מ ומפוזרים בו 25 מכשולים שונים מתוך ארסנל של 50 מכשולים שפותחו על ידי כוחות האוויר המיוחדים של בריטניה. המהנדסים יושבים ימים ולילות לפתח עוד מכשולים יצירתיים וכמה שיותר קשים, כך שנוצר מצב שמדי מרוץ המכשולים משתנים בהתאם לתנאי השטח. אנחנו מדברים על מעבר קירות של שלושה מטרים לגובה, טיפוס על חבלים, צלילה מתחת למים העכורים והקפואים של בריטניה, זחילות בבוץ עמוק במיוחד, וכמובן ריצה דרך מאות חוטי חשמל חשופים שכל נגיעה מזכירה לך את עוצמתם של 10,000 וולט – וזה רק על קצת המזלג.
"לא ציפיתי לתנאי קיפאון כאלה"
לטירוף הזה מתכוננים במשך חודשים קבוצות מכל העולם, ובמרוץ שהתקיים לפני שבוע וחצי השתתפה לראשונה משלחת ישראלית. בשיחה איתם הם מאשרים שזה אכן אחד המסלולים הקשים ביותר בהם נתקלו במהלך חייהם. "היה קשה מאוד בגלל מזג אוויר הקפוא", מספר דורון פרילוק (28), הייטקיסט וראש המשלחת הישראלית. "אחת הבנות מהקבוצה שלנו חטפה היפותרמיה, זה לא נדיר במיוחד כשמדובר על מינוס 2 מעלות בחוץ עם המון כניסות ויציאות ממים ששואפים לאפס מעלות, ומארגנים שדואגים להזרים לתוכם קרח שניה לפני התחרות שלא יהיה לנו חם מדי. הגוף פשוט נכבה במצב הזה. וזה בלי לקחת בחשבון את כל המכשולים בדרך. חודש לפני התחרות רצתי אולטרה מרתון בישראל וחשבתי שהטאף מאדר הזה יהיה לי קל אחרי הריצה. אבל זה היה הרבה יותר קשה, לא ציפיתי לתנאי קיפאון כאלה, אבל זה בסדר. המרוץ הבא יתקיים בגרמניה בחודש מאי, יהיה יותר נעים ואנחנו נגיע מוכנים יותר".
איך מתכוננים לדבר כזה?
"כל החברים בקבוצה שלנו מתאמנים בקרוספיט תל אביב. קרוספיט זו שיטה אמריקאית שמשלבת הכול מהכול. להתמחות בלא להתמחות, פשוט להיות מוכן לכל דבר ולכל מכשול. המון יחידות משטרה וצבא אימצו את השיטה הזו והיא הפכה לפופולארית מאוד. אצלנו בקבוצה אתה יכול לראות את כול סוגי המתאמנים והספורטאים. יש לנו הכול, החל מג'ודוקאים לשייטים ועד לרקדנים. זה לא משנה, אנחנו מקבלים כל מי שמוכן לעבוד קשה".
יש סיבה מיוחדת שהחלטת לעבור את הסבל הזה במקום לשבת על כורסא במזגן לדוגמא?
"תראה, זה כמו שהמארגנים של המרוץ אומרים: הטאף מאדר זה האנטי תזה לעבודה המשרדית. אני רץ כבר הרבה שנים, התחלתי לרוץ חצאי מרתונים ואז מרתונים והמשכתי לאולטרה מרתונים של 60 ק"מ סביב עמק יזרעאל. זה כבר שיעמם אותי וחיפשתי משהו קשה יותר. חיפשתי משהו שידחוף את הגוף שלי למקום אחר, להביא את רמות האדרנלין לשיאים חדשים. אז אתה מתחיל לחפש באינטרנט כל מיני אתגרים ומצאתי את המרוץ הזה. מצאתי עוד חמישה חברים מהקבוצה שלנו בתל אביב שהחליטו שהם עושים את זה יחד איתי ובעזרת wix.com ואנדר- ארמור ישראל שמאוד עזרו לנו מהבחינה הכלכלית התחלנו להתאמן למרוץ".
מה היה הרגע הכי קשה בשבילך במרוץ?
"הקבוצה שלנו מורכבת משלושה בנים ושלוש בנות. ובכלל כל הרצים במרוץ זה תמיד בקבוצות כי צריך לעזור אחד לשני במכשולים. היה לי קשה לראות את הבנות שלי באמת סובלות באחד המכשולים כשאנחנו נמצאים באגם קפוא לחלוטין והם מתכוננות לצלול מתחת לחביות שצפו על המים, אבל כל זה נשכח כשהרמנו את פיינט הבירה בקו הסיום כקבוצה וידענו שהצלחנו לסיים יחד".
עד כמה המרוץ הזה מסוכן באמת?
"מאוד. אפשר לראות אנשים נפצעים שם כל הזמן. במרוץ שהשתתפנו בו עשרה אנשים נחתכו בעיניים ובקרנית ופונו לניתוח מידי, מאות אנשים חטפו היפותרמיה ואין ספור אנשים שברו ידיים ורגליים".
עכשיו באמת, מכות החשמל ששומרים לסוף המרוץ, זה הכי קשה שיש להם להציע?
"כל אחד לוקח את זה אחרת, רוב האנשים נופלים עם הפנים לתוך הבוץ במכשול הזה מרוב שהחשמל כואב. בעיקר כשאתה מקבל את החוטים בפנים. אבל דווקא כשהגעתי למכשול הזה אחרי כמעט 4 שעות שבו הגוף שלי פשוט התפרק וראיתי כבר את קו הסיום נשטפתי בזרם של אדרנלין ואנרגיה שפשוט המשכתי לרוץ ולא הרגשתי את החשמל. אבל אם כבר שאלת, המכשול שהיה לי הכי קשה הגיע בקטע מסוים במרוץ שבו אתה צריך לקפוץ מגובה של 8 מטרים לתוך אגם קפוא. המכה של מי הקרח וההתכווצות של הריאות זאת ההרגשה הכי נוראית שיש, זה מרגיש כמו סכינים חדות שעוברות לך בצידי הגוף, זה נותן מכה כל כך טראומטית לגוף שאתה מרגיש שהדופק שלך נעצר. אבל אתה חייב להמשיך להילחם ולשחות עד שאתה יוצא מהמים".