דמיינו את עצמכם בסיטואציה הבאה: הרוח מולכם מקררת את הזיעה הנוצצת על הפנים, אתם דוהרים במדרון תלול, חומקים בקושי מגזע עץ שהופיע משום מקום ולפניכם מופיע סלע גבוה. להאיץ או להאט. לקפוץ או לעצור. אתם קופצים. בעוד שלרובנו מדובר בחלום שמתעוררים ממנו בדרך כלל עם זיעה קרה, עבור זן שלם של רוכבי Downhill מדובר בתחביב.
יש בארץ מאות מכורים לדבר. וכמו כל התמכרות – מדובר בכזאת שעשויה להיות מסוכנת למדי. דאון היל, כשמו כן הוא - רכיבה במורד הגבעה. רוכבי הדאון היל מגיעים לעתים למהירויות של 60-70 קילומטרים לשעה, ובהתאם למהירות, כך גם עלות אמצעי המיגון. הציוד מסתכם בעלויות של עשרות אלפי שקלים: בין 15 ל-40 אלף שקל רק על האופניים לא כולל עלויות המיגון.
כמעט כל רוכב דאונהיל נופל ונפצע בשלב כזה או אחר של הרכיבות שלו, ושבירות צלע ופריקות כתף לא חריגות בתחום. "מדובר בספורט אקסטרים לכל דבר", אומר עידן קידר (32), הבעלים של חנות ורטיגו ורוכב וותיק. "העניין של הסכנה הוא יחסי - פציעות דאונהיל מסתכמות בשברים ונקעים. יש כמה עשרות כאלה בשנה, כשרוב הפציעות פשוטות".
לדברי הרוכבים איתם דיברנו, שרוכבים בין 5 לכ-15 שנים ואף יותר, "במצלמה זה נראה פחות מפחיד". לא יודעים – לנו זה נראה לא כזה רגוע גם בווידיאו. קיבצנו את המסלולים הנבחרים והמאתגרים ביותר בארץ, כדי שתוכלו להתרשם ולהחליט אם אתם בנויים לטירוף הזה.
צוק מנרה: הכי אגרסיבי בארץ
"מדובר במכה של רוכבי הדאונהיל בארץ", אומר קידר. "עם הרכבל אפשר למצות את היום ולרכב מספר פעמים". עולים עם הרכבל עד למעלה, ומשם מתחילים בירידה למטה, כאשר יש הפרשי גובה של 800 מטר בין הרכבל העליון לתחתון. בסרטון אפשר לראות את המסלול, את הנוף היפה באזור וגם כמה קפיצות נחמדות. מדובר במסלול שנחשב הכי אגרסיבי בארץ. "אין רוכב דאונהיל שלא פוקד את ההר המטורף הזה", אומר אביתר ששון (25), שמתגלגל על סלעים כבר שנים ארוכות. "מדובר במסלול הכי תלול ומסוכן בארץ. מוציא מהרוכב את נשמתו".
איך ומאיפה: מתחילים ברכבל האמצעי או בנקודה העליון. מחנים בחניון התחתון, בתחתית הרכבל. ממש איפה שכל מבקר אחר בצוק מנרה מגיע אליו. רצוי לקבוע עם אנשים שכבר מכירים כדי לא להתבלבל. לא חייבים להכיר את מי שרוכבים איתו, אפשר לקבוע דרך פורומים באינטרנט (למשל פורום דאונהיל בתפוז) ובאתרי אופניים שונים.
הרי אילת: תנאי שטח קשים, נוף יפה
חוץ מהים, המלונות ומקומות הבילוי המקומיים שמוכרים לכולנו – יש לאילת אטרקציה נוספת שרובנו לא ניסינו עדיין והיא כמובן מסלולי ירידה בסגנון downhill בהרים המקיפים את העיר. מדובר בתנאי שטח קשים, עם נוף יפה שמפצה עליהם. מסלול אגרסיבי יחסית, שלא בנוי על טהרת הדאונהיל במדויק אבל היו בו כבר מספר תחרויות. צפו ותשפטו האם מדובר במסלול ראוי או לא. "יש באילת אטרקציות מוצלחות יותר", אומר אחד הרוכבים, אבל בתנאים שיש בארץ – בהם אין מסלולים רבים – מדובר בהחלט במסלול ראוי למען הגיוון.
איך ומאיפה: מסלול הדגל הוא נחל רחם. הכי קל להגיע עם אוטובוס מהתחנה המרכזית באילת. רצוי להתעדכן עם המקומיים בחנויות האופניים המקומיות שמוציאים לשם רכיבות. לא מומלץ להגיע לבד.
יער בן שמן: לעלות בשביל לרדת
מקום לרכיבת מיני דאונהיל. מדובר במקום פחות אקסטרימי ופחות תלול מבחינת מדרון. יש שם יותר קטעי דיווש, עם עליות אפשריות שקצת סותרות את מהות הדאונהיל (כאמור, דאון). מסלול אינטנסיבי, אבל מי שמחפש מהירות גבוהה בירידה – זה לא המקום בשבילו. במקום התקיימה בנובמבר תחרות אליה הגיעו כמאה רוכבים.
איך ומאיפה: יש שתי אופציות. הראשונה היא חנייה בחניון הראשי של יער בן שמן, חניון קק"ל. הוא נקודת הפתיחה של סצינת האופניים במקום. אפשר גם להחנות ליד ליגד סנטר ומשם להתחיל את הרכיבה. אפשר להשתמש במפות של חברת שבילנט שנמכרות בחנויות אופניים. רוב המסלולים מעגליים כך שחוזרים למקום ההתחלה. http://www.youtube.com/watch?v=7jUxLMgalc0
פארק אופנייים חרמון: מגרש השעשועים החדש של הרוכבים
נפתח בשנה שעברה בקיץ. הוא משלב את רוב סיגנונות הרכיבה האגרסיבית ברכיבה של 4.5 קילומטרים. בשונה ממנרה, המסלול רחב וסטרילי יותר. "יש קפיצות גבוהות ומהירויות מטורפות", אומר ששון. מדובר בפרויקט דאונהיל נטו שיכול לתת תחרות למנרה בשנים הקרובות, לדבריהם. "יש בעיות מבחינת עיצוב המסלול ובגלל שזה פרויקט שבחיתוליו, אבל יש המון פוטנציאל", אומר קידר. (הסרטון מומלץ לצפייה מדקה 4:00)
איך ומאיפה: מחנים בחנייה הרגילה של החרמון, למטה, ועולים עם הרכבל באמצעות התקן מיוחד שהותקן עבור אופניים. יש הכוונה ושילוט במקום. נקודת הפתיחה נמצאת מרחק עשרות מטרים מהרכבל העליון. יורדים למטה, ואפשר לעלות שוב עם הרכבל.
יער בית קשת: חביב הקהל
כיאה ליער, הוא מתאפיין ביותר עצים וצמחייה, מה שמקשה בפניות. תוסיפו לזה סיבובים חדים, קפיצות מעל סלעים – ותקבלו נסיעה לא רעה בכלל. נחשב למסלול שנותן פיתרון טוב במרחק סביר מהמרכז. "מסלול שאהוב על ידי אנשים", אומר קידר. "הוא מתוכנן נכון. יש סיבובים נכונים וזרימה נכונה".
איך ומאיפה: קו הפתיחה של המסלול קרוב לדרך נוף יער בית קשת. הכניסה הצפונית ליער, שממנה רוכבים, נמצאת קילומטר וחצי מערבית מצומת גולני, על כביש 77, בפנייה למחנה שמשון. לפני המחנה לוקחים ימינה לדרך נוף היער. אפשר להחנות בקיבוץ בית קשת.