במלחמת לבנון השנייה איתי אנגל הצטרף לצוות לוחם בתוך התופת. צפיתי בזה בטלוויזיה וכמו כל העם רק חשבתי "למה הוא מכניס את עצמו לשם?” אבל זו המחויבות של צלם/עיתונאי אמיתי – סיכון או לא סיכון, התמונה מעל הכל. הנה כמה איתי אנגלים כאלה מרחבי העולם.
ג'ואו סילבה
איבד את שתי רגליו, וכמה מחבריו, בשביל צילום
סילבה ג'ואו היה צלם מלחמה שהיה חלק מ"מועדון הבאנג באנג" – חבורה שצילמה את דרום אפריקה בימים שבין שחרור נלסון מנדלה לבחירות של 1994. השם באנג באנג די מרמז על הסביבה העויינת בה צילמו סילבה וחבריו לקבוצה – בצלילים אלו תיארו המקומיים את המתרחש באיזור והצלמים כך הגדירו כל אירוע ירי.
ב-1994, נהרג אחד מחברי המועדון, קן אוסטרברוק במהלך חילופי יריות בין כוחות שמירת השלום הלאומיים לאירגון הקונגרס הלאומי האפריקאי. חבר אחר בחבורה, גרג מארינוביץ', נפצע קשה. סילבה עצמו לא נפגע בדרום אפריקה. הוא שמר את הפציעה שלו לשנים אחר כך, כאשר היה צלם פרילאנס של הניו יורק טיימס באפגניסטן. בתחילה הוא נפצע בפנים מרסיס וב-2010 הוא דרך על מוקש ואיבד את שתי רגליו עד הברך.
צוות שהיה איתו באיזור סיפר שהאירוע קרה בקנדאהר בזמן שסילבה היה מצוות למחלקה אמריקאית אשר ניקתה את האיזור מטאליבן. “עד שאיבד את רגליו לא הפסיק ג'ואו לצלם", סיפר המקור לניו יורק טיימס. עד אז הספיק הפורטוגזי לצלם במרכז אסיה, המזרח התיכון, חבל הבלקן ורוסיה. אנשים שעבדו איתו מתארים את סילבה כאדם בעל אומץ מאוד מופנם. “הוא גורם לכל מה שהוא עושה להיראות כאילו הוא לא נובע מאומץ – פשוט דרך חיים והתחייבות מוחלטת לעיתונות".
לי קלי
מצלם גלי ענק מאוד מקרוב
לי קלי, אוסטרלי במקור, מפורסם ביכולת שלו לצלם גולשים ממש בתוך הגל, שניה לפני שהכוח הימי העצום מתפרק עליהם. הוא הספיק לצלם בהוואי, אינדונזיה, אוסטרליה כמובן. למרות שלי הוא לא גלשן "מוסמך" – הוא לומד הכול לבד – תמונותיו התפרסמו בכל מגזיני הגלישה החשובים. ברזומה שלו נמצאות גם לפחות שתי פציעות רציניות – פעם אחת כשצילם בשונית מאוד רדודה וגל העיף אותו לתוכה עם הרגליים קדימה כך שהוא סובב את הברך ולא יכל לעמוד עליה ו/או להיכנס למים במשך שמונה שבועות ובפעם אחרת גל ענק דחף אותו למעמקים, העיף אותו על סלעים והחזיק אותו ללא אויר מתחת למים במה שנראה כמו נצח. כשלי הצליח לעלות הוא שחה לסירה שלו, מרחק של 45 דקות. יצאו לו אחלה תמונות מהסיפור.
עמוס נחום
לאתר שלו קוראים Big Animals, תנחשו מה הוא אוהב לצלם
עמוס נחום רוצה שאנשים לא יפחדו מחיות שבדרך כלל מאוד מפחידות אותנו. לכן הוא מתקרב ומצלם נחשי אנקונדה, דגי חרב, לוויתנים ודובי קוטב. אחד הצילומים הכי מפורסמים שלו כולל כריש עמלץ לבן באורך חמישה מטרים בחופי מקסיקו. על אף הקרבה הגדולה לכריש, עמוס טוען שהוא לא היה בסכנה. “הרעיון הוא לכבד את החיה,” מספר עמוס באתרו, "לדעת את ההתנהגות שלה ולא להפחיד אותה.” למרות זאת, גם הוא נתקל במקרים של סכנה. “כשניסיתי לצלם דוב קוטב מתחת למים, הוא התחיל לרדוף אחרי. צללתי לעומק כדי להתחמק ממנו והוא לא הרפה עד עומק של 25 מטרים. הייתי המום שדובים יכולים לצלול לעומק כזה. אני עדיין מחכה להזדמנות לצלם אחד במעמקים".
עמוס, המתגורר כיום בסן פרנסיסקו, הספיק לצלם לנשיונל ג'אוגראפיק, טיים, ניו יורק טיימז, אסקווייר, פיפל וזכה בתואר צלם השנה מטעם הבי.בי.סי. הוא מאוד מחויב לשמירה על הסביבה, דבר שהוביל אותו להיות אחד מהשותפים בהקמת הפארק הימי באילת. בנוסף הוא מפעיל תוכנית בה הוא לוקח אנשים למסעות הרפתקאה במעמקי הים. המטיילים מדווחים שהוא צודק – כשמתקרבים לכריש ענק ברוגע לומדים מהר את התנועות שלו וכמה הוא צפוי ולומדים לא לפחד ממנו. ובכל זאת, אנחנו מאמינים שאם יצא לנו להיתקל באיזה עמלץ, החצי שנייה שנבהה בו לפני שנברח לא תספיק לנו כדי ללמוד שום תנועה.
מרגרט בורק וויט
האישה הראשונה שצילמה באיזורי מלחמה
מגי הבלתי ניתנת להריסה. זה היה הכינוי שהודבק לבורק וויט במגזין לייף, לאחר שזו הגישה כתבה עמוסת תמונות בנושא קורותיה על ספינת המלחמה הבריטית ס.ס סטראטלן שבהיותה בדרכה לאפריקה, בזמן מלחמת העולם השנייה, יורטה על ידי טורפדו. אבל כינוי לא מקבלים רק בגלל מאורע אחד. בורק וויט הספיקה גם להיות כלואה בשגרירות ארצות הברית במוסקבה בזמן הפלישה הגרמנית, הסתובבה באיזורים מוכי בצורת וסופות חול בארצות הברית וקנדה בשנות ה-30 ולהתרסק עם מסוק במפרץ צ'יזאפייק.
ב-1945 הצטרפה וויט לגנרל פאטון במסעו בגרמניה המתפוררת וצילמה כל מה שראתה, כולל מחנה הריכוז בוכנוואלד. כשהחלו המהומות בעקבות עצמאות הודו וחלוקת פאקיסטן וויט הייתה שם. סומיני סנפוטה, עיתונאית הודית, תיארה את תמונותיה של וויט כ "מועכות קרביים. כשאתה מביט בהן אתה מקבל הצצה לרצון העז של הצלם להסתכל לאימה ישר בעיניים". בסופו של דבר, ב-1971, מחלת הפרקינסון היא שהצליחה להרוס את מגי .
טום ריאבוי
צלם מוביל בסיגנון הצילום Rooftopping
ריאבוי, בן 27 מקנדה, אוהב לצלם מגגות של בתים. ולא בתים כאלה קטנים של מושב. לא, ריאבוי עולה על גורדי שחקים, נעמד על הקצה ואז מרביץ צילומים. עד כה האיש עכביש טיפס על מעל 100 בתים וצילם כמה מהתמונות היותר חזקות מתוך כל הצלמים שבעניין של רופטופינג.
ריאבוי, כמו שאר הצלמים מטפסי הגגות, נאלץ להתחפש ולהסתתר ממצלמות אבטחה בדרכו לגג. כשהוא מגיע ליעדו הוא נהנה מאוד מהבדידות המתאפשרת במקום כה גבוה מעל כולם. “זה כנראה בדם שלי”, סיפר ריאבוי לדיילי מייל. "כשהייתי ילד ההורים שלי הגיעו יום אחד וראו אותי יושב על קצה המקרר. הם לא ידעו איך הגעתי לשם, אבל בבירור פשוט נהניתי לטפס על דברים”.
לפי ריאבוי, דווקא מבניינים נמוכים ישנו נוף וצילומים יפים יותר, משום ש"אז אתה חש כאילו אתה בג'ונגל עירוני, מוקף ביער של בטון , מתכת וזכוכית". את הצילומים שלו הוא פירסם באינטרנט וכך משך צלמים נוספים להיכנס לתחום. "זה ממכר", הוסיף ריאבוי. "אני תמיד מחפש גג גבוה יותר בעיר ואני תמיד מרגיש את הבאזז כשאני מגיע לקצה וחש את הרוח. זה פרץ אדרנלין טהור".