קייטסרפינג הוא התפתחות אבולוציונית של גלישת גלים וגלישת רוח – ולמעשה זה הספורט שמשלב את הטוב משני העולמות. בגדול מה שקורה זה שמחברים אותך לעפיפון ענק ואתה נתון לחסדי האל ופיהוקיו אשר יוצרים רוחות שיכולות לדחוף אותך בלי רחמים לתוך סוכת מציל או להעיף אותך כמו כריש על הגלים. זה נשמע לי מספיק מסוכן כדי שאלך לנסות את זה בעצמי.
החיים שלי בידיו של ילד בן 18
הגעתי לבית ינאי, רצועת חוף יפהפייה ואחד המקומות היותר פסטורליים בארץ. מי שקיבל את פניי הוא עמית ענבר, הבעלים של חברת KiteAway ופעמיים אלוף אירופה בגלישת רוח. הוא הסתכל עליי, והוא כנראה פירש את ההתלהבות שלי כטירוף, כי המבט שלו הטיל ספק בכך שאני חוזר מהמים בחתיכה אחת. בכל אופן, הוא הפנה אותי למדריך בשם אדם – ילד בן 18 שנראה כמו בן 15 – שהיה אמור להראות לי איך מתחברים לעפיפון ומתחילים לגלוש. התחלה מבטיחה.
מי שלא עשה קייטסרפינג מימיו, כמוני, מקבל בתור התחלה קייט שנקרא טריינר – עפיפון בגודל 1.5 מטר אשר נועד לאימונים. אבל שלא תחשוב שהוא לא חופן בתוכו עוקץ, הקטנצ'יק הזה. הוא יכול למשוך אותך ובמקרה הנידון אותי, עם 80 הקילו שלי בצורה די משכנעת כדי שאתן לו את הכבוד הראוי.
התרגולת עם העפיפון נעשית על יבש, בחוף, ורצוי כמה שיותר רחוק מאנשים אחרים. לפני האקשן מגיעה קצת תיאוריה אווירודינאמית: מושגים כמו זווית תקיפה, כוח עילוי, קצה חלון, מצב ניטראלי ועוד מילים שנשמעות מוזר כשהן באות מילד בן 18 שנראה כמו בן 15. אבל זה חשוב: כי ברגע שאתה תופס את הקייט כדאי שתדע איזה כוחות פועלים עליך. יש את העניין של סוכת המציל, כאמור.
בגדול, ככה זה עובד: ברגע שאתה מחזיק את העפיפון במצב ניטראלי מעל הראש, עדיין לא נוצר כוח עילוי או דחף כלשהו. הדחף הזה נוצר רק כשאתה מתחיל להזיז את הידיים מצד לצד ומביא את העפיפון למצב מאונך לרוח. המטרה שלך היא ליצור שמיניות עם העפיפון, כאשר שמיניות גדולות יותר משמעותן קבלת כוח משיכה גדול יותר מהעפיפון. זו התיאוריה בגדול מאוד. מה שהופך את הגלישה לכייפית הם ניואנסים קטנים שגם אני לא הבנתי לגמרי, אבל כאמור זאת הפעם הראשונה שלי. מבט אחד לעבר הגולשים הוותיקים שעפים על המים כאילו אין מחר ואתה מבין למה אתה מאוד רוצה ללמוד את כל הניואנסים האפשריים.
ויש את העניין של הצניחה החופשית
לאחר שהבנתי את התיאוריה קיבלתי את המושכות לידיים: המוט שאליו מחובר העפיפון. שלושים דקות של שמיניות על החוף, כתף אחת משופשפת אחרי גרירה קצרה על החוף והצדפים, ואדם אישר שאני מוכן לחוויה הרטובה. כמה דקות לאחר מכן הוא חזר עם מצנח בגודל 9.5 מטר – זה כבר לא עפיפון אימונים, מדובר פה בחתיכת מפלצת שיכולה לגרור את כל השמונים קילו שלי לכל כיוון שהרוח תבחר. את העפיפון הגדול הזה לוקח עשר דקות להכין לפעילות – צריך לנפח את התומכים, ולאחר מכן להלביש עליך את הרתמה שבמרכזה ישנו קרס עליו עוגנים את העפיפון. מהרגע הזה אתה והקייט באים בברית הנישואין ורק המוות יפריד ביניכם.
ובנושא הזה, מסתבר שיש אפשרות לשחרר את כל הרתמה הזאת במקרה חירום – ממש כמו בצניחה חופשית. ההשוואה לצניחה חופשית גורמת לך לחשוב: מאיזה גובה בדיוק אפשר ליפול פה? בלעתי רוק ועשיתי היכרות יסודית עם אותו תפס חירום עד שהכרתי אותו טוב לפחות כמו פוליסת הביטוח שלי.
אדם מחבר את הקייט לרתמה שלי ואני מרגיש בהבדל מיד. פתאום אני קולט שיש מסביבי רוח! זה אחד הקטעים המדהימים בכל העסק הזה – גם כשנראה שהרוחות לא חזקות במיוחד, כשאתה מחובר ברתמה לעפיפון ענק כל משב אוויר גורם לך להעריך את איתן הטבע הזה. עוד משהו שגרם לי להעריך את העניין הזה: בדקה הראשונה לאחר שנכנסתי עם העפיפון לים, בלעתי מספיק מי ים כדי לפתוח מפעל קטן להתפלת מים אצלי בבית.
נכנסנו לעומק מרחק כמה עשרות מטרים מהחוף והתחלנו לבצע "גרירות": אדם אוחז ביד אחת את החלק האחורי של הרתמה שלי ובסימן שלו שנינו עוברים למצב מאוזן בשכיבה על הבטן ואני מתחיל לבצע שמיניות: ימינה שמאלה, ימינה שמאלה, זה כיף לא נורמלי, הרגשה של סירת מנוע שמושכת אותך בחוזקה. מגיעים למים הרדודים, מביאים את העפיפון למצב ניטראלי ושוב חוזרים למים העמוקים. עכשיו אני מבין למה קוראים לתרגולת הזו "גרירות", אלוהים גורר אותנו על פני הים כאילו היינו תיוני תה בכוס מלאה של מי מלח, או כל אנלוגיה אחרת שתעלה במוחך ותעזור לך להבין שאתה נגרר על ידי עפיפון ענק כשאתה מחובר רק על ידי ארבעה כבלים.
בדרך חזרה לחנות ולעמית, בעוד אני משפשף את הכתף ויורק מי ים, התרחקתי מהחוף והסתובבתי לראות את שאר גולשי הקייט, כל אחד עם עפיפון צבעוני על רקע השמיים הכחולים. המקום הכי פסטורלי בארץ, אמרתי כבר?
תודה לעמית ענבר ולצוות עובדיו אשר תרמו מזמנם לשם הכנת הכתבה.